סאגת הדניאל- פרק שנאת האי וודאות.

טוב, אז הייתי אצל דניאל עכשיו וסיימנו את העבודה. הלכתי אליו בראש של אני הולכת לנשק אותו ולסגור את הפינה הזאת כבר. הייתי מוכוונת מטרה. היום אני מקבלת את התשובה. אם לא אז שיהיה לא, ואם כן אז שיהיה כן. אבל רק שיהיה כבר. באתי אליו אחרי מקלחת. השיער שלי הסתדר מושלם תודה לחמסין הלא ברור הזה שהיה היום. לבשתי שמלה ורודה והייתי נראית טוב. הייתי מוכנה ומזומנה למשימה. באותה מידה גם הייתי יכולה להיות מוכנה ומזומנה להחזיר את גלעד שליט.

כמובן שלא עשיתי את זה. ברור שחשבתי על לעשות את זה. אבל אז חשבתי גם על לא לעשות את זה. ואז חשבתי לעשות את זה. ואז שוב חשבתי על לא לעשות את זה. ואז פתאום לא היה בא לי לעשות את זה בכלל. ואז פתאום פחדתי לעשות את זה. ואז פתאום לא נמשכתי אליו בכלל. ואז פתאום הוא היה נראה לי דביל. ואז הוא היה נראה לי חכם כי הוא הביא איזה הברקה בעבודה. ואז פתאום הוא היה נראה לי מהמם. ואז פתאום היה בא לי כבר שהוא יעשה את זה. ואז פתאום היה בא לי להישאר אצלו. ואז פתאום היה בא לי לברוח משם.

ואז פתאום נפלה עליי המחשבה שאולי בכלל כל זה הוא סתם סרט שמתרחש אצלי בראש ובעצם אין שם כלום. אולי כל הסרט הזה הוא איזה משהו שאני הוזה. אולי הוא בכלל לא רוצה. אולי הוא בכלל לא יודע מה הוא רוצה. אולי הוא בכלל לא חושב על זה. אולי המחשבה לעולם לא עברה לו בראש. אולי בכלל אין שם כלום. ואולי גם בכלל לא צריך להיות. או אולי אני חושבת שכן רק בגלל שחיי האהבה שלי כרגע מעניינים כמו ערוץ 1 ב-2 בלילה. ואולי ואולי ואולי. אין רע מאולי. ובכל זאת, כשנמצאים באולי, חושבים שאין רע מהלא. 

אולי אני צריכה לעזוב את זה, אולי אני פשוט צריכה לשחרר. אולי אני צריכה להגיד לו. אולי אני צריכה לנשק אותו. אולי אני צריכה לחכות. אולי הנשיקה המטומטמת הזאת על הכתף וכל החיבוקים היו סתם ידידותיים. ואולי הם היו מיניים לגמרי. ואולי הוא גם רוצה לעשות ומפחד. ואולי כושילרבאק.  

ואולי אני הולכת לישון ומפסיקה לחפור על זה לפחות להיום.  

ואולי לא.

לילה טוב וחסר "אוליים" לכולם.