אני ממש לא יודע איך זה קרה, אבל מעולם לא יצא לי לעבוד בעבודת צעירים קלאסית. בתיכון, כשחבריי הפעילו מתקנים בסופרלנד, חילטרתי בערוץ הילדים. בצבא למי היה זמן, ואחרי הצבא כבר הסתובבתי ברכב ליסינג שקיבלתי מחברת ההייטק בה עבדתי, ותדלקתי על חשבון הברון - ברוב המקרים, המתדלקים היו חבר'ה בגילי שעשו עבודה מועדפת בשאיפת פיח ואדי דלק. בימים טרופים אלה אני בעיקר מתעסק בלהיות סטודנט חופשי הזולל את חסכונותיו (תארו לעצמכם את ההזדהות המופלאה שחשתי כשלמדתי על ההכנסה התמידית ע"פ מילטון פרידמן).

שכר המנהלים הוא אחד מהנושאים הבוערים בתקופה האחרונה בעיתונות הכלכלית, כמו גם בשיחות המכונת משקאות (שמחליפות, כמובן, את שיחות הברזיה. רגעי האיכות שאתה מחליף עם אנשים בתור למכונות האלה, בעת שאתה מונה את אגורותיך, לא יסולאו בפז). ההתקלות האישית הראשונה והיחידה שלי עם נושאי שכר היתה כשהשתחררתי מהצבא, ורואיינתי למשרה בחברת ההיי טק המדוברת. כשהגיע שלב ציפיות השכר הרגשתי את המבוכה גואה בי, אך עדיין ביקשתי סכום, שאמנם היה מקובל בשוק - אך היה גבוה בהרבה ממה שהאמנתי שמגיע לי באותו רגע. כמובן שקיבלתי אותו.

אחרי ההלם הראשוני של המעבר ממדי זית למאזדה כסופה, פתאום התחלתי להרגיש שהשכר הזה דווקא, אפעס, מתאים למידותיי. לא עבר זמן רב לפני שדחקתי במשוחררים טריים ונבוכים לדרוש את הסכום הזה, ואף יותר. אחרי שחלף די זמן, מצאתי עצמי אפילו מעלה נושאי שכר ובונוסים באופן מרומז בשיחות עם הבוס, וגם עם הבוס של הבוס. עם האוכל, בא התיאבון. בתום שנתיים, קמתי מהשולחן, ונטשתי את שוק העבודה לטובת האקדמיה.

סוגית שכר המנהלים גרמה לי להרהר רבות בנושא. לי, הקטן, התחילה להתפוגג הבושה כבר בגיל 22. שכר שכאשר דרשתיו נראה לי מוגזם, הפך לראוי והולם תוך כמה חודשים. מה קורה, כך תהיתי, לאדם שכבר 20 שנה קופץ ממשרה למשרה, מחברה לחברה, מתקדם ומטפס בסולם הדרגות? אם וכאשר אגיע לשלב כזה, האם יהיה קיים שכר גבוה מספיק כדי שארגיש שאני לא ראוי לו?

כשהתיישבתי לכתוב את הפוסט הזה, התכוונתי שהפואנטה תהיה השקפותיי בנושא פתרון הסוגיה, אולי הצעה לתכנית דיאטה כזו או אחרת לחזירים הקפיטליסטים. אבל בעצם, השוקת הזו שמתפלשים בה הבכירים, שקועה בה כמעט החברה הישראלית כולה. הרי מה ההבדל בין מנהל בכיר הדורש שכר מופרז (כי מגיע לו), לאותה אישה מעיירת פיתוח השקועה במינוס, אך עדיין מקפידה להתלבש בבגדים ממותגים ולהחזיק במכשירים סלולריים משוכללים (כי מגיע לה)? בישראל של 2010, לכולם מגיע הכל. וזה אנושי. וזה בסדר. השאלה האמיתית היא כנראה, איך לוקחים את התכונה האנושית הזו ומכילים אותה כדי לשמור על חברה הוגנת, שלכולנו יהיה נעים לחיות בה. איכשהו נדמה לי שמגבלות שרירותיות בסולמות השכר לא יעשו את העבודה. אז מה כן? כשתנוח עליי המוזה, אעדכן כאן.