אני זוכר טוב מאוד את המעמד. צריפים שהותירו אחריהם הבריטים, אקליפטוסים סביב-סביב. ריח טחב עז באוויר המהול בריחם של חומרי הרדמה ושאר תכשירים רפואיים. האם כולה מזיעה וקודחת והאב רכון בניסיון להקל עליה את הלידה.
הם ניראו לי כזוג ממש בסדר. קצת קשה לפעמים להעריך במבט אחד אל מי אתה מגיע. זה דומה במידת מה לניסיון לזהות תכונותיו של עובד פוטנציאלי בראיון העבודה. הם כולם עושים רושם טוב ומלוקקים בצורה מאוסה. רק אחרי זמן מה אתה מגלה מול מי אתה מתמודד.
רק שבראיון עבודה אתה לפחות יכול לנסות להבין.
ניסיתי לתקשר איתם וכשלתי. עצם זה שהם לא ענו לי עורר אצלי מידת מה של חשש אבל בכל זאת, לא רציתי להיות נוקשה איתם יותר מדי.
קרבתי אט-אט חש צמרמורת של התרגשות. הצמרמורת היא כמובן רוחנית ומנטלית לחלוטין. ככה זה תמיד כשאתה עומד להיכנס ולקחת גוף חדש וצעיר שזה עתה נולד.
יש בזה, מןי התחושה של החלקה במורד מגלשה עצונה. כאילו אתה נכנס לתוך חליפת ואקום של בשר ודם. הופה, אני בפנים.
התחושות בשניה משתנות, הראיה מוגבלת לעיניים בלבד, עזרי החישה הם הקשר שלך לעולם - מוזר ועד כמה מוגבל!
הזלזול במעמד הכניסה שלי לגאף תמיד מצליח לעצבן אותי מחדש. מה לעזאל חשב לעצמו הרופא הזה??? תופס אותי כמו עוף ברגלי, אחוז אותי הפוך ומצפה לשמוע אותי מרעים בקולי קולות. תוסיפו לזה את המלקות בישבן ותבינו את העצבנות שלי.
מספיק קשה להתרגל לכל הדבר הזה מבלי שמתייחסים אליך ככה. בא לי באותו רגע, לתת לו מכת אנרגיה טהורה אחת שתראה לו מאיפה אני משתין.
משמעת עצמית ויכולת איפוק הן יכולות שאני מתהדר בהם...
בכל אופן, מהר מאוד כבר נכנסתי לעניינים.
אני יודע שלא כולם כמוני. אני יודע שהיכולת לצאת ולהיכנס לגוף בקלות שבה אני עושה זאת אינה שכיחה כל כך.
אבל ההידרדרות של האוכלוסיה הזאת היממה אותי.
רק שנים אחרי הבנתי שאני היחידי בעצם ביקום המוגבל הזה שיכול לעשות זאת. איזו טעות מרה מצידי. כמו רבות מהשגיאות שלנו הן מגיעות מהנחת יסוד שגויה.
מה אגיד לכם... אם תרצו אוכל לספר לכם עוד קצת על קורותיי, היקום הזה וההנהלה שלנו.
על החתום תרחיב גופרי.
|