כותרות TheMarker >
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    על הצפיפות

    23 תגובות   יום שני, 10/5/10, 07:39


    שער אפריים (אירתח), מדרום לטול כרם, פועלים בדרכם לעבודה בישראל, 03:55 רגע לפני פתיחת השערים.

     

    המעבר נפתח ב 04:00, כדי לתפוס מקום ראלי בתור יש פועלים שמגיעים הנה כבר ב 03:00 ואפילו לפני כן, תלוי היכן הם גרים. היום שמעתי שיש מי שמגיע מטובאס בבקעה ועליו לעבור בדרכו במחסום חמרה (על מעבר פועלים בחמרה השכם בבוקר - כאן). סמוך לפתיחת השערים ב 04:00 הדוחק ליד הקרוסלות רב. כשהקרוסלות נפתחות וצוואר הבקבוק משתחרר, ראשוני העומדים רצים דרכן אל המתקן. מראה הפועלים הממתינים בחושך מוחלט בשעות הבוקר המוקדמות הוא מהמראות מכמירי הלב שראיתי בגדה.

     

    כדי לראות את מחסום אירתח לא צריך בכלל לצאת מישראל.

    בצומת אייל פנו שמאלה לכביש 444, חילפו על פני כוכב יאיר, סלעית ,צור יגאל, טייבה. פנו ימינה לכיוון טול כרם, אבני חפץ ושבי שומרון (משמאלכם תחנת דלק של פז) לא פונים אל מעבר התאנים. סעו ישר ומעט אחר כך ימינה בכיוון השילוט למת"ק טול כרם. במתחם המת"ק סעו למעבר הפועלים ולא למעבר 'גב אל גב'. השאירו את הרכב במגרש החול מימין. בהמשך הכביש תוכלו לראות את הכניסה למתקן לפועלים הבאים מטול כרם. אם תכנסו למגרש החניה המסודר (עתה הוא חסום לכניסת רכבים),תוכלו לראות בהמשך השביל את היוצאים מהמתקן. בשעות אחר הצהריים תוכלו לראות הפועלים בכיוון ההפוך, כשהם חוזרים לגדה.

     

    מחר אצל יערת - תור הנשים באירתח, באותה שעה.

     

    דברים בבלוגו של אריה עמיחי.

    חייבים לדבר על הכיבוש גם באנגלית - מהדורה מתורגמת של הבלוג. ספרו לחברים שלא קוראים עברית.

    בתיבה הימנית מוסבר מה הולך פה ולמה רק חברי הבלוג יכולים לכתוב תגובות על פוסטים. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/6/10 16:18:

      צטט: יערת דבש 2010-06-09 07:56:06

      עמדות קשה מאוד מאוד לשנות. אבל בסופו של דבר לפני כמה שנים אני הייתי במקום של רוב הקוראים, כלומר האזור שמשתרע בין העבודה למרץ. ההבדל ביני לבין רוב הישראלים הוא ארבע וקצת שנים של סיורים חד שבועיים בגדה. פקיחת עיניים.  

       

       

      בבחירה שלך לקחת את העמדות להתנסות בשטח/בגדה, אין ספק שהיית אמיצה.

       ואני בטח לא צריכה לספר לך.. איך חוויה שכזו לא מאפשרת להיות מי שהיית קודם.

      ובממד ההכללה רובנו מפטפטים דעות בנחרצות, כאילו חווינו ואנחנו יודעים על בשרנו את האמת,

      כשבפועל- לא ברור אם ברגע האמת היינו עומדים מאחוריהן. מי קפץ להציל בירקון את החותרת?אחד.

      דוגמא הכי פרוזאית שיכולה להיות. הרחק ממחסומים, סגרים וכו'; הרחק מהנזק שאנו ממיטים על עצמנו

      עם הכיבוש; ועצמנו- זה כמובן גם חיילים; נזק תודעתי בעיקר, בהיותו המשפיע הגדול ביותר על המעשים שלנו.

      מייחלת לרגע שבו נמצא את עצמנו אומרים די..אי אפשר אחרת. ונהיה, כרוב, מוכנים לבחור בנתיב אחר.

       

       

        

        9/6/10 07:56:

      עמדות קשה מאוד מאוד לשנות. אבל בסופו של דבר לפני כמה שנים אני הייתי במקום של רוב הקוראים, כלומר האזור שמשתרע בין העבודה למרץ. ההבדל ביני לבין רוב הישראלים הוא ארבע וקצת שנים של סיורים חד שבועיים בגדה. פקיחת עיניים.  

       

        8/6/10 19:50:

      צטט: יערת דבש 2010-05-11 07:33:29

      תלוי מי. יש הרבה אנשים שביקשו לפגוש אותי ולדבר ויש רבים שביקשו לבוא לראות. את מספר האורחים שלי במחסומים הפסקתי לספור כשעברתי את החמישים. בעיני זה הרבה. הוזמנתי גם לשלוש הרצאות. אין ספק שלבלוג יש תהודה, ודאי יותר מזו שצפיתי שאוכל להשיג עבורו. ויש עוד רבים שהעניין לא הניע אצלם שום שריר.

       

      תראי זו בעצם שאלה שצריך להפנות לקוראים הקבועים.

       

      עמדות קשה לשנות; ואם הן משתנות-הרי שזה בד"כ בעקבות חוויה עמוקה שאדם עובר.

      לכן, כל מה שכתבת לגבי הזמנת האנשים למחסום-הוא בפירוש פתיחת דלת/צוהר למי שמוכנים...

      רק שם, בתופת, יש סיכוי לשינוי עמדות; הדגש הוא על סיכוי. לא מעבר.

        11/5/10 09:55:


      אתה צודק ינוקא

      הארץ שלנו גידרה את עצמה לדעת

      כל ישוב מגודר

      ובכניסות לכל קיבוץ וכפר יש מחסום ושער ובוטקה

      לא ראיתי את התופעה הזאת בשום מקום אחר בעולם

      לכן אנחנו מתקשים לראות את ההבדלים בין מחסומים וחומות שהקמנו עבור עצמנו

      לבין אלו שהקמנו כדי לשלוט בשגרת חייו של עם אחר

       

        11/5/10 09:05:


      גם לשם צריך להגיע ב 3:00 כדי לתפוס מקום?

      וגם שם יש שביל מפותל מסומן בגדרות?

      וגדר מחושמלת?

      וגלאי מתכות?

      וחייל שצועק פקודות במערכת כריזה?

      וקרוסלה שלא נעה באופן רציף כך שחלק מהאנשים יכלאו בתוכה?

      ובדיקה ביומטרית?

      ומגבלה על כמות האוכל שאפשר לקחת איתך?

        11/5/10 08:45:
      זה נראה כמו התור לקו שישים, ב"ש-מצפה רמון, ביום ראשון בבוקר.
        11/5/10 07:33:

      תלוי מי. יש הרבה אנשים שביקשו לפגוש אותי ולדבר ויש רבים שביקשו לבוא לראות. את מספר האורחים שלי במחסומים הפסקתי לספור כשעברתי את החמישים. בעיני זה הרבה. הוזמנתי גם לשלוש הרצאות. אין ספק שלבלוג יש תהודה, ודאי יותר מזו שצפיתי שאוכל להשיג עבורו. ויש עוד רבים שהעניין לא הניע אצלם שום שריר.

       

      תראי זו בעצם שאלה שצריך להפנות לקוראים הקבועים.


      מעניין אותי אם התמונות העצובות האלה משפיעות על אנשים כך שהם ישנו עמדות.

      תודה לך.

        10/5/10 19:07:

      התמונות מדברות בעד עצמן.

      אין מילים בפי.

      רק תודה לך, יערת דבש היקרה.

      חברתך, אנה

        10/5/10 18:46:

      התמונות כל כך קשות

      וקשה לא פחות העובדה שהרבה אנשים בישראל מתעלמים מהמצב שהגדרות האלה יוצרות.

        10/5/10 18:24:
      זה מזכיר כל כך גדרות תיל אחרות בזמן....
        10/5/10 18:18:


      מי שהקים את חומות המגן האלה, פתר בעיה לשעה ויצר בעיה לשנים רבות....

       

      אף ששנינו באים משני צידי המפה האידיאולוגית אני מסכים איתך יערת הדבש. בכל מילה.

       

      זו לא הדרך

        10/5/10 17:28:

      צטט: פרומיתאוס 2010-05-10 13:38:13

      חראם עליהם

      לי פשוט שתראו את זה. את הגדרות, את השערים, את המתכות. זהו. וכמו שגלילה למדה הבוקר, טוב מראה עיניים מתמונה.

       

        10/5/10 13:38:
      חראם עליהם
        10/5/10 12:16:


      הבוקר/הלילה היה קשה במיוחד.

      המפגש עם האנשים.

      לא יכולתי להביט בהשפלתם. הסטתי מבטי מעיניהם.

      שאלתי את המתנדבת שבאה איתנו האם ההרגשה משתנה עם הזמן?

      היא אמרה: לא. הכאב מתביית בבית החזה.

        10/5/10 11:25:


      הודעה למתנדבת החדשה גלילה, 

      מתנדבת חדשה - מחסומים חדשים.

      כשאחזור, את תכירי לי את המחסומים החדשים על ה 443.מחכה לתמונות ראשונות.   

        10/5/10 10:53:
      אל תגידי כך שושי. זה קשה מידי.
        10/5/10 07:56:
      כלאת את לבי על הבוקר יערת הדבש
        10/5/10 07:53:

      פנינה, זה בפרוש זו. זו ארכיטקטורה של מכלאות.
        10/5/10 07:50:


      מה אגיד לך? תחושת מיכלאת חיות.

       

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין