מדהים כמה ניתן ללמוד על אדם על פי כביסתו.במכבסה השכונתית שלנו רואים בעיקר לונגים ומכנסי דייגים בכל מיני צבעים.בשישי לפנות ערב נראית המכבסה כמו מסיבת פיג'מות. תושבי השכונה יורדים במיטב טרנינגיהם לשכונתית כשהם נושאים תיקים ושקים עמוסים לעייפה בכביסה שהצטברה.בזמן שמכונות הכביסה מכבסות והמייבשים מייבשים, מתהווה לו אירוע חברתי קטן וייחודי, בו ממליצים הנוכחים זה לזה על אבקות כביסה ריחניות, על מופע האימים החדש של השכן מרחוב קורדוברו, מדווחים על דירה מתפוררת במחיר שערורייתי שאך זה התפנתה, פורטים זה לזה שטרות למטבעות, מחליפים רשמים וחוויות ממסיבת הטבע האחרונה בקיביניאוחתק ליד אילת, ומביעים צער משותף על השיבה מהודו.הו פלורנטין.תריסים ישנים צבועים בשלל צבעים- כחול, ירוק, כתום, עציצים במרפסות, חתולים ברחובות, באגסי, לני'ס, מסיבות רחוב, גלריות, המכולת של רבקה ויהושע, רהיטים, בורקס מיס, פטריסיה המקסימה מ-AM PM, המספרה של דודו, משוררים עניים כמו בפאריז של שנות ה-70, גרפיטי, ראסטות, אביבה, תמר לדרך מהירקן הפילוסוף, האומן 17, כלבים, פאנקיסטים, שד' וושינגטון, שרוואלים, נגריות, פיצה בזילי.קום, סושי, חומוס, גלידה, בגדים, בתי כנסת, שירל'ה, ג'חנון, קרקס, מוזיאון לח"י, פלורנטין 10, מתנ"ס, סצ'מו...אל תנסו לקנות או לשנות את פלורנטין (-אהוד בנאי-) |