שירים ועוד שירים...
"ביקור בליל ירח"
"עט לאהוב"
ו"כמו מזכרת".
בספריי אלה חברו זה אל זה שירי אהבה, נוסטלגיה והגות.
הספר "כמו מזכרת" - כל כולו נוסטלגי. כל השירים בו
נושאים ניחוחות וטעמים נוסטלגיים מרגשים ומעוררי געגוע לבית, לשכונה... לימי התום.
לרכישת הספרים:
ניתן להשאיר כאן הודעה או לפנות אליי באמצעות לחצן "צור קשר" באתר האינטרנט :-
http://aurorahadad.wixsite.com/books
תגיות
עֵינַיִם קְטַנּוֹת/ מתוך "ביקור בליל ירח"
יוֹדַעַת אֲנִי אֶת זֶה הַמַּבָּט, מֻכָּר הוּא וְתָם לְהַפְלִיא, אַךְ אַל נָא תֶּחֱרַד, בְּנִי, בִּימֵי בַּחֲרוּתִי – הִבַּטְתִּי כָּזֹאת בְּאִמִּי
מָה קְשִׁישָׁהּ רְאִיתִיהָ בְּעֵינַי הַקְּטַנּוֹת, מִמֶּרְחָק גִּילִי הַתָּמִים, וְכָמוֹךָ, יַלְּדִי, טָעִיתִי לַחֲשֹׁב כִּי מֻפְלֶגֶת הִיא בַּשָּׁנִים
שְׂעָרָהּ לֹא הִכְסִיף וּפָנֶיהָ כַּמֶּשִׁי, זַךְ הָיָה עוֹרָהּ מִקְּמָטִים, וַאֲנִי, בְּרוּחִי, שֵׂיבָה לָהּ רָקַמְתִּי, וּשְׁנוֹתֶיהָ רַק שֵׁשׁ וּשְׁלֹשִׁים. |
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
----------------------------------------------
לא הייתי מכנה זאת "אכזריות", אך זה בהחלט ראייה במבט תם של ילד,
המעוררת בו אולי תהייה כזו או אחרת ...
תודה לך מאדאם בוברי על ביקורך בין דפיי.
אורורה
דיוטימה יקרה,
סיפור יפה סיפרת על נכדתך הילה, והוא ממחיש בדיוק את שניסיתי להעביר בשירי.
בנקל יכולתי להבין את מבטו של בני (בהיותו בן 5) ואת חרדתו, כאשר חשב בלבו הקטן שהנה יומי כבר קרב, ...
הן גם אני "הבטתי כזאת באמי...".
אגב, באותו נושא, גם חצר בית הספר, שנראתה בילדותי כה גדולה ורחבת ידיים, הפכה לפתע בבגרותי לחצר כה קטנה ולא מרשימה :-)
אני מודה על המשוב,
ומאחלת לך עוד שנים רבות ומאושרות, והנאה מיוחדת עם נכדתך.
לילה טוב,
אורורה
לאחרונה שאלה אותי הילה נכדתי בת החמש:
- למה אבא שלך מת?
- הוא היה מאוד חולה ומאוד זקן... [דווקא לא זקן כ"כ -75].
שתקה מהורהרת לרגע
- סבתא את חולה?
- לא, הילוש, אני בריאה!
- את מאוד זקנה?
- הנה את רואה, יש לי כוח לשחק איתך, רק קצת זקנה...
- אני לא רוצה אף פעם להיות זקנה ולמות!
- אף אחד לא רוצה.
ומייד המשכנו ב"כאילו" חנות של גלידה עם כל הטעמים.
מאדאם בוברי
תודה רבה דיוטימה, על משובך היפה,
תודה מקרב לב על מילותייך.
חג שמח גם לך,
אורורה
תודה לך דן יקר, שמחה לביקורך,
חג שמח גם לך,
אורורה
השיר המתוק נוגע ברוך ובחמלה רבה, במציאות שאין להתחמק ממנה.
[ואני, שנולדתי לאימי בהיותה בת שבע ושלושים שנה, כשבשערה כבר זרקה שיבה, התגאיתי כשהבריות חזרו והדגישו כמה דומה אני לדודתי היפה והמטופחת...]
נראה שכתיבתך קולחת לה בקלות והתוצאה שובת ♥
חג שמח ומבורך,
דיוטימה
יפה שירך...
חג שמח לך ידידתי היקרה :)
אכן כך, הכול יחסי...
תודה ענתי על ביקורך ועל המשוב הנעים.
אורורה
עד שאנחנו לא באותו מקום...הכל ביחסיות מסויימת....
חח', אל תדון ..עד שלא תגיע לשם.... *
הכל ביחסיות....
כתבת ברגישות מופלאה...
מירה יקרה,
אמרתי לא אחת, שכפי שהקורא יכול ללמוד עלי מתוך מילות שיריי,
כך יכולה אני ללמוד משהו גם על הקורא מתוך תגובתו...
אין לי אלא להודות לך על תגובתך המרגשת.
תודה,
אורורה
איך את עושה את זה -
גורמת לי לחלוחית בעינים ????????????????????.
מירה
אכן,ראייה במבט של ילד...
תודה, אשר.
אורורה
מודה לך מקרב לב צליל החורש.
אורורה
כמה יפה ששירים מעלים אסוציאציות שונות אצל אנשים שונים.
תודה רבה תמר,
אורורה
ראיית ילד
מבט תם!
כתיבתך קסומה בעיניי
מצאתי לא מזמן ציור שציירתי כשהייתי ילדה ובו איילה ועופר. כתבתי מעל לעופר "עופר בן 6" ומעל לאיילה "אמא בת 20"...
בזה נזכרתי כשקראתי את שירך היפה (:
תודה
תמר
דומתני, כי אין איש מאיתנו אשר לא הביט כזאת בהוריו.
ובהמשך לנוסטלגיה... גם חצר בית הספר, שנראתה אז בעינינו הקטנות, גדולה ורחבת ידיים,
נראית עתה, בעינינו הבוגרות, כה קטנה.
תודה לך על המשוב היפה,
אורורה
נהדרות מילותיך.
כה יפה היטבת לפרש את השיר ...
תודה מקרב לב,
אורורה
אכן, בני, ילדי שלי הביט בי כמו שהבטתי אני באמי...ושנינו, דומה, ראינו את אותו הדבר...
תודה מקרב לב.
רוב תודות ירין על מילותיך המפרגנות.
שמחה שאהבת.
אורורה
תודה מקרב לב זהבית.
אורורה
תודה רבה רחל.
אורורה
זכור לי המבט הזה מהגיל הזה על הוריי
היטב זכור
היו ימים שחשבתי שלא אגיע לגיל המופלג הזה.. :-))
תודה לנוסטלגיה הנהדרת הזו
תודה לחיוך הרך הזה... גם בשנים...
נהדר !
כמה יפה כתוב !
כמה יפה מביטה את בעצמך
במבטך את הורייך
באמצעות מבטו של ילדך בך
דברים שרואים מכאן (עכשיו)
גם ראו משם (אז)...
כמה יפה את כותבת אורורה.
בני
נפלאה כתיבתך
מלאת רגש חום ואנושיות
מרכין ראשי..בצהרי היום בפני השיר הקסום הזה
אהבתי
מהלב
ירין
הכתיבה שלך,
פשוט להתמוגג כל פעם מחדש
אהבתי!