לוורנאסי הגענו לקראת סוף המסע ובדיעבד זה היה חכם ביותר כי אילו הגענו לשם בהתחלה נראה שלא הייתי יכולה להכיל את המראות.

הטקס וכל הנעשה בעיר הקדושה הזו היא תמצית ההוויה ההודית וההינדואית.  פ

 פוג'ה שתרגומה המילולי הוא "לתת כבוד"

 היא טקס שבו המאמינים נותנים כבוד ליישות דתית כל שהיא, אל, נהר, מקדש ועוד.

נתינת הכבוד מתבטאת בין היתר בהעלאת מנחה וכרוכה בטקס שלם

המתקיים עם שקיעת השמש מידיי יום .

לפני תחילת הטקס גם אנחנו שלחנו סלסלה למי הגנגס עשויה מעלים 

 מקושטת בפרחים ובתוכה נר ובקשנו בקשה כמקובל אצלם.

 התמקמנו מול הגדה של הגנגס,

 ברמקול נשמעה שירת תפילה. קהל רב הצטופף על המדרגות.

 על במות שהוצבו על גדת הנהר עמדו כוהנים (בראהמינים) לבושי לבן, מחזיקים בידיהם פעמונים (ביד אחת) ונרות (ביד שנייה). ברקע נשמעו תופים בקצב אחיד והכול יחד, השירה ברמקולים, התופים וצלצולי הפעמונים, יצרו צרמוניה שלמה.  

הכוהנים עשו תנועות בידיהם,

כשהם מנופפים בנרות ובפעמונים לסירוגין ובכל פעם מסתובבים לכוון אחר.

 הטקס הואר רק באור נרות הכוהנים והאנשים שישבו בעורפם, פלוס הנרות שכבר הושטו לאורך גדת הנהר ב"סירות" קטנות עשויות עלים ופרחים אשר שטו להם בשורה עם הזרם. כל אלה הפכו את הטקס למשהו מסתורי ומיסטי. 

  הייתי אומרת שלולא החום והרגשת הטינופת היה אפשר להיכנס לטראנס.

 התיפופים והצלצולים מונוטוניים, תנועות הכוהנים חוזרות על עצמן ואם אתה מתרכז באור שבידיהם ושומע את התיפוף הקצוב, זה בהחלט יכול להכניס אותך למצב כמעט היפנוטי.

הטקס נמשך שעה ארוכה וחזר על עצמו כל הזמן. 

טקס מרשים מאד שיכול לתת הסבר לנהירה היומיומית בשקיעה מעבר לאמונה

 העמוקה של ההינדים. 

האם זה חלק מהרוחניות ? בהחלט שכן אך מזכיר עבודת אלילים מהכתובים.