במעופם של הסיסים יש דבר מה כה מושך עין ולב. מדי בין ערביים הם מתאספים מעל גגות העיר, חגים במעוף הבזק שלהם,כאחוזי אמוק ממש, הצווחות החדות שלהם מפלחות את השמים וגוברות אף על שאון הרכבים והמולת האנשים. הם נראים כה מרוכזים במעופם התזזיתי, כאילו אין בלתו, כאילו והשמש השוקעת כבר לא תשוב,כאילו ובאו להפרד ממנה בקולותיהם הרמים. רוב חייהם עוברים עליהם במעוף זה. את מזונם הם משיגים באוויר ואפילו ההזדווגות מתרחשת שם. ממש כאילו וכל דקת מעוף חשובה עבורם, ולא היו רוצים לוותר על רגע אחד בשמיים. הסיסים זכו גם לכינוי- סיס ערים, בדיוק בגלל אותה מסורת לרדת בשעות האור האחרונות למעוף נמוך מעל הערים הגדולות, לאחר שבמשך היום הם התעופפו בגובה רב מאוד. וכך הם הופכים לחלק בלתי נפרד מן הנוף האורבני,נטמעים בתוכו כאילו והיה מדובר במרחבי טבע פראיים ולשעת בין ערביים קלה הם הופכים למלכי הנוף הזה, שולטים מלמעלה על הרחובות,חגים בין הבניינים במהירות מטורפת.
הסיסים הם אורחים בארצנו מדי שנה ולא יישארו כאן עוד זמן רב. אז אל נא תהססו לעצור מעיסוקיכם בשעות אחר הצהריים, לקראת בין הערביים, להרים ראשיכם למעלה אל השמיים ולחזות בהם במאותיהם, חגים ומעופפים מעליכם, מעל גגות הבניינים, מעל המכוניות, מעל האנשים הממהרים. יהיה זה רגע שובה עין ולב ואולי אף תתרגלו לעשות זאת מדי ערב וערב, עד שערב אחד ייעלמו להם הסיסים כפי שהופיעו ואתם תחכו להם שיחזרו בשנה הבאה, לרגעים האלו עמם, שובי העין והלב, כפי שמחכה אני מדי שנה בשנה :) |