משפחה יושבת שבעה על מותו של עירא. אח, גיס, דוד ושני אחייניו. המשפחה לא אהדה את עירא, הוא היה מסוגר, רב אצלו הנסתר על הגלוי ,אך במצוות הדת נמלומדה אוחדה המשפחה בעקבות האבל, למרות ששום איש לא חש באמת באבל. אבל עניינו של הסיפור הוא סיפורה של כל אחת מהדמויות ,מהפריזמה שלה בעקבות ההתכנסות המשפחתית. וילהלמינה הגיסה, שטראומות מלחמת העולם השניה , בהולנד חרתו רישומם על חייה, השפיעו על יחסיה עם בעלה דוד, שגם הוא ניצול "ברגן בלזן", על יחמיה עם בתה רעיה, בנה בני וכמובן עם עצמה. כל אחד מילדיה נושא משקעים שנגרמו על ידי ההורים וילהלמינה ודוד, והשפיעו על חייהם בעתיד. כל אחת מהדמויות מנהלת חיים מורכבים, בילתי מספקים שזורים בכאב,אין יכולת התמודדות התסכול פושה בחייהם, לרעיה אין ילדים, אבל לאחיה בני, שני ילדים ,גילי ומתן שהם הדור השלישי לשואה ואביהם אינו מצליח להתמודד עם הבעיות הרגשיות ,של שני ילדיו. הוא מתנענע לתקופה שאלוהים היה חי, וכל האבות היו בנים של אלוהים, והילדים נשמעו לבנים של אלוהים ללא ויכוחים, ואילו עכשיו אלוהים מת, ויש פסיכולוגיה, וספרים שמלמדים אותך איך לחנך את ילדיך, להיות קשוב אליהם לתת להם חופש בחירה,אין אוטוריטה אין מרות של הורים, והתוצאה , תסכול חוסר התמודדות, ובת שמחליקה במדרון ,ובן שעולה מעלה במשקל. יש סיבה ויש מסובב אבל אין יכולת תיקון. כנ"ל גם רעיה שאינה מצליחה בבחירות בחייה, ובמציאת בן זוג מתאים והיא חיה בהרגשה שבן הזוג שנטש, ירה את היריה, והשאיר אותה לחיות את החיים שלאחר המוות. שושי בריינר כותבת בריאליזם טרגי,קומי על ההוויה הישראלית על כל מורכבותה, ואולי אין טעם לנבור,אולי מוטב לחכות עם הסודות עד שיהיה מאוחר מידי.......... |