את מה שתכננתי לכתוב היום, מחליף פוסט שאני מרגישה צורך עז לכתוב.

בשבוע האחרון הרבה מכרים ספרו על אבידה של מישהו קרוב ממחלת הסרטן, ולא חלף שבוע וגם אני איבדתי מישהו כזה.

דוד, אמנם לא קרוב מבחינת דם, אבל אחד מאלה שאתם בילינו את רב החגים.

הדוד הזה, נלחם כבר זמן רב במחלה שהספיקה להתפשט מאוד, לקראת פסח הוא עבר ניתוח ונורא קיוינו שהוא הולך להתגבר על זה.

שאימא היום יצאה איתי בדרמטיות לטיול עם ג'ני (שאגב מסתבר שגם לה, לג'ני, כנראה יש גידול), הבנתי שמשהו קרה, ידעתי שמישהו מת.

לידיעה הזו לקח המון זמן לחלחל בי, אני חושבת שאני לא לגמרי יודעת להתמודד עם מוות, החל ממותו של אבי ועד כל המקרים של הקרובים אליי במשך השנים.

הסרטן הזה, אוי הסרטן הזה, הוא לוקח את כל הטובים, באמת. הוא לקח גם את סבתא ולא מעט נוספים ממכריי.

חשבתי על הדוד, ר', שאולי במשך כל השנים לא החלפנו מעל 100 מילים, ביניהם הרב היו" שלום, מה שלומך", "מזל טוב" (בימי הולדת) ותודה על האירוח.

אבל זה היה אדם שתמיד היה שקט ותמיד חייך. ואני חושבת על אשתו שהיא הרבה פחות שקטה וכמה היא כואבת, ועל בנותיו ועל נכדו שנולד לפני מספר חודשים... 

ברור לי שאני לא מיוחדת, ולהיפך לאור מספר המקרים שאני שומעת, לצערי לדעתי כל אחד חווה מוות של מישהו מהמחלה הנוראית הזו, אבל דקה לפני שאני חוזרת לעיסוקיי הרגילים, לכל התירוצים שהחיים ממשיכים, ושעכשיו הוא במקום טוב, אני רוצה להתמקד קודם בזה שמישהו היה ואיננו. איך זוכרים מישהו?.... מה אנחנו עושים כדי להיות משמעותיים? שיזכרו אותנו אחרי שנלך ולא לפי עוד סטטיסטיקה של מי שהיו לו ומתו?...

ראיתי היום שוב את הסרט "זכרי אותי לנצח" remember me באנגלית, ראיתי רק את הסוף הפעם,(במסגרת העבודה) ובקריינות הקול של הדמות הראשית (לא אספר לכם כדי לא להרוס אבל מדובר בקול של אדוארד -רוברט פטינסון מ"דמדומים), שאומר שכל מה שנעשה בחיים הוא חסר משמעות כמעט, אבל אנחנו מוכרחים לעשות אותו, כי אף אחד אחר לא יעשה אותו כמונו.המשפט הזה חלחל בי, גרם לי לחשוב על כל מה שמישהו עושה במהלך חייו, עובד, אוהב, מתחתן, מביא ילדים..... ובסוף הוא מת. אבל אין אף אחד שיעשה אותם בדיוק ככה, ויחייך בדיוק באותם רגעים, ויכאב ויאהב ויבכה ויאמר את מה שבנאדם אחר עשה. ובגלל זה כן חשוב לזכור את הרגעים האלה של כל אדם.

דוד ר' שסבל כבר לא יסבול, הוא יהיה במקום טוב יותר, בלי הסרטן הנורא וזו נחמה גדולה, אבל המקום הזה, שהיה בו פעם בנאדם ועכשיו הוא ריק, הוא מקום לזכרונות כי הוא ימשיך להתקיים, פשוט במקום קצת קריר יותר (באמת נהיה פה קצת חם לאחרונה...).

ר ליבוביץ- ת.נ.צ.ב.ה.

חייבים לעצור את הסרטן הזה.

דברנו על מזלות היום... ואז מישהו דבר על מזל סרטן, איכשהוא למרות כל האנשים שאני אוהבת שנולדו במזל הזה.. היה לי קשה לקשר בין המילה סרטן למזל.... (ברור שזה תלוי קונטקסט אבל היום זה פשוט לא הסתדר)....