פרופיל
חיים שכאלה
Picasso
אני תוהה, אולי אני חיה את החיים שלא להם נולדתי. ואולי אי שם, עדיין ממתינים לי חיים שהיו צריכים להיות שלי, ואלו וגם אלו נעים על צירים מקבילים ולעולם לא ייפגשו.
..........................................
והחלונות הלועגים מסתכלים בי ארוכות. רק המנורה המתאבלת מלמעלה חושבת: "מיד הן תתחלנה לבכות - זו שבמראה וזו הדומה לה".
(לאה גולדברג)
|
פוסטים אחרונים
- עוגת שוקולד אוסטרלית 23/3/13
- הַסְּתָו שֶׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת 30/10/12
- אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶליךְ 9/9/12
- אלונה (לוני) ריעני הלכה לעולמה 8/8/12
- החתונה של מאיה - (פרק 3) 7/1/12
- החתונה של מאיה - (פרק 2) 23/12/11
תגובות (88)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
}{
משתעשעת
משתעשעות
משתעשעים
אני בקושי יודעת על מה הנשים תוהות, איך אדע על מה הגברים :))
איפה היית לי עד עכשיו?
הוספת תגובה
התהייה שלך הזכירה לי את "דלתות מסתובבות".
היש אישה שמעולם לא השתעשעה במחשבות -
איך היו נראים חייה, אלמלא עברה לגור בעיר אחרת, או אם הייתה נשמעת לעצתו של מישהו וכו' וכו' ?
אוי כמה שכולנו דומות ביסוד הנפשי שלנו...!
ואולי בעצם גם לגברים תהיות דומות...
תודה רחלי וברוכה השווה :)
שאלה קשה מאוד שאין עליה פתרונים,
החיים שלנו תמיד מלווים בשאלה אילו....
והתמונה החצויה של פיקאסו מהממת,
ומראה על נפש מפוצלת,והמבט במראה,
אין מילים....
תודה אשר ידידי.
העלת נקודה מעניינת שלא חשבתי עליה :)
תודה לוני.
הבנת היטב והצלחת לרגש אותי בתיאור שלך.
בדיעבד גם אני חושבת שזו אמירה נשית יותר. לא חשבתי על כך כאשר פרסמתי.
תודה רונית.
שמחה להתבוננות שלך :)
כנראה נקודת המבט של החפצים שונה משלנו, ולפיה הבבואה המשתקפת במראה היא המקור
ואילו המקור(בעיננו הוא העתק) מעניין מה חושבים החפצים זה על זה,
שתהיה לך שבת שלום לולה, וחג שמח,
בידידות אשר
תודה שמעון.
נדמה לי שחוץ מעדת הנשים שהתחברו והזדהו עם מילותי, אתה אחרון המוהיקנים :)
תודה יקירתי ושב"ש
תודה דנה ושב"ש
תודה שושי ושב"שתודה תמרוש.
הרגשתי בהתלהבות שלך :)))))))))))
תודה עודד ושב"ש :)תודה יורם.
המחשבות הן שלי ולא של פיקסו.
אני זו שהתחברתי לציור שלו :)
תודה חובביניו.
אם ככה, מצבי טוב :)
יקרה, (על איזה ציור של פיקאסו כולם מדברים?
צירפת ציור ? אני כרגיל לא רואה ציור.)
הנושא הזה כל כך כאוב, שקשה לי אפילו לגעת בו.
אני מבינה טוב מה כתבת,לולה, ומה כתבה לאה גולדברג...
החיים מתחילים בכל כך הרבה חלומות,
וכשאנחנו ילדות/נערות אין לנו תפיסת זמן ומרחב,
העתיד נראה כל כך ארוך ופתוח .... ונדמה שכל
האפשרויות נמצאות וברות-קיימא, נדמה שרק צריך לקחת.
ואז חולף עשור, ועוד עשור, ואנחנו כה טרודות
בפגעי-הזמן ובמירוץ אחרי הקיום הבסיסי,
ובנקודת זמן שנראית כשבריר של שניה...אנחנו
מתעוררות להבין שכבר מאוחר,
וברקע -,כמו חלום, כמו רכבת איטית עמוסה במטעני חלומות -
חולפים לידינו, כמו להכעיס, החיים שיכולים היו להיות.
שצריכים היו להיות.
ותמיד נדמה שכבר מאוחר מידיי.
ככה עיצבנו לנו בדמיון את האשה שהיינו רוצות להיות
ושבמובן מסויים היא לנצח תחיה בתוכנו, ועיצבנו
לנו את החיים אחד לאחד, כמו שרק אנחנו יכולות לחיות -
ולא יצא.... וזה יוצר את הקווים המקבילים, את
המראה הכפולה הזו.
ולא בכדי השתמשתי בלשון נקבה, כי אני חושבת שמדובר
פה בתחושה מאד נשית ועמוקה ש"זר לא יבין" .
עצוב.
יפה שהעלת את זה, אם יצוצו לי דברים
שקשורים אחזור לכאן להעלות.
ולאה גולדברג תמיד רצויה אצלי ((:
שבת טובה, לוני.
מבט עמוק פנימה יש כאן. עמוק ונוקב.
אהבתי את השילוב של הכל יחד. יפה.
תודה דן.
שמחה שנהנת מהמפגש :)
תודה ראשל.
תודה שאהבת :)
תודה חיים.
לא מדובר כאן בגלגול נשמות.
את דרכי מצאתי. אם היא נכונה או לא, מיהו החכם שידע?
תודה דניאלה.
את נותנת לנו חומר למחשבה :)
תודה יקירתי.
שמחה שהקומפוזיציה נעמה לך :)
תודה דרור.
חשיבה הגיונית ומאד גברית :)
תודה אן.
ביחד ביחד וכל אחד לחוד :)
תודה דבי.
Welcome to the club
:))
תודה מהלכת על קריאתך והמשפט היפה שהבאת :)
תודה עמוס.
אשמח לעיין ולקרוא את הדברים שלך :)
תודה עופרה.
כל ביקור שלך מעלה בי נוסטלגיה נעימה :)
תודה רועי.
אז איך היה היום שלך?
:)
תודה ליאורה.
אהבתי מה שכתבת :)
תודה דויד.
מילים כדורבנות בשביל זו מהמראה :)
מה שחשוב זה מה שיש כאן ועכשיו...
תודה מאשה וברוכה הבאה :)
תודה מיסיס.
תודה שאהבת :)
מוכרת לי מפעם התחושה הזו. דומני שתחושה זו משותפת ללא מעט בני אדם. ויש בה משהו המשותף לאמונה (המהולה בשאיפה כמוסה) בגלגול נשמות - הרצון להיות בעבר/עתיד מישהו אחר, וכמעט תמיד - מישהו גדול מהחיים.
בנוסף לכך יש לרצון הזה הד בספרות מדע-בדיונית, אם בדמות אתה עצמך החי חיים אחרים בעולם מקביל (הוקרנה בארץ סדרת מד"ב טלוויזיונית בנושא), או על פני כוכב אחר (בגלגולי הקודם פרסמתי ב-1978 סיפור מסוג זה בשם "מחפש את נושטרטרוש" בפנטסיה2000), או שיש לך מעין כפיל בעולם הזה (ראי סרטו הלא מד"בי הנפלא בעיני, של קישלובסקי ז"ל - "חייה הכפולים של ורוניק", ועוד).
מי יודע? אולי בגלגול הבא...
ואולי זו האחרת תוהה גם לגבי החיים שלה ביקום אחר ואלו החיים שלך...
היטיב להראות זאת פיקסו בתמונה וגולדברג בשירה.
מקסים לולינקה.
כמו שאומרים, טעות פטאלית.
מיוחדים השילובים שלך.
ואני אומרת - גם וגם וגם
לגמרי בנפרד
לגמרי ביחד
והכל בו-בזמן
:)
תודה לאה.
שמחה שראית ואהבת את החיבור :)
תודה רחל.
אגלה לך סוד: לאחר כל התגובות בשרשור, יש לי הרגשה, שהנשים התחברו למשפט יותר מן הגברים :)
תודה מיא היפה.
אני לא תוהה יום-יום. רק לפעמים :)
תודה גליתוש.
תגובה יפה מאד :)
חן חן מיכאל :)
תודה אילנה.
כאילו דה :)
תודה נעמה.
רשמתי לפני :)
פוסט מצוין, יצרת כאן מיצג עשיר ומעניין. ושברת אותי עם לאה, חבל על הזמן. נהניתי!
תודה
תמר
מחשבה קטנה מיום אתמול:
אדם צריך לחבק את המגבלה שלו.
אגב, יש כאלו שאינם תוהים.
הללו בטוחים שפספסו את חייהם.
ח.
את מפגישה את עצמך ואותנו
עם שני אומנים קלסיים.
יפה.
לולה יקירתי,
אהבתי את הכל כך
הרבה בכל כך מעט.
את מתחילה להישמע כמו בודהיסטית לולה*,
כמו מאמנינה בגלגול נשמות. העלית יפה מאוד
את הספקות שלך. אני משוכנע שכעת תמצאי
את הדרך הנכונה.
לאה גולדברג, פיקאסו, וגם את בפוסט הזה מסתכלים מעבר למראה, והיופי של המילים של הצבעים ושל החשיבה מסבירים את זה שאולי החיים האחרים שלנו כבר כאן בתוכנו. מספיק לחלום עליהם והם הופכים לחלק מאיתנו.
ניסיתי לחשוב על העבודה שלך
וראיתי כי בעצם אני מחליק לאבדון.
מה פתאום חיים אחרים במקביל?!
אנחנו חיים עד שנמות ונרקיב. נקודה.
הביחד הזה מחדד בצורה נפלאה את סך החלקים שלו. כל זה מאוד דיבר אלי. תודה לך לולה.
לולה יקרה,
השילוב המיוחד שיצרת גורם לטלטלה.
כל כך מתומצת וכל כך עוצמתי.
ואולי אי שם, עדיין ממתינים לי חיים שהיו צריכים להיות שלי
"מיד הן תתחלנה לבכות -
זו שבמראה וזו הדומה לה".
מוצאת את עצמי ביו המלים ובין המראות
תודה
דבי
תודה זיוה.
שמחה שאהבת את המכלול :)
תודה פנינה.
רק התפלספות גיאומטרית :)
החזרת אותי באחת אל המשפט "שני קווים מקבילים נפגשים רק בחלל", משפטו הנפלא של יצחק אורן המספר/ האיש הכי אהוב עלי.
תודה איריס.
שמחה שהתחברת למילים :)
תודה דניאלה.
ממתינה לסיפור שלך :)
תודה מיקוש :)מה שבטוח שאתם כבר מצאתם זה את זה :)
תודה
שילוב דיסציפלינות יפה, לולה. מצטרף לכל המחמאות.
באופן מקרי לגמרי, גם אני עובד עכשיו על משהו שקשור בתהיות קיומיות.
שבוע טוב, עמוס.
יפה השילוב, משלים ומעורר חשיבה מודעת
דברי ההגות ותמונתו של פיקסו יוצרים בי ריאקציה מרשימה מאוד!
תודה לולה. ליאורה
לולתי ,
בתוך האינסוף , חיה את באינסוף כוכבים אחרים
וחיה את אינסוף חיים אחרים
ובאינסוף צורות שונות של חיים...
כל אשר יכולה את לדמיין , לרצות ולשאוף
קיים באינסוף
וכאן , זה מה יש...
לאהוב מה שיש...
ובכל מקרה
נפלאה את !
חיבור של פיקאסו עם לאה גולדברג
הוא חיבור מעניין מאוד
ובטוח מרגש
החיבור של הציור של פיקאסו עם שירה של גולדברג עושה טוב לשיר לא רק בגלל הנושא המשותף אלא גם בגלל הצבעוניות השמחה הצובעת בצבעים עזים את השיר העצוב והיפה הזה.
והתהייה הזו, שתמיד נעים לשחק איתה במחשבה ולהתגלגל בגלגולים אל עולמות מקבילים.
החיבור הזה שעשית כאן לולה, מאד יפה. תודה.
המון אמת ומסתורין כאחת בטקסט שלך וכאשר את מצרפת אליו את פיקסו, עם המבט המיוחד שלו על נשים ואת לאה גולדברג, את יוצרת תרילוגיה משובחת הנסמכת אחת על השלישית.
תודה לולה ו*
לאה
נראה שזוהי מחשבה העוברת בראש כולנו מידי פעם. האם אנו עושים את מה שנועדנו לעשות או שמא פספנו?
יפה מאוד!
נהדר לולה, כאילו ראתה גולדברג את הציור של פיקסו וישבה לכתוב עליו את הגיגיה. הדמות המשתקפת במראה, את יודעת, תמיד אני חושבת שיש יקום מקביל ויש שם את אני, ההיא, ההם, גם אותה לולה החיה את החיים במלואם, רק התפאורה שונה. בסופו של דבר כולנו חיים את חיי העכשיו בעולמנו עם המכלול של הטוב והרע. עולם רגיל של אנשים רגילים החיים את חייהם הרגילים. תמיד אפשר להתגלגל לאיזה עולם מקביל שכזה, כמו עליסה בארץ הפלאות, ושם, הכל יכול להתקיים. יפה נורא לוללה, אהבתי את זה.
'אני תוהה, אולי אני חיה את החיים שלא נולדתי להם.
ואולי אי שם, עדיין ממתינים לי חיים שהיו צריכים להיות שלי, ואלו וגם אלו נעים על צירים מקבילים ולעולם לא ייפגשו. '
אם היית שואלת אותי, הייתי משיבה לך:
את חיה את החיים שנועדו לך לחיותם
וחיים 'אחרים' אינם בנמצא לגבייך.
הייתי עונה כך עם הסתייגות קטנה.
אם היית מליונרית, החיים היו אחרת.
ואולי לא...
אפשר להגיד שאת חיה. כל השאר יהיה תוספות של האגו והשכל- לא ?
ממליצה מאד: "כוחו של הרגע הזה" - מאת אקהרט טול
לולה פנטסטי!
גם הציור של פיקסו שאני מאוד אוהבת
גם מילותייך המעוררות מחשבה
וגם הציטוט מלאה גולדברג.
יצרת מכלול פילוסופי מעניין של השתקפות
מקיום אל קיום
שלקח אותי גם למכניקת הקוונטים.
תודה
זיוה
"אני תוהה, אולי אני חיה את החיים שלא נולדתי להם.
ואולי אי שם, עדיין ממתינים לי חיים שהיו צריכים להיות שלי,
ואלו וגם אלו נעים על צירים מקבילים ולעולם לא ייפגשו."
בעודך תוהה,את גם כותבת על זה
האם צפויים חיים אחרים על ציר הזמן?
אנני יודעת ,לפעמים אנשים חיים ,כאילו הם בפרומו של החיים שלהם
ויהם חושבים לתומם שיום אחד החיים האמיתיים יתחילו.
אני כבר הבנתי לגביי ואוליי חויות שעברתי לימדו אותי
שהחיים הם כל רגע פה ועכשיו ואנני מרשה לעצמי
לבזבז אותם.ובעיקר החיים הם בתוכנו
הרבה פעמים כולם רק הצללים והרקע בשעה שאנו
מחוללים את חיינו.
כתוב מקסים יחד עם פיקסו שחי את חייו באופן כל כך ממצה.
לולה, את גאון.
איך הצלחת לומר אותי בכל רמ"ח איבריי.
אני תוהה, אולי אני חיה את החיים שלא נולדתי להם.
מחכה לפוסטים שלך ולא מתאכזבת.
תמיד יש משהו שמעורר למחשבה
ואפילו הגות.
אוהבת את הקומפלקס המשולש שהבאת.
"מה היה אילו" ושאלות דומות תמיד מעוררות
השראה לסיפור. גם מראות בעצם (-:
תודה לך!
מעניין מאוד לולית,
ומעורר הזדהות, ויש בדברים משהו מיסטי.
אוהבת מאוד את ההצמדה לתמונה ולשיר.
תודה יקירה!
"אני תוהה, אולי אני חיה את החיים שלא נולדתי להם. ואולי אי שם, עדיין ממתינים לי חיים שהיו צריכים להיות שלי, ואלו וגם אלו נעים על צירים מקבילים ולעולם לא ייפגשו."
ברוטוס: אני תוהה, אולי אני חי את החיים של מישו אחר
נטוס: ואולי אי שם, עדיין ממתינים לי חיים שהיו צריכים להיות שלי
..
* זה יכולהיות
תודה יגאל.
שמחה שאהבת את כל המכלול :)
הטקסט העמוק, ביחד עם
שילוב התמונה, שיר של לאה
גולדברג - משובח!