פתח דבר
כולם עושים את זה, אז למה לא אני? זה אמנם לא נשמע יותר מדי אינדבידואליסטי, אבל נראה לי שאני יכול לספק זוית רעננה ומשעשעת על המציאות שלנו, להבדיל מאותם בלוגים תפלים ולעוסים.

אז מה בתפריט? הרבה לבואות זעם (™) ותוכחה. לעיתים סתם אנקדוטות שמצאתי כמשעשעות. אשתדל לטפק נושא אחד כל פעם.

ולבסוף: נהניתם? הגיבו וספרו לחבריכם. לא נהניתם? לכו קיבינימאט.

עד כאן,

לביא (זעם)

----

מס טמטום
"הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" שר לו שלום חנוך בשירו הנבואי והתוכחתי "מחכים למשיח", בימים בהם היה לו עוד מה למכור חוץ משירים צרודים ובנאליים מגובים בהופעה מסוממת למשעי. הוא ידע כבר אז באייטיז, כנראה, על מה הוא מדבר. בשוך הדקדנס הטלוויזיוני "האח הגדול" ועם התרגשותה עלינו של העונה השמינית של מטחנת הרייטינג "כוכב נולד", אנחנו כבר הרבה יותר מודעים לנתונים הכלכליים שמציגות תכניות מסוג אלה - רייטינג גבוה משמעו הכנסה ישירה מחוזי פרסום וחסות שמנים. רק שזה ממש לא מסתכם בזה, כידוע. ההכנסה העקיפה ממסרונים והורדת תכנים הפכה לכלי לגיטימי לגריפת כסף קל. חישבו על זה שבגמר "האח הגדול 1" נשלחו כשתי מיליון הצבעות SMS. בהנחה שכל SMS מחייב את המצביע בשקל אחד, ובהנחה שהמחיר מגלם בתוכו מע"מ של 16%, הרי שהמדינה הרוויחה 320,000 ש"ח טבין ותקילין מבלי להזיע בכלל. ניתן בהחלט להניח שהסכום היה גבוה אף יותר בגמר השני, וצריך גם לקחת בחשבון את התכניות בעונה הסדירה שטמנו בחובן שלל מסרונים תועים.

ויש את הפרסים. בעונה החולפת של "האח" הפרס למנצח (שכרגע עושה חיל עיתונאי נוקב ונושך בערוץ המוזיקה 24, מינימום היה וולטר קרונקייט הי"ד) היה מיליון שקלים חדשים. המדינה לוקחת על סכומי זכייה 25% שהם 250,000 מרשרשים לקופת המדינה. מרשים, לא?

ומה רע בזה בסך הכל? יש כאן מצב WIN WIN קלאסי - קופת המדינה מתמלאת, החברות המסחריות מתעשרות ומספקות מקומות עבודה, ומעמד הביניים מקבל בידור ומוציא את הכנסתו הפנויה מתוך כוונה לעצב את המציאות שלו (הרי גם כך אין לו השפעה על המציאות מחוץ למדיום הטלוויזיוני - על-כך אחראים 120 אנשים טובים שמחליטים בשבילו). יש בזה הרי קטרזיס ומגלומניה כאחד - אני גואל את בבת עיני ומעביר אותו שלב, כל זאת באמצעות הקלדה פשוטה של מספר ספרות בטלפון הסלולרי שלי! כמה כוח יש לי! הרבה יותר, מסתבר, מלהצביע ביבי ולקבל את טיבי, או להצביע לאולמרט ולקבל את נסראללה/זקן/כרמייה/הולילנד/ראשונטורס/דנקנר/גוד קנואוז. כשמדובר בהדחת או הצלת מועמד, בהחלט יש לנו את היכולת להצביע ולהשפיע. והסיפוק הוא כמעט מיידי. אפילו עבדכם הנאמן כלכל את המערכת המשומנת הזאת ושלח מסרון עלום אחד לפני כמה כוכבים נולדים לטובת רפאל מירילא אחד שנשא חן בעיניו (מירילא לנצח!!!1. לאן הוא נעלם באמת?).

להכנסת המדינה מתכניות הריאלטי אני מציע לקרוא בפשטות מס טמטום או בקיצור: מט"מ. זה שאנחנו צופים בזבל הרדוד הזה על שלל פרסומותיו ועוד מוציאים על זה כסף - זה לא פחות מטמטום. ועל טמטום צריכים לשלם. על המדינה לעודד הפקת כמה שיותר תכניות ריאלטי המעודדות שליחת מסרונים, פרסים שמנים למנצחים, פרסומות וברייקים לרוב. אנחנו נצביע ונשפיע, ושר האוצר יחייך כל הדרך אל הבנק.

מה שמביא אותי לנקודה האחרונה שלי - אם המדינה מרוויחה כל-כך הרבה ממט"מ, הרי שהיא צריכה לקצץ במס הכנסה לאותו מעמד ביניים שחוק וכנוע. לא ייתכן שהמדינה תגרוף רווח גם על זיעת אפינו וגם על שמנת טמטומינו כאחד! עלינו לדחוק בנציגנו היושבים בציון לבחור - או שתרוויחו מעמלינו או שתרוויחו מטמטומינו!

ואם אהבתם את מה שקראתם, שלחו מסרון עם הספרה 1 לחשבון הבנק שלי. אם לא אהבתם את מה שקראתם, שלחו את הספרה 2 לחשבון הבנק שלי (ואז לכו קיבינימאט).

לביא זעם בע"מ (יועץ)

 ----

בפוסט הבא: "קנדה? אני מת על סירופ מייפל!!!"