הדרך השלישית לנסות לגלות מי אנחנו אמורים להיות היא לנסות להיזכר מה הדבר שאנשים אמרו לנו שאנחנו צריכים לעשות. שוב, אין זה אומר שאנחנו אכן צריכים להיות בדיוק מה שהם אמרו, אלא לנסות לגלות מעבר לחלבון את החלמון, כלומר מי אנחנו אמורים להיות כאשר נעשה את הדברים הללו.
לי אישית התרגיל הזה לא עזר הרבה משום שלמיטב זכרוני אנשים אמרו לי לא פחות דברים שהייתי צריכה לעשות ממה שאני אומרת לעצמי ולא הצלחתי לאסוף מתוך אלו שום דבר משותף וגם לא לגלות שום מהות מיוחדת.
כאמור, בשלושת התרגילים האחרונים היינו אמורים לנסות לעבור מעבר לשאלה "מה אנחנו אמורים לעשות?" לשאלה העמוקה יותר "מי אנחנו אמורים להיות כשנעשה את זה?". המעבר הזה, אומרת פורטגנג, אמור לאפשר לנו להגשים את היעוד שלנו, גם אם לא נעשה שום שינוי קונקרטי בעיסוק שלנו. אפשר למעשה, כבר מרגע זה, לשנות משהו משמעותי בתפיסה שלנו את מצבנו ולהרגיש טוב יותר בעיסוק הנוכחי שלנו אם רק נשנה את מי שאנחנו כשאנחנו עושים אותו.
עד עכשיו ניסינו לברר מי אנחנו אמורים להיות באמצעות השאלה: מי היינו בכל מיני מצבים, או מי נהיה כשנגשים חלום מסוים?. התרגיל האחרון לשבוע זה הוא הרבה יותר ישיר - עלינו לרשום מי בעצם אנחנו רוצים להיות?. גם כאן, כמו בפרקים הקודמים, הרצונות יכולים להיות מאוד כללים: אנחנו רוצים להיות אנשים שמחים, למשל, זה רצון בהחלט לגיטימי.
ואכן, בסופו של דבר האכזבה שלי היא שלמרות שגיליתי שהרבה חלומות שלי היו קשורים ברצון לגרום לאנשים להבין משהו אחרת, עדיין הרצון הבסיסי שלי לא השתנה הרבה ממה שהגדרתי בשבוע הראשון: להיות בן אדם נלהב ואנרגטי (מה שאני ממש לא). אולי אם אחבר את שני אלו הייתי רוצה שתהיה לי ההתלהבות והאנרגיה שתצליח לשכנע אנשים לראות דברים מנקודות מבט פחות דוגמטיות.
למעשה, יוצא שהמקצוע שבו אני עוסקת כרגע בהחלט מתאים להגשמת המטרה הזו וכנראה שלא לגמרי סתם התגלגלתי אליו. הוראה היא בהחלט כר מתאים לערעור של דוגמות. מה שאני פחות משוכנעת הוא שהדוגמות שאני רוצה לערער קשורות דווקא במקצוע שאני מלמדת ובנוסף, האישיות הקצת אדישה ולאה שלי עומדת לי לרועץ בהקשר הזה.
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני חושבת שאת צודקת. לא הייתי אמנם רוצה התקדמות במשכורת או בהיררכיה אבל בהחלט הייתי שמחה להתקדמות בידע ובמקצועיות.
כדי לאהוב יותר את מה שאת עושה את צריכה מקצוע/עיסוק שבו את מרגישה התקדמות. אי אפשר להנות ממצב סטגנטי, אלא מתהליך, תהליך של התדמות. ההתקדמות יכולה להיות בכל מיני דברים: בהררכיה של האירגון, בתנאי עבודה ומשכורת, בידע ומקצועיות..כל אחד מה שמתאים לו. אני יודעת שרוב הדברים האלה לא מדברים אלייך. בכלל, יש לי הרגשה שלאחר הרבה שנים בהוראה באותו מקום קשה למצוא בכך תהליך התקדמות כלשוה. לכן לדעתי משעמם לך ומכאן חוסר האנרגיות
יש משהו בדברייך. אני באמת לא חושבת שאוכל להיות אקטיבית בכוח. מה שאני מקווה זה שאם אמצא משהו שארגיש כלפיו מעורבות רגשית רבה יותר אצליח להיות אקטיבית באופן טבעי.
כל עוד לא מפטרים אותי (וכל שנה אני קצת חוששת) אז הפרנסה בסדר, אבל הייתי רוצה לאהוב יותר את מה שאני עושה.
אינשאאלה.
ע''פ האמונה האישית שלי ונסיוני הרב בחיי הבוגרים.
הרצוי והמצוי מתנגשים.
אם את עצלה מטבעך-אל תנסי להיות אקטיבית מעבר למה שכבר הוכחת שאת מסוגלת.
רק תתעייפי ותתאכזבי.
תזרמי יקירה ותהני ממה שאת יודעת שאת מסוגלת ורוצה.
ניגודי אינטרסים פנימיים שלך רק יעייפו אותך.
זה נכון רק אם מצבך הכלכלי מאפשר לך את המותרות ללכת ע''פ עצתי
בדרך כלל האילוץ הוא כלכלי.
רוב בני האדם נאלצים לנהוג בניגוד לאופיים כדי להתפרנס.
טוב...השתפכתי די-חחח
יופי ענת!!!
אני בטוחה שהשמחה תגיע
גם אם תיתמהמהה!!!!!!
כדורי אנרגיה? אני מחפשת כאלו כבר שנים. בנתיים כל מה שאני מנסה רק הופך אותי ליותר עייפה.
באשר לעיסוק הנוכחי הוא יכול פוטנציאלית להתאים אבל כרגע אני מרגישה שהוא מיצה את עצמו וקשה לי למצוא דרך להביא את תחושת השליחות אליו. זה נכון שמעודד לראות שלפחות יש שם פוטנציאל למימוש כזה אבל אני לא מצליחה לגרום לעצמי לחוש כך עדיין. אני חושבת שבעיקר אני פוחדת (פוחדת להיות אוטנטית בעבודה. זה הרגל של שנים ואני לא משוכנעת שאפשר רק על ידי רצון להתגבר על הפחד הזה).
נראה לי שהשורה התחתונה
בה הגעת לתובנה
שעיסוקך האותנטי זו הבחירה
הכי מתאימה לך
מרגיעה וגורמת להרגשה טובה
שלא הוחמץ דבר,
ושאכן הצלחת לחבר עיסוק
לתכונות הנפש והאינטלקט.
האם זו לא מתנה? בעיני זה נפלא.
לגבי אנרגיות, אם זה לא מגיע ארוז מלידה
אז יש בעייה ועם השנים מורגשת יותר
אבל כבר הרבה שנים מאז שטובי חבריי שיפרו את חייהם
ללא הכר בזכות כדורים,אני אומרת למה לא?