קשקושי ביצים
פוסטים אחרונים
- אשת חיל מי ימצא 26/11/12
- קצת הרבה כואב. 8/11/12
- אינדי כלב :)- להרגיש בבית 21/10/12
- חברים עם ילדים- גרסאת המציאות 29/4/12
- מעבדות מודרנית לחירות אמיתית 7/4/12
- האנטומיה שלי 25/3/12
ארכיון
,איך סרטן הוא גם מזל?" תהתה הצעירה בפליאה....
את מה שתכננתי לכתוב היום, מחליף פוסט שאני מרגישה צורך עז לכתוב.
בשבוע האחרון הרבה מכרים ספרו על אבידה של מישהו קרוב ממחלת הסרטן, ולא חלף שבוע וגם אני איבדתי מישהו כזה. דוד, אמנם לא קרוב מבחינת דם, אבל אחד מאלה שאתם בילינו את רב החגים. הדוד הזה, נלחם כבר זמן רב במחלה שהספיקה להתפשט מאוד, לקראת פסח הוא עבר ניתוח ונורא קיוינו שהוא הולך להתגבר על זה. שאימא היום יצאה איתי בדרמטיות לטיול עם ג'ני (שאגב מסתבר שגם לה, לג'ני, כנראה יש גידול), הבנתי שמשהו קרה, ידעתי שמישהו מת. לידיעה הזו לקח המון זמן לחלחל בי, אני חושבת שאני לא לגמרי יודעת להתמודד עם מוות, החל ממותו של אבי ועד כל המקרים של הקרובים אליי במשך השנים. הסרטן הזה, אוי הסרטן הזה, הוא לוקח את כל הטובים, באמת. הוא לקח גם את סבתא ולא מעט נוספים ממכריי. חשבתי על הדוד, ר', שאולי במשך כל השנים לא החלפנו מעל 100 מילים, ביניהם הרב היו" שלום, מה שלומך", "מזל טוב" (בימי הולדת) ותודה על האירוח. אבל זה היה אדם שתמיד היה שקט ותמיד חייך. ואני חושבת על אשתו שהיא הרבה פחות שקטה וכמה היא כואבת, ועל בנותיו ועל נכדו שנולד לפני מספר חודשים...
ברור לי שאני לא מיוחדת, ולהיפך לאור מספר המקרים שאני שומעת, לצערי לדעתי כל אחד חווה מוות של מישהו מהמחלה הנוראית הזו, אבל דקה לפני שאני חוזרת לעיסוקיי הרגילים, לכל התירוצים שהחיים ממשיכים, ושעכשיו הוא במקום טוב, אני רוצה להתמקד קודם בזה שמישהו היה ואיננו. איך זוכרים מישהו?.... מה אנחנו עושים כדי להיות משמעותיים? שיזכרו אותנו אחרי שנלך ולא לפי עוד סטטיסטיקה של מי שהיו לו ומתו?...
ראיתי היום שוב את הסרט "זכרי אותי לנצח" remember me באנגלית, ראיתי רק את הסוף הפעם,(במסגרת העבודה) ובקריינות הקול של הדמות הראשית (לא אספר לכם כדי לא להרוס אבל מדובר בקול של אדוארד -רוברט פטינסון מ"דמדומים), שאומר שכל מה שנעשה בחיים הוא חסר משמעות כמעט, אבל אנחנו מוכרחים לעשות אותו, כי אף אחד אחר לא יעשה אותו כמונו.המשפט הזה חלחל בי, גרם לי לחשוב על כל מה שמישהו עושה במהלך חייו, עובד, אוהב, מתחתן, מביא ילדים..... ובסוף הוא מת. אבל אין אף אחד שיעשה אותם בדיוק ככה, ויחייך בדיוק באותם רגעים, ויכאב ויאהב ויבכה ויאמר את מה שבנאדם אחר עשה. ובגלל זה כן חשוב לזכור את הרגעים האלה של כל אדם.
דוד ר' שסבל כבר לא יסבול, הוא יהיה במקום טוב יותר, בלי הסרטן הנורא וזו נחמה גדולה, אבל המקום הזה, שהיה בו פעם בנאדם ועכשיו הוא ריק, הוא מקום לזכרונות כי הוא ימשיך להתקיים, פשוט במקום קצת קריר יותר (באמת נהיה פה קצת חם לאחרונה...).
ר ליבוביץ- ת.נ.צ.ב.ה.
חייבים לעצור את הסרטן הזה.
דברנו על מזלות היום... ואז מישהו דבר על מזל סרטן, איכשהוא למרות כל האנשים שאני אוהבת שנולדו במזל הזה.. היה לי קשה לקשר בין המילה סרטן למזל.... (ברור שזה תלוי קונטקסט אבל היום זה פשוט לא הסתדר)....
|
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין לי מילים אתה צודק לגמרי,
האנושות היא מי שמגדילה את התופעה
לצערי קשה מאוד שלא....
הלוואי שזו לא הייתה תופעה כלכך מוכרת
אמן!!!
צודק
מסכנים הסרטנים!
לא מפתיע אותי שאת סרטנים
אומרים עליהם שהם נורא מרגישים ורגישים..
סיגריה הא? :)
תודה על החיבוק.
ואכן זה עיוות שלא ייאמן, אמן שעם כל הטכנולוגיה והתעשייה הזו גם ימצאו תרופה
אכן הסרטנים שאני מכירה הם מקסימים ואהובים...
וואו גברת, את לגמרי איתי במחשבות שלי.. זה בדיוק מה ששאלתי את עצמי
וגם מה שאני חוה מאז גיל 6 בו אבי נפטר. מהתקף לב. ושומדבר לא אותו דבר, אבל איפשהוא למדתי לשמור אותו.
הוא השאיר בי את הניצוץ לקולנוע שאני למדתי ועכשיו עוסקת בו,
הוא לימד אותי נדיבות אמיתית מה היא, ואני מאמינה שאני נדיבה בזכותו.
אבל לא שוכחת לעולם, לצערי גם כל גילוי אבהות בסביבה שלי מזכיר לי שהוא כבר לא שם..
אבל את יודעת בימים חמים במיוחד אני מאמינה שהוא פשוט עבר למקום יותר קריר ומחכה לי שם, יחד עם ר' הדוד שנפטר וכל הטובים שכבר פרשו, אנחנו בנתיים רק מתבשלים פה...
ואכן המחלה תופסת את כולם, ונדמה שאת כל הטובים, לא ככה?
וואו, כתוב כל כך פשוט, יפה ונוגע. ואני מביעה בזאת השתתפות גם בצערך וגם בתהיות וההגיגים שלך..
לילה מגניב שבת שלום לכוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווולם
יעלי החמודה אבא שלי ז'ל לפני 6 שנים לוקימיה
מצאתי משהו בנושא
http://www.cancerhelp.org.il/
תודה יואב
והמסקנה שלי לא החולה ולא מכריו צריכים לחכות למוות.
כל יום הם חיים מלאים
אם יש לכם מה להגיד תגידו עכשיו ואם לא תחרישו לנצח
לכן אני כותב את רשומון הסרטן שלי בבלוג שלי.
אביחי
כמה כאב יש בעולם, כמה צער.
בבקשה השם יתברך,
לא כולנו יכולים לראות את התמונה המלאה ולדעת שהכל לטובה.
אנא רחם עלינו. שמחנו, חזקנו. תן בנו את כוח האמונה
והדרך אל אורך הגדול והאוהב.
ושלא נדע צער.
ואת. ברוכה תהיי -
ברכת שמיים ואהבת אבינו שבשמיים עלייך ועל משפחתך,
ובמעגלים הולכים ומתרחבים על כל ישראל.
אמן.
שלא תדעו עוד צער!
יעל יקרה,
אם יש בכלל טעם לחיים
צריך שתהא משמעות גם לסבל.
מרגע היוולדו אדם מקבל עליו את
גורלו ואת כל הסבל הכרוך בו.
שולחת לך חיבוק מרפא.
*
NJAPC, יעל, יקרה לי
גם כ'אשת מילים',
למקרא סיפור
על אדם נוסף שהיה
ואיננו
במובן הפיזי,
אני נותרת ללא.
יש לי חיבוק. תמיד. לך.
וכמה נכונים בעיניי
הדברים שכתבת
בפיסקה עם המשפט המודגש.
לפני שבועיים וחצי,
בלווייתו של חבר משפחה יקר
סיפר לי חבר נוסף,
יליד אותה ארץ שבה נולד ההולך,
על שלט שראה בילדותו הצעירה,
בפתח שער בית העלמין שם, בעיר בה גר -
כך נכתב בו:
'היינו במקום שבו אתם נמצאים
ועוד מעט
תהיו
במקום שבו אנו נמצאים עכשיו.'
רישומו של השלט נותר בו עד היום.
כן, ה'מקף' הזה שבין שנת הלידה לשנת ההליכה מהכאן המוכר.
כל הווייתנו - במקף.
והמשכה, משתמר ב'מקף' של מי שאוהבים אותנו.
~~~@
בסופו של אותו שבוע,
נפטרה גם אמו של חבר קרוב מאוד.
שבוע, כמו מקף.
חיבוק, יעלתי.
ואהבה. קול הזמן.
(וגם -
היות שבאמת
איש לא יוכל לעשות את שלך
כפי שאת תעשי...
סוג של 'תזכורת -
הסרט.)
עצוב הסיפור האישי שלך. עצוב מאוד, אין לי מלים לנחמה
"כל מה שנעשה בחיים הוא חסר משמעות כמעט, אבל אנחנו מוכרחים לעשות אותו, כי אף אחד אחר לא יעשה אותו כמונו"
משפט חזק ובעל משמעות חזקה, מי שמפנים ופועל לפיה- חי חיים מלאים
החלק הנוח לקבלה והכלה בסיפורך - הוא שדודך כבר לא סובל...
* יהיה זכרו ברוך, שיהיה המשך שבוע נפלא ושלא תדעי עוד צער
לצערי מכירה היטב את המחלה הנוראה הזו..והנורא מכל שמיום ליום זה מתפשט ושומעים על עוד אנשים בסבל.
מי ייתן ואת כמו כולנו נשמע רק בשורות טובות.
גם אני איבדתי אבא מהמחלה הארורה לפני שנתיים וקצת, ואבא שלי היה רק בן 60.
אף אחד לא יודע מתי יגיע הרגע.
את הזמן שיש לנו כאן, נכון שנחיה בעוצמה, נחיה את הדברים , את תמונת המציאות שבה אנחנו רוצים להיות.
זה אפשרי, רק לתת לעצמנו לחלום ובעוצמה ופשוט לבחור, במקום שאנחנו רוצים להיות.
נתנו לנו את המתנה להיות כאן עם כרטיס הלוך אך בכרטיס חזור אין תאריך, בואו ננצל את החופשה שלנו כאן.
לא לריב חברים, להנות.
שאומר שכל מה שנעשה בחיים הוא חסר משמעות כמעט, אבל אנחנו מוכרחים לעשות אותו, כי אף אחד אחר לא יעשה אותו כמונו.
משפט מהדר
בעית הסרטן היא האנושות
לצערי יצה לי לדבר עם כמה אנשים שתורמים להרעלת כדור הארץ
הבעיה היא שלאף אחד לא אחפת להרעיל ולהרוס
וגם כשהם יחלו וימותו הם לא יבינו שהם גרמו להם
את הסרטן לא נמגר עד שנוצי את המזהמים המסרטנים שסיבינו
ועד שהם יעשו זאת כבר הסרטן יהיה בגנים שלנו
זה כבר יהיה קשה לסדר
מצתער על אובדנך
כנסי לפוסט שלי על הנוסחה לאריכות ימים
זה אולי יתן לך מחשבה איך לזכור משהוא
לא בצער אלה בהדר כבוד וזכרון על הטוב שעשו בחייהם
מצמרר.
ובלי קשר,אולי הגיע הזמן לשנות את השם של המחלה הארורה הזאת?***
איתך בצער יקירתי.
סרטנית אנוכי
וקנו לי ספל מתנה ליומולדת לפני כמה שנים - עם המזל ותכונותיו.
אבא שלי לא מסכים לשתות בספל הזה בשום אופן
מכיר את היגון הזה היטב.
גם אבי וגם אמי נפטרו מסרטן בתוך 4 שנים, שניהם בגיל 69 ואחרי ייסורים ממושכים.
אין בזה נחמה, נכון.
וזהו, מדליק לי עוד סיגריה, נחמה פורתא
עיוות התאים שנגרם בעקבות העידן התעשייתי...
ייפסק בעת מהפכת הננו והביוטק הצפויות לנו...
הכאב לא ירפא בעזרת הטכנולוגיות הללו...
ורק חום אנושי ישכך מעט את צריבתו...
חיבוק ושלא תדעי עוד צער...:-)
D
*
נ.ב.
המזל דווקא מקסים...כמו ללמוד על האיזון בעולם...:-)
כן..
הסרטן הזה..
פעם זאת היתה מחלה תורשתית. היום זה תופס כמעט כל אדם שלישי.
שומעים המון מסביב על ההוא והזה שמת מה"מחלה".
כבר לא צריך להגיד מת מ"סרטן". היום אומרים "המחלה" וכולם יודעים למה אתה מתכוון.
ובדיוק כמו שאת אומרת. ש"הוא במקום טוב יותר" וכו'.. אבל החור! החור הזה שהאדם משאיר אחריו.
הוא משאיר חור לאנשים אחריו.
אולי זה יישמע אגואיסטי מצידי, ואני צריכה לשמוח שהיא לא סובלת יותר ולא כואב לה (סבתא שלי, שנפטרה רק ביום ראשון), אבל מה איתנו? עם האנשים שנשארו מאחור??
נכון שהחיים ממשיכים, וכל אחד פונה לעיסוקיו, ולאט לאט שוכחים קצת פה קצת שם... ומתחילים לחייך ואפילו לצחוק..
אבל סבתא שלי. היא היתה מרכז חיינו!!
מה נעשה במרכז הזה עכשיו??
ומעכשיו - כל שמחה שתהיה, בר-מצווה (שאני יחגוג לילד שלי בשנה הבאה), חתונות, בריתות, חגים (!!), יהיה תמיד את החור הזה. החור שלא מתמלא בשום דבר אחר...