יש אגדה נורבגית, או מקום קריר אחר, על איש אחד שגר ליד אגם תכול. באגם ריחפו מעדנות שלושה ברבורים ארוכי צוואר - ברבור העבר, ברבור ההווה וברבור העתיד הצעיר והחמקן.  אותו נורבגי, שלצורך הסיפור נקרא לו קלאפה, חמד עד מאוד את ברבור העתיד וכל יומו סבב סביב תחבולות כיצד יוכל ללכוד את ברבור העתיד . בכל פעם שהצליח קלאפה יקירנו לשים את ידיו על ברבור העתיד, מיד הפך זה האחרון לברבור ההווה שלא ממש עניין את קלאפה, כי את מה שעכשיו הוא רואה לבד וזה נראה כמו ברווז אפרפר וקצת מסריח מדגים ולא חרציצי ולבן כמו ברבור העתיד. 

מתוסכל עד אין קץ, היה קלאפה מתנחם באופיו הידידותי של ברבור העבר שתמיד שש לאכול מכף ידו, לחכך נוצותיו בלחיו של קלאפה וככה סתם להתנדנד אחריו ברגליו הקצרות ולגעגע באוזניו געגועים. 

סיפור בנאלי. ובמצב רוח מסוים – אפילו די מעצבן. לא צריך להיות שכנים של קלאפה כדי להבין את משל הזן ברוח ה Carpe diem. חוץ מזה שברבורים הם די מטומטמים אחרת הם לא היו שייכים לבית המלוכה הבריטי. 

אני מודה. אני מכורה לעתיד. הוא כל כך קרוב לפעמים שאני יכולה להריח את השאנל 5, ממנו אני בטוחה שהוא עשוי, בזמן שאני מטאטאת את הפירורים של עכשיו מתחת לשטיח כדי שלא יפריעו לריח המיובא ממחר.  

העתיד נראה תמיד עסיסי ונטול חומר משמר. אין בו ציקלמט והוא הכי לא משמין שיש. את העתיד תמיד מלווה מוסיקת רקע ואין בו את חדוות הפטישים שיוצאת עכשיו מהדירה שמשתפצת ממול.  

אבל העתיד הוא הכי רולטה רוסית. אני טוענת כדור למחסנית בעבר. מסובבת את התוף עכשיו ולוחצת על ההדק רגע לפני מחר. בימים טובים הכדור נמצא בתא אחר. בימים רעים אני סופקת כפיים לשמיים על כל העבודה שתהיה לי אחרי שאצטרך לנקות את הדם והמוח מהקירות. גם כשאני מתה, אני צריכה לנקות. פולין כאפטר לייף. פולין כאפטר פארטי לאשכנזיות. 

אז עכשיו אני עכשיו. ואין מוזיקת רקע שמגיעה ישר מחצוצרות של מלאכונים בטוגות קטנטנות. אני שמה לי במערכת פסקול מכרגע, שאני בוחרת, שואבת מתחת לשטיח, משאירה כלים בכיור והולכת להתבטל לי מול הים ושהעתיד יחכה לקלאפה. 

 יא אלוהים. נעשיתי כבדה. קלאפה? קלאפה?? מה קיבינימט עבר לי בראש??סתם מין יום כזה. תתעלמו.