גבר מכוער שיש לו חברה אבל שאהבתי, בעיקר את הפקודות שלך, תרוצי לכאן, אל תעני לי, תדברי אליי יפה, אני אחנך אותך- חש את עצמך, בקיצור זה הצחיק אותי. השנים התגלגלו,שבירת הדיסטנס נעלמה בחדר המיטות בקפיצות השנים, אתה הספקת ככה-אני לא הספקתי כלום, בינתיים גומרת לעצמי את הבריאות. ניתקנו את השיחה בחיוך בוילר לוהט וידענו ואמרנו שמתישהו נסגור מעגל.
חצות הלילה קיבלתי שיחה מחסום. "מי זה" שאלתי. "את כבר לא מזהה אותי?" "אני לא עונה לחסומים בדר"כ" השבתי (כאילו איי הי יאי)
ענית לי , תסתכלי בפנאי פלוס אולי תיזכרי בלילות שהייתי מגיע אלייך מעיר הקודש רק כדי לראות אותך מחייכת.
הייתי בשוק. נפל האסימון. אני לא מאמינה שזה קורה לי כמה זיכרונות בשבת אחת. ולחשוב שאתה הגבר שמיס עולם לידך בתחושת ספירת העומר ושניתקתי איתו מגע רק בגלל הגבר מלמעלה, שהיה מתזז אותי ומכריח אותי להסתכל לשמיים ולספור כוכבים.
כנראה שהאהבה שלי לגברים קיצוניים אף פעם לא תהיה מובנת. כאילו הגברים המשמעותיים בחיים שלי הרגישו אותי. בשבת הזאת.
אלוהים תעזור לי, עם כל החלילה הזה- זה היה מתבקש. והשיר, אויי אני מצטערת אבל גם הוא היה כל כך ובהחלט מתבקש פה.
|