השן מורכבת מכותרת (מעל החניכיים) ומשורש (מעוגן בתוך עצם הלסת) . כלי הדם והעצבים נכנסים דרך קצה השורש לתוך "לישכת המוך". הרקמה הזו מגיבה לקור ומתריעה במידה ויש חדירה פנימה (אזור זה נחשב פנים הגוף). השיכבה החיצונית בכותרת (האמייל) תפקידה לעמוד בכוחות הלעיסה החזקים. השיכבה הפנימית יותר (הדנטין) רכה יותר ויכולה להרגיש קור, חום ומגע. השן "נעוצה" בעצם ועטופה בחניכיים. בין העצם לשן יש מייסבים (PDL) שמאפשרים ניידות קלה ותחושת לעיסה נורמלית. בשתל אין תחושת לעיסה רגילה מכיוון שאין את הריקמה הייחודית הזו.

כאשר חודרת העששת את הכותרת אל תוך מוך השן, יכולים החיידקים מן הרוק לחדור אל גופנו. הם עושים זאת דרך הכותרת ומשם דרך תעלות השורש ישירות אל העצם בלסת. הזיהום שחדר אל הלסת יכול להתפשט אל אזורים בראש ובצוואר ובכך להוות סכנת חיים. כדי לאטום את מעברים אלו בפני חדירה של חיידקים יש צורך לבצע טיפול שורש (ניקוי ואיטום תעלות השורש), מבנה וכתר (איטום וחיזוק הכותרת). אם אלו נעשים בסטנדרטים הגבוהים ביותר נקבל מצב בריא ומתפקד לשנים רבות. זו נחשבת "הצלחה". לעתים, כאשר החיידקים (העששת) הורסים את הכותרת, נותרים השורשים. במצב זה ניתן לבנות כותרת חדשה על גבי השורשים. לשם כך צריך לעגן מבנה בתוך השורש (הוא ניתפס בתוך התעלה עם בורג) ומעליו להניח כתר שיעטוף את המבנה ואת חומר השן שנותר.

אם כך, מהו "כשלון"? בהמשך...