| מייל שמצאתי, ששלחתי לפני שעדי הגיעה....לא, אני לא בהריון נוסף, סתם התחשק לי להוסיף אותו לבלוג שלי. למזכרת... נו, אז עבר לו עוד שבוע, ומר/גברת עובר עדיין לא בעניין של לצאת.... זה די מבדר, אנחנו כבר תיכף בשבוע 39, מה שלא קרה בעבר, וזה כנראה בכדי ללמד אותנומשהו על יכולת החיזוי בחיים (אפסית, כנראה...)אתמול היינו אצל הרופאה שאמרה שהעובר עוד יחסית גבוה, אמרתי לה שבשבוע שעבר אמרה שהוא נמוך, אז היא חייכה ואמרה שהוא "כנראה עלה", חבר שלנו אמר שזו כנראה בת כי היא מתארגנת ליציאה, ונחום הכריז שהוא כבר לא ממתין לעובר יותר (אבל מקפיד לשאול אותי כל שעתיים אם יש משהו חדש)... בכל אופן הרופאה בדקה אותי שוב עם סרט המדידה המצחיק, ושוב הקשבנו לדופק- שזה קטע מעולה, כי אני הייתי בטוחה ששם ממוקם הישבן של התינוק, אבל זה כנראה הלב (בהנחה שהאולטרסאונד פה עובד יופי והלב שלו לא בתחת שלו...)הדבר הגרוע היחיד בבדיקה היה, שאיה כ"כ התאכזבה שאין סוכריות לרופאה, שהיא הכריזה שיותר היא לא באה. נחום אמר שגם הוא מעדיף לא לבוא יותר לחדר הרופאה, אבל לא בגלל הסוכריות – פשוט תכנית ההריון הסתיימה, ועכשיו אנחנו משלמים על כל ביקור בנפרד. אצלי אין חדש, משמינה מאוד, אבל בנחת –להיות בהריון בפרו, זה משהו בסגנון להיות גוססת אבל בחלק הטוב של העניין, כבר סיפרתי שאני לא זוכרת מה זה תור, או איך זה לעמוד שם, ויש לי חניה מיוחדת בכל מקום שהכי קרובה לכניסה, שזה ייתרון, כי חברות מזמינות אותי לבוא איתן לסידורים כדי לחנות קרוב (פופולאריות זולה, אבל פופולאריות)חוצמזה, הרגליים השמינו לי גם בטירוף – אתמול ניסיתי לנעול מגפיים שאין מצב שהן התכווצו, אבל היה צורך בטכניקת ה "ברגישות ובנחישות" כדי לרכוס אותן – אגב הטכניקה בוצעה ע"י נחום, כי אני כבר לא מגיעה לקצה, וגרביים אני בוחרת רק כאלה רפויות, היה יום אחד שחשבתי למה עוד לא המציאו גרביים אלקטרוניות ש "מתלבשות" לבד לרגל, אבל זה גם כנראה הפינוק פה שגורם לי להיות יצירתית –עצלנית... בכל אופן, אחרי ששוכנעו המגפיים, והלכנו לבית הכנסת (יום כיפור) נאלצתי להתכופף כדי לשוחח עם איה – ובכן... החלק של הלהתכופף דווקא הלך יופי (פחות למגפיים) אבל הלקום היה חלק יותר מביך.... מזל מזל מזל שלא באתי בחצאית (אפשר לנחש למה....)עוד חלק מעט מביך הוא שכנראה יצרתי ציפייה (כנראה? בטוח!!!) שאני יולדת כבר לפני חודש (בעצם זו היתה הציפייה) אז עכשיו בסופרמרקט / מכולת / מספרה / רחוב / בשוק – כולם צועקים לי "עוד לא?!" זה כולל כמובן את כל האנשים שיודעים לומר לי בודאות יתרה את מין העובר.... ככה זה פה בדרום אמריקה, כולנו קיבוץ אחד... יוקי ואיה מקסימים כרגיל, מחכים מאוד ללידה ובודקים כל יום כמעט אם עדיין יכולים לחבק את בטני החטובה... נראה שיוקי מבסוט מאוד בבית הספר (כנראה שיותר בהפסקות) ואיה פורחת וצועקת בשמחה רבה. לאחרונה היא גם בחוג התעמלות של בית הספר, שזה עושה אותה טיפוס מאוד ספורטיבי – יומיים בשבוע קאראטה, יומיים בשבוע בריכה ויומיים בשבוע התעמלות... (זמן לבלות, נשאר לך?) בכל אופן מגיע הלילה והיא "נשפכת" מעייפות...נחום כרגיל עובד קשה להגדרת איה "כדי שיהיה לנו כסף" (כן, כן, אנחנו נעשים מעט חומריים פה) ואני כרגיל נהנית....זהו, במייל הבא אעדכן איך זה להיות בהריון בשבוע 40, ואיך עושים בפרו זירוז Jשתהיה בנתיים שנה טובה |