וזה לא סתם יום של חול אלא חול המועד. פעם שאלתי מישהו "מה אתה הולך לעשות בחול המועד ?", הוא ענה לי "אני הולך לים בחול ומועד...".

לפעמים גם אני מרגיש ככה.

פתאום אני שומע דלת נטרקת בעוצמה בחדר הסמוך, עד כדי כך שהקירות נרעדים ואפילו נדמה לי שאני שומע את הטיח נסדק.

(בעצם זה לא הטיח , זה החיבורים של פינות הגבס...)

אני חוטף את הג'ננה וקם מהמחשב על-מנת לפוצץ מישהו.

יש לי כנראה איזושהי רגישות בנוגע לדלתות,

ובפרט כאלה שנטרקות.

בהזדמנות אני אחשוב על הסיבה לכך.

עכשיו אין לי זמן,פעם אחרת.

(זה כמו עוד כל מיני דברים מורכבים שאני דוחה את ההתמודדות בהם לאח"כ).

ויכול להיות שלא,

סתם פתיל קצר...

ואז אני מגיע ורואה דרך דלת הזכוכית (שכמעט נשברה) את הקטנטנה בת השנתיים עומדת עם חיוך מרוח לה על הפרצוף מאוזן לאוזן והיד שלה מורמת קלות ומנופפת לי לשלום באיטיות ובנונשלנטיות כמו מלכת אנגליה (יש לה את זה, לקטנה),

ואני מיד נמס, שולח לה נשיקה באויר, וחוזר עם הזנב בין הרגלים לכסא שלי לנסות ולהתרכז בעבודה, שתמשיך להתערבב לי עם צלילים ביתיים ומשפחתיים כל עוד המשרד יהיה בבית...

סתם מחשבה.

יצא ארוך מכפי שתיכננתי.

חייב לשוב לעבוד.