היה הייתה פעם נסיכה בממלכה רחוקה - קרובה. כזאת מיוחדת, שכמעט לא נראו בחורות כמותה. היה לה זיק עצוב בעיניים מהסוג שתמיד נשאר, מלבד רגעים ספורים של אושר בהם העצב עבר. לנסיכה לא היה יום ולא לילה, התהלכה לה בארמון מתלבטת, מנסה להחליט מה כדאי לה. שום דבר לא התאים לאישיותה הלוחמנית, לפחות לא הסטנדרטים של נסיכה גנדרנית. אבל מה היא בסך הכל ביקשה? להבריח את העצב ולהחליפו בשמחה?. מסתבר שמדובר בסיפור לא פשוט בכלל, הוא אפילו קשה שלא נאמר מסורבל. במיוחד כשבחוץ מסתובבות נשמות טובות, שאושר מעביר בהן, כנראה, חלחלות. כאשר הן מזהות חיוך בסביבה, הוא הופך בין רגע לייאוש וחוסר תקווה.אז נסיכתנו היקרה והאבודה, ברגעי המשבר מצאה לה נחמה. על מיטתה הקרירה והמפוארת, תמצאו אותה בגדים מקפלת. בעודה מתרכזת ביישור החולצות, הדמעות זולגות ולא פוסקות. מחשבות מתרוצצות ללא הרף, עד שמגיעה ההחלטה – לא עוד להיות טרף.הנסיכה באופייה לוחמת ומרדנית, לא תיתן לנשמות הטובות את שמחתה להמית. לאחר שאת הבגדים קיפלה והחזירה לארון, את הדמעות מחתה ועכשיו עוברים מרגש להיגיון!!. בהתחלה יצאה לרחוב בחיוך, הוא היה מבויש אפילו קצת מעוך. ככל שחלפו הימים והלילות, נהפך החיוך לשובה לבבות. לבסוף הפכה לנסיכה מאושרת ולבבית, את העצב נעלה במרתף בחבית. כך ניצחה את הנשמות הטובות לתפארת, הראתה שאפשר גם אחרת. בגישה חיובית וגאה, היא ממשיכה למטרה הבאה. למצוא נסיך, אולי גם חתיך. כי אולי הגיעה השעה, זהו זמן האהבה. אז ככה נסיכה לוחמנית ומורדת, פשוט משתוקקת להיות מאוהבת. |