זה לא אני זה איתי. הוא עלה היום לתורה והגיע למצוות. חגג את בר-המצווה. כל כך מרגש שבא להתפוצץ. ממה להתפוצץ אתם שואלים? מגאווה, מאהבה וכל מה שביניהם. איתי ילד מקסים באמת שהוא הגדול מכולם. הלכנו ברוגע הבוקר בשבע ארבעים וחמש מביתנו לבית הכנסת בית דורשי. בית כנסת חדש יפהפה עם קהל מאמינים מאוד לאומי ואיתי ברוגע מדהים לילד בן 13 שאמור בתוך כשעה וחצי לקרוא את פרשת השבוע וההפטרה. הגענו עשר דקות לפני תחילת התפילה. נכנסו ועוד לא היו מתפללים רבים. הם התחילו לזרום לבית הכנסת מרגע תחילת התפילה וכחצי שעה אחר כך. רעייתי הגיעה עם בתי וחברה ובתי האחרת מגיעות במועד לתחילת התפילה. הן ממתינות בכיליון עיניים לרגע החשוב והוא מגיע. זמן קצר אחרי תחילת התפילה הגיע אלי לבית הכנסת. אלי הוא המורה של איתי. בחור בשנות הארבעים לחייו, עובד סוציאלי והוא מדהים. הדבר הראשון שהוא עושה הוא מרגיע את איתי. יש לו יכולת מדהימה לתקשר עם איתי, להתחבר אליו. איתי חסר מנוחה מזיז את כל הדלתות בארון שבספסל שאנו יושבים. זה יכול להוציא אדם משלוותו, לא את אלי. הוא פשוט זורם עם איתי, נוגע בו בחום מלמד אותו דברי תורה ויחד אנו מתפללים בדרך אל הרגע הקובע. בתשע ושלושים זה קורה. איתי מתבקש להתלוות אל החזן ומוציא את ספר התורה. יש לי דמות בזווית העין וכולי רועד. הברכות השירה והחזן צועד עם איתי סביב בית הכנסת על להנחתו בשולחן המתאים. איתי חוזר לכיסאו רגוע בצורה שמדהימה אותי. פתאום הוא פולט "אני לחוץ". אני מאחל לכל אדם לחוץ בעולם להיות כל כך בשליטה כמו איתי ברגע הזה. מתחילים וקוראים לעלות לתורה לכהן, ללוי ולעוד אחד מהמתפללים בבית הכנסת. אני רביעי. בצעד בטוח אני עולה, מברך ומפתיע במעט את באי בית הכנסת, שהרי רזי התפילה אינם זרים לי אך אני זר למתפללים. 

העליות נמשכות, כל בני משפחתי ובהם חתני לעתיד וחתני הפוטנציאלי כבר עלו. הגיע הרגע. איתי נקרא לבימה. יעלה חתן הבר-מצווה איתי בין דן-שלמה. איתי בצעד מדוד עולה לבימה ומתחיל בקריאת "ברכו את יי' המבורך...... ואני דומע. ממש דומע. זה אולי אחד הרגעים המרגשים בחיי. עשרים דקות עוברות ביעף ואיתי כמו אמן מקצוען של ממש קורא את המפטיר בפרשת בהר-בחוקותי. הגענו להפטרה וגם אותה משייט איתי בהצלחה רבתי. אלי אומר לי בלחש "כבר הרבה זמן לא שמעתי קריאה כל כך מדוייקת. אנו מתקרבים  ל..."מקדש השבת" ומטר הסוכריות עוטף אותנו אני מחבק בחום את איתי והוא בקור רוח מתענג על הרגע הזה שהוא כל כולו שלו. הצעד אל הבגרות. כן אמרתי "ברוך שפטרני מעונשו של זה" אבל אם אתם חושבים שזה עתיד לקרות בעתיד הקרוב? לא ממש. מכאן הכל חגיגה אחת גדולה. אני את הרגע הזה עשרים דקות קסומות לא אשכח כל חיי. חיכיתי כל כך לרגע המופלא הזה והוא ממש לא הכזיב לא הרגע ובטח שלא איתי. אומרים שלעולם לא נגיע לשלמות. לפעמים השלמות עוטפת אותנו לרגע קסום אחד. היום בתשע וחצי בבוקר זה קרה ואני מודה לקדוש ברוך הוא על הרגע הקסום הזה. תודה מכל הלב!