כותרות TheMarker >
    ';

    אזוטרי, אקלקטי ואידיוסינקרטי

    אזוטרי הוא דבר סודי הידוע רק למביני עניין.

    מקור המילה הוא ביוונית, במילה esoterikos, שפירושה "שייך לחוג הפנימי" (esōteros הוא "פנימי").
    השימוש המקורי במושג מיוחס לאריסטו, הפילוסוף היווני, שחילק את הידע לשניים: ידע אקזוטרי (חיצוני), שהוא נחלת הכלל, וידע אזוטרי (פנימי), הידוע רק לאנשי סוד.
    מיוונית: έσώτερoς
    ביטויים קרובים: "ליודעי ח"ן" (=חכמת הנסתר).

    אקלקטי - לַקטָני, נאסף ממקורות שונים, נלקח מכאן ומשם.

    אידיוסינקרטי - An idiosyncrasy is an unusual feature of a person. The term is often used to express eccentricity or peculiarity.
    The term idiosyncrasy originates from Greek ἰδιοσυγκρασία [idiosynkrasía], "a peculiar temperament", "habit of body" (ἴδιος, [idios] "one's own", σύν, [syn] "with" and κρᾶσις [krasis] "mixture").

    כלומר - אולי אני רוצה להגיד שאני מיוחדג'ת. אבל בעצם לא מובנת. נחשבת מוזרה. לא מתאימה לאף תבנית. לגמרי אחרת.
    (כמו שכבר אמרו מונטי פייתון:
    And Now for Something Completely Different)

    0

    סוציאליזאציה ומשטור האישה

    30 תגובות   יום רביעי, 12/5/10, 12:13


    רציתי לכתוב אולי

    סוציאליזאציה ומשטור מיניות האישה או משטור הנשיות

    אבל מילה כזו "מיניות" בכותרת מזמינה היטים רבים. ואני מתרחקת מזה.

     

    (עוד נושא לפוסט: המתח בין הציבורי לאנונימי. הרצון לדיון לגופו של ענין לעומת הרצון להכרה בציבור. תופעת האקסהביציוניסטים האנונימים שכאן. [טוב נו יש הרבה פנים לענין, ועדיין לא הבשיל בי לגמרי מה אני רוצה להגיד בנושא])

     

    אז לנושא:

    רוצה להמליץ על הפניה לדיונים שונים שנתקלתי בהם לאחרונה ומעסיקים אותי:

    ממליצה בחום....

     

    בהקשר הזה, יצא היום מאמר של אורית קמיר:

    טכניקה משומשת של רצח אופי – תגובה ליצחק לאור

     

     

    ואני חושבת שהיא העלתה נושא מאוד חשוב, אבל כטיעון משני ברצף שלה.

    אני רוצה להדגיש אותו באור קצת שונה.

    אביא את הציטוט מהמאמר שלה:

     


     

    “אונס שני”.

    אונס שני הוא ביטוי שנטבע בפמיניזם האמריקאי לפני כארבעים שנה, והוא מתייחס למה שמערכות המשפט, ו/או התקשורת ו/או השיח החברתי מעבירות את קרבנות האונס המעזות להחשף ולהצביע על תוקפיהן.

    הנבלה שלאור עושה לאשכר אלדן ב”אני מאשים” שלו היא דוגמא מושלמת של “אונס שני”, ואפשר בהחלט להשתמש בה להוראה, גם בחוגים למגדר (שהוא כה בז להם), וגם בפקולטות למשפטים. אינני רוצה לחזור על דבריו של לאור ביחס לאשכר, כדי לא להעמיק את הפגיעה שהוא פוגע. די שאומר כי הוא מציג את המתלוננת עליו כ”קרבנית סדרתית”, “מסכנה”, “מנסה להתקבל בכל מחיר”, ומריונטה המנוצלת על ידי כוחות השחור הפמיניסטיים, אותן מגדריות-מקצועיות עם אג’נדה.

    מה שלאור עושה בכתיבתו החד צדדית, שאינה פתוחה לשאלות של עיתונאים מן הצד השני, הוא בדיוק מה שעורכי דין של נאשמים באונס נהגו לעשות למתלוננות על אונס – וממשיכים לעשות גם היום, כששופטים מתירים להם. זה נקרא “רצח אופי”. הצגת המתלוננת כמוטרפת שאי אפשר להאמין למילה שהיא אומרת, ובודאי לא לעדותה על אונס.

     

     

    פעמים רבות “האונס השני” עובד: נשים מתמוטטות. הנאשמים מזוכים.

    הקרבנות מבלות את שארית חייהן בתחושת חורבן והשפלה מוחלטת. היו שהתאבדו. ורבות רבות בוחרות לשתוק כדי לא לחשוף את עצמן לזוועה הזו, וכדי להישאר עם אונס אחד, במקום שניים.

    לכן יש לכבד ולהעריך ולחזק כל כך נשים שכן מעזות להחשף ל”אונס השני” הנורא הזה. לכן צריך להלחם בו בכל מחיר, ולהכיר בו כמלחמת חורמה של אנסים וחבריהם הרבים להשתקת הנאנסות.

    כי זה מה שזה.

    זו המלחמה.  (הדגשה שלי. עידנה)

    מלחמה, אגב, של נשים עשירות ועניות כאחת, שאינה סותרת ואינה פחותה מן המלחמה על שכר המינימום של נשים (אני אומרת דברים אלה כי לאור ניסה, שוב, במהלך בנאלי עד כדי מבוכה, לפלג בין נשים על בסיס מעמדי, ולטעון כי המלחמה נגד אנסים היא מלחמתן של העשירות,

    במקום המלחמה ה”ראויה” על מצבן הכלכלי של העניות. למעשה, כל פמיניזם המכבד את עצמו נאבק על שני הצירים הללו, כמו הרבה מן הפמיניזם הישראלי. כל ארגון וכל פעילה מתמחים, בדרך כלל, יותר באחד מאשר באחר, אבל ביחד המאבק הוא על מכלול סוגי הפגיעה המגדרית).

     

    אז איך זה עובד, “האונס השני”.

     

     

    ברור שעצם ההתייחסות המשפילה, המזלזלת, המעליבה אל המתלוננת עושה את שלה. אבל יש כאן טקטיקה קלאסית מובנית יותר. מה שלאור עושה לאשכר זה לחשוף אותם חלקים בביוגרפיה שלה שגורמים לה להראות “לא הבתולה הצדיקה שזר מטורף התנפל עליה בחושך והכריע אותה בכוחו העודף”. הוא משתמש בדיוק בטקטיקה השמרנית, הפטריארכאלית, שאותה הוא לכאורה מגנה בסוף דבריו ומייחס לגברים אחרים, אלה שמחוקקים נגד פגיעות מיניות בנשים.

     

    על פי הטקטיקה הזו, יש נשים “טהורות”, שעליהן יש להגן מפני אונס, ולהן צריך להאמין. לעומתן, ישנן נשים “מופקרות”, מיניות, “זונות”, חסרות כל כבוד, שאי אפשר להאמין לאף מילה שלהן ואין מה לנקום את פגיעתן, כי אין להן לא בתולים ולא תום. במשחק אכזרי זה, תפקידו של נאשם לחשוף שהמתלוננת עליו היא “זונה” ולא “בתולה”. בכך הוא משדר מיד שהיא אינה ראויה לא לאמון ולא להגנה.

     

    וכך אכן לאור עושה. ברשעות מפלצתית מעוררת חלחלה. מלאכתו קלה, כי אשכר היא אישה כותבת וחושפת. היא מתארת חוויות שעברו עליה בילדותה ובבגרותה. היא אומרת במילים גלויות דברים שנשים אחרות בקושי מעיזות לחשוב מדי פעם בחושך. דבריה נועזים ובוטים. הם לא קלים לעיכול.

    לאור אוסף קובץ של דברים כאלה, ותופר דמות של מתלוננת מינית עד טרוף (אוננה בילדותה!!; מפנטזת על ערבים!!), שנפגעה מינית (הפשיטו אותה בבית הילדים והיא פחדה מכך!), ולפעמים מתענה במהלך משגל (חשה שהגבר שדש בגופה מצטרף לשורה ארוכה של חבריו שקדמו לו שם).

    וכמובן – אישה שאחרי שניסתה להתחבב על גברים ולא הצליחה – מנסה עכשיו להתחבב על פמיניסטיות שונאות ארוס, על ידי תפילת האשמות שווא על גבר.

     

    דמות זו שהוא בונה היא האישה המינית שאין להאמין למילה שהיא אומרת, בודאי לא כנגד גבר, בודאי לא בהקשר מיני. זו דמות שלא ניתן לפגוע בה מינית – כי היא כבר פגועה עד היסוד; כי היא חיה על הפגיעה, משחזרת אותה, ממציאה לעצמה אותה, כי זה מה שהיא יודעת. זו דמות שבצורך החולני שלה להתחבב – תגיד מה שישא חן, מה שאופנתי באותו רגע, ובלבד שיאהבו אותה.


    עד כאן הציטוט.

    אני רוצה להתייחס לדברים שהדגשתי:

    מינקות שאנו, הנשים מקבלות את המסר הזה בהרבה ערוצים.

    אם את לא רוצה להיחשב מופקרת (ומי באמת רוצה להחשב הפקר?) אל תהיי מינית.

    אסור לך להודות שאת נהנית ממין.

    את צריכה לדכא את המיניות שלך על מנת להחשב מהוגנת.

    את צריכה להסתיר כל יחס למיניות על מנת שיתחייסו אלייך ברצינות.

    גם אז לא ברור שיתייחסו למה שאת אומרת ו/או אלייך ברצינות, אבל אחרת אין בכלל סיכוי.

    אם תעזי לגללות טפח, או לרמוז שאת גם יצור מיני, אז יתייחסו אלייך אך ורק ככזו.

    אין דרך פתוחה בפני אישה להיות גם וגם.

     

    נראה שהדרכים המגוונות של החברה לשלוט במיניות האישה

    בעצם מגבילות את החופש שלה. לתשומת לב כל לוחמי החופש למיניהם.

     

    כל האנשים שטוענים שלא רוצים לאסור על זנות בגלל שאיסור כזה יגביל את החופש שלהם, את האופציות שפתוחות בפניהם, גם אם אינם ממשים את האופציות האלו, לא מתחילים לגרד את פני השטח של האיסורים וההגבלות על החופש של אדם ממין נקבה (ילדה, נערה ואישה צעירה) מרגע ש עומדת על דעתה ומתחילה לקלוט מסרים משניים ומאוד מבלבלים מהסביבה ומהחברה.

     

     

    טוב אחרי כל כך הרבה הפניות לכתבים של אנשים חכמים שמטיבים להתנסח, אני מרגישה שחסרות לי מילים כדי להתבטא. המחשבה לא מאוד בהירה. אולי עם התיחסות לדברים אוכל לחדד את הנקודה ואת המחשבה הזו.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/5/10 07:09:

      צטט: (עי)דנהנחושת 2010-05-17 23:15:11

      צטט: alfasin 2010-05-14 05:37:39

      צטט: פרומיתאוס 2010-05-12 14:20:33

      קטונתי מהתייחס בעומק הראוי לפוסט שלך ולציטוטים ולמובאות בו.

       

      אבל ברשותך אציע לך, לקוראותייך ולקוראייך, לעיין במאמר של יפתח שילוני (כנראה המוסמך היחיד -גבר-  ללימודי מגדר), היום ב"הארץ"

      שכותרתו "אין כניסה לגברים"

       

       

      מעולה !!!

      אלפונסו המתוק, אלפונסו היקר,

      ראיתי שהשתמשת בלינק של פרומתאוס בדיון בפוסט אחר...

      אני שמחה שהקריאה בבלוגי הצנוע סיפקה לך "תחמושת".

      בוא כל יום.

      תמורת אי-אלו כמה אלפי כוכבים אספק לך את מה שתבקש...

      (כבר כתבתי אצלך בבלוג כמה הודעות הערצה, אבל רציתי לוודא שאתה לא שוכח..)

       

       צוחק

        17/5/10 23:50:

      צטט: בר רבב 2010-05-17 21:12:48

      צטט: עשב שוטה 2010-05-13 20:50:54

      צטט: (עי)דנהנחושת 2010-05-13 12:32:11

       

       

      עשב, פה נראה לי שאת מפספסת את הנקודה.

       

      הזונות הן תמרור האזהרה לנו, הנשים הנורמטיביות.

       

      הנה: תראי מה קורה לאחת שלא נזהרת!

       

      גורי לך.

      חיי בפחד מתמיד!

       

      גורי לך מחיי מחסור.

      גורי לך מניצול ציני.

      מזה שיראו אותך כסחורה,

      ומרגע ש"קנו" אותך לכמה דקות/שעות אפשר לכלות בך זעמם. לעשות בך כרצונם.

       

      רצח ואונס ושוד מאיים על כל אישה.

      למה אנחנו כל כך מפחדים לבנותינו, שלא ילכו לבד בחושך?

       

      אולי זה אינטרס של החברה שיארבו להם כמה אנסים שם בחושך,

      זה שומר על הבנות מלהרגיש חופשיות יותר מידי.

      או אובר-בטוחות בעצמן....

       

       

      כן, אונס הוא בהחלט אמצעי הפחדה שמכוון לשמור אותנו, את כל הנשים,  מפוחדות, בלתי עצמאיות, לא חופשיות,  ותלויות בגברים שישמרו עלינו.

       

      רצח ואונס ושוד אכן מאיים על כל אישה, אבל הזונות חשופות לעבירות אלה עשרות מונים יותר מכל אישה.  העניין הוא שהזכות שלהן לחיות בכבוד ובביטחון לא נתפסת כזכות יסוד, אבל דווקא הזכות לעבוד בזנות נתפסת כזכות יסוד. ניסיתי לטעון שזה סולם ערכים מעוות.

       

       

      מבלי לקחת צד בדיון,

      מאוחר מידי. כבר תפסנו אותך מצדד באחד הצדד המצודדים יותר...

      אני רוצה לציין שאלו שמצדדים בזכות לעבוד בזנות רואים בזה חירות-שלילית, היינו החירות שלא יגידו לך מה לעשות ולא יגבילו אותך באופן פטרנליסיטי. הם עשויים לומר שזהו מדרון חלקלק בו גוף או ציבור כלשהו יכפיף בכח על הזולת את עולם הערכים שלו ע"י איסורים.

      מעניין שכל אותם אבירי ה"חופש" ולו גם אבירי ה"חרויות השליליות" מצדדים בחופש של החזקים להמשיך ולהחזיק במוסרות. ולא בחופש של החלשים מכפייה.  ה"חופש" של העניים להמשיך להיות עניים, ושל העשירים להמשיך ולהחזיק ברכוש...

       

      ועם לקחת צד:

      חינוך, חינוך ושוב חינוך.

      יצמצם משמעותית את הבוחרות לעסוק ואת הבוחרים לשלם.

      אלא שמי באמת מתייחס ברצינות לחינוך?

      איבדתי אותך.

      לא הבנתי הפעם.

      על איזה חינוך מדובר?

      שינוי הגישה הרווחת הרואה בבני אדם, בזמנם, ובגופם סחורה?

      כל הדיבור הקפטליסטי מוטה כך.

      ולא נראה לי שנטיה לחבב קפיטליזם זו "מחלה" שנרפאת ב"חינוך"

       

       

       

        17/5/10 23:42:

      צטט: עשב שוטה 2010-05-13 20:50:54

      צטט: (עי)דנהנחושת 2010-05-13 12:32:11

       

       

      עשב, פה נראה לי שאת מפספסת את הנקודה.

       

      הזונות הן תמרור האזהרה לנו, הנשים הנורמטיביות.

       

      הנה: תראי מה קורה לאחת שלא נזהרת!

       

      גורי לך.

      חיי בפחד מתמיד!

       

      גורי לך מחיי מחסור.

      גורי לך מניצול ציני.

      מזה שיראו אותך כסחורה,

      ומרגע ש"קנו" אותך לכמה דקות/שעות אפשר לכלות בך זעמם. לעשות בך כרצונם.

       

      רצח ואונס ושוד מאיים על כל אישה.

      למה אנחנו כל כך מפחדים לבנותינו, שלא ילכו לבד בחושך?

       

      אולי זה אינטרס של החברה שיארבו להם כמה אנסים שם בחושך,

      זה שומר על הבנות מלהרגיש חופשיות יותר מידי.

      או אובר-בטוחות בעצמן....

       

       

      כן, אונס הוא בהחלט אמצעי הפחדה שמכוון לשמור אותנו, את כל הנשים,  מפוחדות, בלתי עצמאיות, לא חופשיות,  ותלויות בגברים שישמרו עלינו.

       

      רצח ואונס ושוד אכן מאיים על כל אישה, אבל הזונות חשופות לעבירות אלה עשרות מונים יותר מכל אישה.  העניין הוא שהזכות שלהן לחיות בכבוד ובביטחון לא נתפסת כזכות יסוד, אבל דווקא הזכות לעבוד בזנות נתפסת כזכות יסוד. ניסיתי לטעון שזה סולם ערכים מעוות.

       

       

       

      צודקת צודקת צודקת
        17/5/10 23:40:

      צטט: רון דון 2010-05-16 16:37:22

      "טוב אחרי כל כך הרבה הפניות לכתבים של אנשים חכמים שמטיבים להתנסח, (ללתגובות חכמות בפוסט-תוספת שלי :))

      אני מרגישה שחסרות לי מילים כדי להתבטא. המחשבה לא מאוד בהירה.

      אולי עם התיחסות לדברים אוכל לחדד את הנקודה ואת המחשבה הזו.

       

      דווקא אימצתי את הסיפא הזו של הפוסט...:)) 

      כמאמר החכם...ולא מצאתי לגוף טוב יותר משתיקה ...

      זו דווקא המלצה לא רעה ...גם לגברים וגם לנשים... לא ? :))))

      בגדול ...

      הקושי בהוכחת ובדרך ניהול  משפטי האונס נעוץ דווקא

      בגלל... שזה בינו ובינה ..(ללא עדים)

      ובעובדה  שמה שהופך את זה ל"אסור"  זה העדר הסכמה ..

      בינינו... גם להרשיע חף מפשע ... זה לא פשוט ..

      ולכן אין פה עניין להכללה ...גורפת ...

      וכל מקרה לגופו ...

      יצאתי מזה באלגנטיות ? :)))))))))))))

       

      בהחלט!

      נשמע מושכל ואלגנטי.

       

      אבל אני רוצה לשנות את ההתיחסות של החברה לנשים מן היסוד!

       

       

        17/5/10 23:37:

      צטט: בר רבב 2010-05-14 21:33:27

      <זהירות: ארוך כאורך הגלות. עם בעלי תודעת הטוויטר הסליחה>

      כן. זה באמת ארוך מאוד....

      בקריאת הציטוט שהובא מדבריה של אורית קמיר אני מודה שהתרשמתי מהתוכן והן מהסגנון הרהוט. היה זה ניתוח מאיר עיניים עבורי של תופעת "האונס השני" המוכרת לי בעיקר מדרמות בתי משפט טליויזיוניות. בראשי סימנתי לעצמי את הכותבת, אורית קמיר, אותה לא הכרתי (בור שכמותי..) כאדם שארצה החלט לקרוא גם בעתיד את דברי הטעם שלו.

      אני מכירה את קמיר (לא אישית) מזה זמן מה.

      היתה לה הסתבכות עם אחת הפקולטות למשפטים. זה יצא לתקשורת והיה די מכוער. הם כנראה לא רצו אחת כל כך מיליטנטית בין השורות שלהם והוציאו אותה בחוץ.

      היא גם אחראית לחוק אחד או שניים שעברו בכנסת. כרגע אני לא זוכרת, אבל גם החוק ש"דחפה" היה לטובת האג'נדה, והיה קונטראברסאלי. עורר ויכוח בציבור. 

       

      לרב אני מדיר את עצמי מלהתעסק בנושאי פלילים שונים, בין אם פרשיות שוחד ומרמה ובין אם פרשיות אלימות אשר בהן יש מחלוקת לגבי שהתרחש. אני משאיר זאת לערכאות השיפוטיות ולמי שמתעניין בחצאי אמיתות מן התקשורת. אלא שקמיר בטוּרה גירתה את סקרנותי ורציתי לדעת על מה המהומה. נפניתי לקרוא את טורה המלא (והארוך) של קמיר, אלא שכבר בהתחלה סיפקה קמיר במלוא ההגינות, קישור לטורו של יצחק לאור, אותו טור עליו היא מגיבה. דחיתי את רצוני להזין עצמי בדבריה ופניתי תחילה לקרוא את דבריו ואחר כך את דבריה, בסדר הכרונולוגי והתוכני המקורי.

      גם כאן יש לי יתרון קטן. שמעתי על הפרשה הזו די מהר אחרי שהתחילה לרחוש ה"בלוגיה". נראה שאשכר אלדן כהן יצאה עם הסיפור הזה בראשונה בבלוג. משם בלוגרים אחרים הגיבו אצלם, וכך התחיל העניין להתגלגל.

       

      שעה ארוכה קראתי בעיון את דבריהם של לאור ושל קמיר, ומקץ אותה שעה, נראו לי הדברים באור אחר לגמרי. בטרם אפרט את הפרספקטיבה החדשה הזו, כדאי לציין שהררי מלל כבר נכתבו בפרשה זו. לא קראתי בבלוג של המתלוננת על האונס של לאור, גב' אשכר אלדן. לא קראתי גם בבלוגים אחרים שהוזכרו בטורו של לאור, וגם לא צפיתי בכתבת "המקור"בערוץ 10, אשר פרסמה את הפרשה. אין ספק שראייתי את הפרשה היתה משתנה שנית וככול הנראה הייתי לומד עוד פרטים רבים, אך יש גבול למה שאני מוכן לעולל לעונג השבת שלי..

      היה נראה לי שלהתחיל את ההכרות עם ה"פרשה" בכתבה של לאור, ובתגובתה של קמיר זה כמו להתחיל לקרוא ספר "מן האמצע"

       

      אני טורח להזכיר לעצמי שאיני יודע באמת דבר על אירועי ההטרדות והאינוסים בין אם היו ואם לאו. מה שכן ידוע לי הוא מה נאמר בחילופי הדברים בין הכותבים. מקץ קריאה בשני טורים של אנשים רהוטים, נבונים, מושחזים ודוקרים כלאור וקמיר, הייתי מוטרד. תחושה של עיוות צדק פיעמה בי. דבריה המחודדים של קמיר בקונטקסט של דברי לאור, עליהם נועדו להגיב נראו לפתע ככלי נשק שיש בו מן הזדון. אלה הם התרשמויותיי:

      כבר הגבתי לאלפא, לגבי המקרה הפרטי הזה, וארצה לחזור על הדברים:

      אני לא מפנה למקרה ספציפי.

      הנסיון שלי היה לנתק את האמירה של אורית קמיר מהמקרה הספציפי.

      לדון על העניין העקרוני.

      כנראה הניתוק לא נעשה בצורה טובה, כי לא השמטתי את שמו של לאור מן הטקסט של קמיר שהעתקתי כאן. עמכם הסליחה.

      לא רוצה להשתתף בחילופי המהלומות בין אשכר אלדן לבין לאור, בין המחנה הזה למחנה ההוא. איני מכירה איש מן הנפשות הפועלות, ואין לי עדות אופי על איש מהם. לכאן או לכאן.

       

       

      חלק ארי מטורה של קמיר מתייחס לעוול ההשחרה שגורם לדעתה לאור למתלוננת באונס, אלדן. היא מיטיבה לתאר את פגיעת "האונס השני" (המובא בבלוג זה) ויוצאת למתקפת נגד בלאור בכדי להגן על אלדן מפנירצח האופי שהיא רואה בדבריו. אלא שטיעונה בדבר ההשחרה נצבע בצבעים אחרים לחלוטין אם קוראים את דבריה בלבד או את דבריו של לאור בנוסף. בניגוד לדבריה של קמיר, לאור אינו מתיר את דמה של אשכר אלדן לאונס מתוקף היותה אדם משוחרר מינית ויצרי ולפיכך ש"מבקש להאנס". ממש לא! את דבריו הוא מביא דווקא בכדי להדגים את היפוכם של הדברים, שאלדן כביכול מקשרת בין אקט מילי לפגיעה וכי תפיסתה את המיניות היא כעורה, אלימה, פוליטית ומעוותת. בהביאו ציטוטים כמו שירהּ של אלדן "הנה אתה שוכב עליי ומנסה להחדיר איברך לתוכי כשאתה חולם על געגוע ענוג ותמים, אני חשה בתוכי גדודי גברים שכבר עברו שם, שוב רומסים את כבודי האומלל",נראה שלאור אומר לנו שזוהי אישה אשר בפוטנציה עשוייה לזהות כל אקט מיני כפגיעה, כולל האקט המיני שהיה בינהם לדעתו בהסכמה.

      שיבוש זה של דבריו של לאור בידי קמיר הינו חמור בעיניי, היות וזו תוקפת אותו על חולשות לא לו ובכך דווקא היא זו העושה לו רצח אופי.

       

      קמיר אף מתייחס לדברים אשר הטיח בה לאור מעל טורו וטוענת כי אינם ראויים לתגובה. אלא שלאורך כל הטור שלה היא משתלחת בו באופן אישי כבציטוטים מעין זה: "כתב השטנה הארסי הזה, השונא אדם ומאוהב בעצמו עד כדי מבוכה, אינו ראוי להתייחסות כלשהי. הפרנויה, המגלומניה ושאר הבעיות זועקים ממנו בכוחות עצמם", או בהעלאת ספק לגבי עצם שפיותו של לאור. טורה של קמיר שדן ברצח אופי לא חדל מלעשות בדיוק זאת ללאור. הדבר צורם במיוחד.

      יתרה מכך, הקורא את דבריה של קמיר לבדם, עשוי להתרשם כי לאור הקדיש חלק ניכר מדבריו לשילוח ארס אישי בה. ואולם, עיון בדבריו יגלה כי ההתייחסות שלו אל קמיר מתוך כלל דבריו היא קצרה ביותר (פיסקה אחת מתוך תשעה עמודים) וכי התנגחותו האישית בה מסתכמת בכך שקרא לה בבוז מוצהר "שונאת ארוס מוצהרת" ותו לא. גם כאן, ההובלה של הקורא ע"י קמיר לחשוב שהיה בדבריו של לאור יותר טיעונים אד-הומינם כנגדה הינה פעולה שאיני מצליח להבין אלא כהטעייה במזיד.

       

      רבות נאמר בשני הטורים על ההתבטאות האומללה "אונס לייט". אני סולד מהמושג, כמו גם משימושים אינפלציוניים אחרים במילה הכל כך טעונה ומרשיעה "אונס", כגון "אונס מילולי". יש בהזנייה של המילה להחליש את טיעונן של מי שנפגעו מאקט מיני אלים, דבר שאל לנו לעודד (ולאור מזכיר זאת בדבריו).

      אלא שאני מבקש לא להתייחס לעצם הביטוי אלא לזהות מי שטבע אותו ולפרשנויות שניתנו בעקבות זאת. לאור בטורו מייחס את טביעת המושג למתלוננת אלדן בטוענו שהיא כתבה זאת בבלוג שלה באומרה "כאילו אונס לייט כזה". חיזוק לכך אנו מקבלים מדבריו של עופר שלח שאומר: "מי שקורא את הפוסט של אשכר אלדן כהן רואה שהיא ממש לא התכוונה ל"אונס לייט". הביטוי הזה מופיע בהקשר כללי ולא ביחס למעשה של לאור".

      באה אורית קמיר בתגובתה הראשונה לטורו של לאור, זו שהתפרסמה בסוף המאמר על לאור, ומייחסת דווקא ללאור את הביטוי ואף מגנה אותו על כך באומרה: "אין, לא היה ולא יתכן "אונס לייט" ומי שנוקט ביטוי מחריד זה מעיד על עצמו כאלף עדים". גם כאן מוטעה הקורא את דבריה של קמיר לבדם. יתכן שהדבר נעשה בשוגג ולא במזיד, שכן קמיר מעידה על עצמה כי כלל אינה מכירה את לאור וכי היא הוזנה במידע על אשכר רק מטורו של לאור: "אינני מכירה את אשכר. מעולם לא פגשתי אותה. כמו כל קוראי כתב השטנה של לאור, אינני יכולה לדעת דבר על כאביה, על הפגיעות שנפגעה, על “שפיותה” או על אמינותה". בטורה המאוחר יותר, כבר מתקנת קמיר את דבריה (אם כי לא את הפגיעה שאולי גרמו) וכן מייחסת את הביטוי לאלדן והפעם באה להכשיר את השרץ המילולי. אם ניישם את הגיונה של קמיר, הרי שהביטוי "אונס לייט" צריך להעיד כאלף עדים דווקא על המתלוננת אלדן.

       

      קמיר מסבירה לקוראים את תגובתה הראשונה על דברי לאור, כי היא ביטלה הרצאה שלה בנושא החוק למניעת הטרדה מינית באוניברסיטת ת"א, לאחר שהאוניברסיטה מנעה ממנה להזכיר את שמו של לאור כדוגמא לפרשת הטרדה מינית אקטואלית בדברי הפרסום להרצאה. קמיר מסבירה בהרחבה בטורה כי שמו של לאור הובא רק כאנקדוטה רלוונטית אחת מתוך רבות: "מספר מקרים אקטואליים, המעסיקים את הציבור בסוגיית ההטרדה המינית", וכי ה"ההתייחסות מזערית" וכי "לאיש מן הדוברים לא היתה כוונה לדבר על לאור". מתמיהה איפה בחירתה הקיצונית והלא מידתית כביכול לבטל ערב שלם בנושא הטרדה מינית בגין עניין פעוט שכזה, לדבריה.

       

      אני לא יודע מה מניע אנשים רבים כל כך לדבר בגנותו של לאור. ההשערה המתבקשת היא שהם יודעים דברים שלחשים במסדרונות הברנז'ה שלהם כבר שנים. נראה כי רב הנלחש על הנגלה בפרשה זו ואנשים רבים טוענים לידיעת דברים שאינם נאמרים בריש גלי. יש גם סיכוי יותר מסביר שאמנם כך הוא אך אין לי מושג מה נלחש באותם המסדרונות. יתרה מכך, אני גם יודע ששורה של פגמי אופי כגון שנאת חינם, קנאה, טינה, תאוות דם או סתם ריטינג בכל מחיר עשויים להניע אנשים באותה מידה בגינוי בלתי מוצדק של אדם. מסיבה זו אני מסתפק בלחם העוני של העובדות כפי שאלו נחשפו בשני הטורים. אז מה ידוע לנו על הפרשה באופן עובדתי?

      - ידוע לנו שיצחק לאור ואשכר אלדן קיימו יחסי מין. שניהם מאשרים זאת.

      - ידוע שאשכר אלדן טוענת שהותקפה מינית ובעקבות זאת הגישה תלונה במשטרה.

      - ידוע שאף אישה אחרת, כולל המתלוננות על הטרדה, לא הגישה תלונה רשמית כנגד לאור, מסיבות שניתן להתווכח עליהן (קמיר מתווכחת עליהן בטורה). 

      - ידוע לנו שאנשים רבים מאד בחרו לצאת כנגדו של יצחק לאור, מסיבות שניתן להתווכח עליהן (לאור מתווכח עליהן בטורו).

      - ואף שלא ידוע ממש, ניתן בסבירות גבוהה להניח שלאור חוטא לעיתים, לכל הפחות, בסגנון דיבור גס רוח, משפיל ומיני שכן בטורו הוא מצטט דברים שיחוסו לו ("הזדיינת" "מחלבות") ולא מזים אותם.

       

      יוצא אם כך שאם נעשה רדוקציה של כל המלל (שקראתי..), הרי שאשה אחת (אלדן) הגישה תלונה חמורה כנגד לאור ומילתה כנגד מילתו תתברר בערכאות רשמיות, ואילו שאר המילים שנאמרו, בין אם של לאור או של כל השאר, לא יתבררו לעולם באופן מניח את הדעת (שלי, בכל אופן) ויוותרו כחיצים מורעלים בליבם של מושאי המילים. לעיתים אנו שוכחים כי דפי עיתון או מרקע טלויזיה אינם המקום להוכחת אשמה או חפות במדינה מתוקנת אלא רק במת דעות.

      קמיר מציינת ובצדק את הפגיעה השנייה אותן עוברות קורבנות תקיפה בהחשפן ועלייתן לדוכן העדים, אלא שאף שזוהי שיטה שיש בה בכדי להוסיף פגיעה על פגיעה נוראה גם כך, זוהי השיטה הקיימת בחברה שלנו לבירור עניינים שכאלו - המבחן הפלילי. בהעדר פנייה לערכאה שופטת, נותרים הדוברים (חלקם אנונימיים) כשמילתם תלויה זה אל מול זה בלי הכרעה.

      מוסיפה קמיר ואף מדגישה: "פניה למשטרה או למשפט בכלל איננה הוכחה שמה שקרה לאישה הוא הטרדה מינית, וממש באותו אופן אי פניה למשטרה או למשפט בכלל איננה הוכחה שמה שקרה לאישה איננו הטרדה מינית". היא כמובן צודקת במאת האחוזים, אך באותה מידה מתממת ולא נוגעת בלב העניין: בהעדר פנייה שכזו אין אפשרות לתת תוקף רשמי לדברים והם נותרים דברים חמורים בעלמא.

       

      כידוע לרובנו, אין קל מלפגוע בשמו הטוב של אדם, וביחוד כשמדובר בפעולה משותפת של מספר גורמים. המתח שבין זכות הדיבור וזכות הציבור לדעת לבין זכותו של אדם של אדם על קניין רוחני יקר ערך בשם "שמו הטוב" רחוק מלהיות פתור בחברה שלנו, ואנו רואים מקרים רבים מדי של השחרת שם לשווא במזיד או בשוגג בלא יכולתו של הנפגע לתקן את הנזק שנגרם לו. דיונים פומביים בפגמיו של אדם שלא בפניו ובלא שינתן לו להגיב מיד כדוגמת פרסומות פרומו לכתבת תחקיר טלויזיונית, דברי גינוי בבלוגים עשויים בהחלט לגלוש לפגיעה מסוג זה. הגדילה לעשות יולי כהן בהצעתה: "אני מציעה לצלם עדויות של נשים שנפגעו ע"י אותו האיש.. ללא צורך במשטרה,בתי משפט ועורכי דין". בלא המנגנונים שגב' כהן מבקשת לעקוף, ניתן באותה קלות גם לשתול תודעה שקרית בציבור לגבי פרנסתה של זו בעיסוק העתיק בעולם ובכך לחבל ביוקרתה.  

       

      אני לא מתמם חלילה. לאור אינו מצטייר כשה תמים. יש יגידו שהוא "אדם שקל לשנוא" אם אמנם התנהג בזלזול מתמיד בנשים שנקרו בדרכו. אך היותו גס ופוגעני אינו הופך אותו לאנטיכריסטוס. לפי הידוע כרגע, הוא ראוי בינתיים לאותו בוז מילולי אותו חלק מהנשים שעלב. דיבורים על אונס, "תופעת לאור" ותיאורו כעבריין מין טרם בוססו ועשויים לזכות את לאור בפיצוי במשפט דיבה. יתכן אף שהוא עבריין אלים. אך לא לי או לאיש שלא הוסמך לכך, לקבוע זאת.

       

      בסוף טורה מזכירה קמיר את האיום בתביעת דיבה, ואף שעודדה אותו לתבוע, אמרה גם: "האיש שטוען אפילו בכתב ההגנה של עצמו שמותר לו להיות גס רוח ופוגעני, כי זה חופש הדיבור שלו – ייצא לתבוע את מי שמעיזים להגיד כלפיו שמה שעדות מעידות עליו הוא בלתי נסבל". ואני שואל, ממתי עצם רצונו של אדם לנקות את שמו מעיד על פגם אופי שלו? האין זו זכותו הבסיסית?

       

      לאור גם מותקף במישרין ובמרומז ע"י קמיר וע"י חדשות ערוץ-10 על כך שבחר להגיב על הטענות נגדו רק בטור כתוב וכי הוא "חושש מראיון עיתונאי". האמנם אי הסכמתו של אדם להשתתף ב"קרקס תקשורתי" שנערך כנגדו באופן אינטראקטיבי פן יושם ללעג פומבי, ובוחר תחת זאת בתגובה שקולה מן הכתב היא תעודת עניות כנגדו? ממתי על אדם להענות לכל קריאת תיגר תקשורתית שמוכוונת נגדו על פי תכתיביה שלה?

       

      אף שהתייחסתי כאן בעיקר לדבריה של קמיר, כמה דברים לי על דבריו של לאור.

       

      לאור טוען שהמתלוננת באונס, אשכר אלדן, המשיכה להיות עימו בקשר אחרי האונס כביכול. הוא גם מתאר איך מתלוננת אחרת שהתלוננה כי נגע בה באופן לא מכובד בחרה להמשיך ולשבת לידו למשך יתר הערב בו אירעו כביכול הדברים. אלו דברים שראוי לבדוק את נכונותם. אם אמנם מדוייקים הם, הרי שיש בכך להטיל ספק על מידת הפגיעה שהרגישו המתלוננות, שהרי אדם נורמטיבי אינו בוחר להשאר בקשר עם מי שפגע בו.

       

      טענה נוספת שיש לבדוק את אמיתותה היא שכתבת התחקיר בערוץ 10 נמנעה מלשדר באופן מאוזן גם קולות המעידים בזכותו של לאור. הן חדשות ערוץ-10 והן הכתבים רביב דרוקר ועופר שלח בוחרים שלא להגיב לטענה האתית הזו ובוחרים תחת זו לענות בעיקר בעוקצנות אישית כנגד לאור. בחירה זו אומרת דרשני לגבי מידת איזון הכתבה שהביאו.

       

      לאור גם מצהיר כי יקח את ההצהרות שהושמעו כנגדו לערכאה משפטית בצורת משפט דיבה. הוא גם מצהיר כי הוא נכון להבדק במכונת אמת אם יתבקש. המשפט הפלילי שכנראה יפתח בעקבות תלונתה של אשכר אלדן בדבר האונס כביכול של לאור, הינו מקום נוסף בו ההאשמות יבחנו לעומקם, הפעם שלא מתוך התנדבותו של לאור אלא מקורח החוק. האם אין אנו אמורים להתרשם מרצונו של לאור ללבן את הדברים באמצעים מאוזנים ומקובלים, לעומת הנטייה של מרבית הדוברים כנגדו לבחור בהשתלחות מילולית בלא צורך או רצון בגיבוי עובדתי?

       

      לסיכום,

      איני יודע מה באמת אירע בין יצחק לאור לאשכר אלדן, או בינו לבין שאר המתלוננות, אלא שמטרידה אותי הקלות הבלתי נסבלת בה מתקפה מילולית מצד אנשים רבים, לעיתים ברהיטות, כפי שעושה קמיר, עשויה להחריב את שמו של אדם.

      אני מקווה שהתגובה שלי לעיל, המסומנת בכחול. מספיק טובה כתגובה.

      אם בכל זאת אתה רוצה התיחסות יותר פרטנית לכל מה שכתבת אחרי ההבהרה שלי,

      אמור לי ואעשה מאמץ.

      כעיקרון אין לי מחלוקת איתך. מסכימה לרוב דברייך. אבל הרצון שלי היה לעורר דיון ברמה העקרונית ולא במקרה הספציפי שהיה ה"טריגר" לדברים החדים של קמיר.

       

       

        17/5/10 23:15:

      צטט: alfasin 2010-05-14 05:37:39

      צטט: פרומיתאוס 2010-05-12 14:20:33

      קטונתי מהתייחס בעומק הראוי לפוסט שלך ולציטוטים ולמובאות בו.

       

      אבל ברשותך אציע לך, לקוראותייך ולקוראייך, לעיין במאמר של יפתח שילוני (כנראה המוסמך היחיד -גבר-  ללימודי מגדר), היום ב"הארץ"

      שכותרתו "אין כניסה לגברים"

       

       

      מעולה !!!

      אלפונסו המתוק, אלפונסו היקר,

      ראיתי שהשתמשת בלינק של פרומתאוס בדיון בפוסט אחר...

      אני שמחה שהקריאה בבלוגי הצנוע סיפקה לך "תחמושת".

      בוא כל יום.

      תמורת אי-אלו כמה אלפי כוכבים אספק לך את מה שתבקש...

      (כבר כתבתי אצלך בבלוג כמה הודעות הערצה, אבל רציתי לוודא שאתה לא שוכח..)

       

       

        17/5/10 23:11:

      צטט: alfasin 2010-05-14 05:33:06

      לדעתי צריך להפריד בין שני דברים:

      1. כל נושא ה"אונס השני" שלגביו אין ספק את צודקת לחלוטין - להתעלל באישה שעברה אונס זה אחד הדברים הכי אכזריים שקיימים, לדעתי. וכל ה"מוסכמה החברתית" להפוך קורבן אונס ל"זונה" זה משהו שצריך להוקיע (ולהקיא) כמה שיותר !

      2. בקשר למקרה הספציפי שאת מפנה אליו - אני קצת לא אוהב את השיפוטיות החד משמעית כאן.

       כבר היה המשפט ? ואם היא מעלילה עליו אשמת שווא ? זה שהם מחליפים מהלומות דרך התקשורת זה מבחינתי רק תעודת עניות לתקשורת בכלל ולעורכי העיתונים האלה בפרט - שנותנים במה לקרקס שכזה...

      א. אונס שני:

      הוא המסכת שנאנסת צריכה לעבור: במשטרה, ובבית המשפט.

      עורכי הדין של הנאשמים הם המומחים מס' 1 במסכת הזאת.

       

      ב. אני לא מפנה למקרה ספציפי.

      הנסיון שלי היה לנתק את האמירה של אורית קמיר מהמקרה הספציפי.

      לדון על העניין העקרוני.

      כנראה הניתוק לא נעשה בצורה טובה, כי לא השמטתי את שמו של לאור מן הטקסט של קמיר שהעתקתי כאן. עמכם הסליחה.

       

      לא רוצה להשתתף בחילופי המהלומות בין אשכר אלדן לבין לאור, בין המחנה הזה למחנה ההוא. איני מכירה איש מן הנפשות הפועלות, ואין לי עדות אופי על איש מהם. לכאן או לכאן.

       

       

        17/5/10 23:07:

      צטט: בר רבב 2010-05-14 04:13:24

      התפיסה המצערת של רבים (גם נשים) מחלקת את הנשים לאחת משני טיפוסים, "חוה" (אם כל חי, אשה טובה ומבויית) או "לילית" (מינית, טמאה, מסוכנת, ראויה לשנאה)., זוהי חלוקה עתיקת יומין שלא בקלות נפטר ממנה. הרבה מים יצטרכו לשטוף את אבן הנגף הזו בכדי לשחוק אותה.

      אף שיהיו גברים (כמוני) שיסכימו שזהו מצב מעוות, הרי שבסופו של יום מרבית הנזק הישיר נגרם לנשים ולכן לדעתי זהו בעיקר אינטרס שלהן להביא לשינוי. מבנות "חוה" אין לצפות להרתמות גדולה מזו של הגברים, כי הן משחקות לפי חליל ההבנייה החברתית הזו. לכן לדעתי, על השינוי להסתמך בעיקר על אלו שיש בהם לילית חבויה. בכך שיתנו ליצריהן ביטוי פומבי, תוך הסתכנות אמיצה בגינוי וחלילה גם פגיעה, הן יגלו לחברה כי יש דבר כזה נשים מינית ויצריות, וכי אין זה מיעוט סוטה כי אם נטייה טבעית ורווחת שיש לתת לה מקום ביטוי ראוי בחברה.

       

      פוסטים כמו זה, או הפוסט מצויין של lexis עושים בדיוק את זה.

      כן ירבו הפוסטים. והנשים.

       

      בעיה.

      גינוי ודיכוי היצר אצל האישה בתרבות שלנו כה עמוק וכה מושרש.

      קשה לצאת נגד זה.

      אמנם יש נשים ייצריות, אבל הן מגונות. וסובלות הרבה סנקציות.

      ראה את ההערה של "עשב" על סכנות האונס-שוד-רצח בו מתנסות הפרוצות כחלק אינטגראלי מהעיסוק ועליהן להתייחס אל זה כסיכון מקצועי.

       

      ישנו פחד פרימורדיאלי מאישה חזקה, והדחף הקמאי לרסן אותה הוא עצום.

      אישה ייצרית היא אישה מפחידה בשביל גברים, כנראה.

       

      טוב אני מקשקשת.

      אלו הגיגים שבאו לי עם ההרהור על "שרפת המכשפות" בימי הביניים.

      בעת שהדת הרשמית המונהגת על ידי גברים-נזירים וכמרים כפתה את עוצם ידה על כל מיני מנהגים, תרבויות פאגאניות תרופות סבתא ופולחן האלה. מעכה את כל אלה ומחקה מן הזכרון האנושי ידע שנצבר במשך דורות.

       

      אבל הגיגים אלה לא מובנים בצורה שיטתית.

      הם עדיין בשלבי פורמולציה....

       

       

        17/5/10 21:12:

      צטט: עשב שוטה 2010-05-13 20:50:54

      צטט: (עי)דנהנחושת 2010-05-13 12:32:11

       

       

      עשב, פה נראה לי שאת מפספסת את הנקודה.

       

      הזונות הן תמרור האזהרה לנו, הנשים הנורמטיביות.

       

      הנה: תראי מה קורה לאחת שלא נזהרת!

       

      גורי לך.

      חיי בפחד מתמיד!

       

      גורי לך מחיי מחסור.

      גורי לך מניצול ציני.

      מזה שיראו אותך כסחורה,

      ומרגע ש"קנו" אותך לכמה דקות/שעות אפשר לכלות בך זעמם. לעשות בך כרצונם.

       

      רצח ואונס ושוד מאיים על כל אישה.

      למה אנחנו כל כך מפחדים לבנותינו, שלא ילכו לבד בחושך?

       

      אולי זה אינטרס של החברה שיארבו להם כמה אנסים שם בחושך,

      זה שומר על הבנות מלהרגיש חופשיות יותר מידי.

      או אובר-בטוחות בעצמן....

       

       

      כן, אונס הוא בהחלט אמצעי הפחדה שמכוון לשמור אותנו, את כל הנשים,  מפוחדות, בלתי עצמאיות, לא חופשיות,  ותלויות בגברים שישמרו עלינו.

       

      רצח ואונס ושוד אכן מאיים על כל אישה, אבל הזונות חשופות לעבירות אלה עשרות מונים יותר מכל אישה.  העניין הוא שהזכות שלהן לחיות בכבוד ובביטחון לא נתפסת כזכות יסוד, אבל דווקא הזכות לעבוד בזנות נתפסת כזכות יסוד. ניסיתי לטעון שזה סולם ערכים מעוות.

       

       

      מבלי לקחת צד בדיון,

      אני רוצה לציין שאלו שמצדדים בזכות לעבוד בזנות רואים בזה חירות-שלילית, היינו החירות שלא יגידו לך מה לעשות ולא יגבילו אותך באופן פטרנליסיטי. הם עשויים לומר שזהו מדרון חלקלק בו גוף או ציבור כלשהו יכפיף בכח על הזולת את עולם הערכים שלו ע"י איסורים.

       

      ועם לקחת צד:

      חינוך, חינוך ושוב חינוך.

      יצמצם משמעותית את הבוחרות לעסוק ואת הבוחרים לשלם.

      אלא שמי באמת מתייחס ברצינות לחינוך?

        16/5/10 16:37:

      "טוב אחרי כל כך הרבה הפניות לכתבים של אנשים חכמים שמטיבים להתנסח, (ללתגובות חכמות בפוסט-תוספת שלי :))

      אני מרגישה שחסרות לי מילים כדי להתבטא. המחשבה לא מאוד בהירה.

      אולי עם התיחסות לדברים אוכל לחדד את הנקודה ואת המחשבה הזו.

       

      דווקא אימצתי את הסיפא הזו של הפוסט...:)) 

      כמאמר החכם...ולא מצאתי לגוף טוב יותר משתיקה ...

      זו דווקא המלצה לא רעה ...גם לגברים וגם לנשים... לא ? :))))

      בגדול ...

      הקושי בהוכחת ובדרך ניהול  משפטי האונס נעוץ דווקא

      בגלל... שזה בינו ובינה ..(ללא עדים)

      ובעובדה  שמה שהופך את זה ל"אסור"  זה העדר הסכמה ..

      בינינו... גם להרשיע חף מפשע ... זה לא פשוט ..

      ולכן אין פה עניין להכללה ...גורפת ...

      וכל מקרה לגופו ...

      יצאתי מזה באלגנטיות ? :)))))))))))))

       

        14/5/10 21:33:

      <זהירות: ארוך כאורך הגלות. עם בעלי תודעת הטוויטר הסליחה>

       

      בקריאת הציטוט שהובא מדבריה של אורית קמיר אני מודה שהתרשמתי מהתוכן והן מהסגנון הרהוט. היה זה ניתוח מאיר עיניים עבורי של תופעת "האונס השני" המוכרת לי בעיקר מדרמות בתי משפט טליויזיוניות. בראשי סימנתי לעצמי את הכותבת, אורית קמיר, אותה לא הכרתי (בור שכמותי..) כאדם שארצה החלט לקרוא גם בעתיד את דברי הטעם שלו.

       

      לרב אני מדיר את עצמי מלהתעסק בנושאי פלילים שונים, בין אם פרשיות שוחד ומרמה ובין אם פרשיות אלימות אשר בהן יש מחלוקת לגבי שהתרחש. אני משאיר זאת לערכאות השיפוטיות ולמי שמתעניין בחצאי אמיתות מן התקשורת. אלא שקמיר בטוּרה גירתה את סקרנותי ורציתי לדעת על מה המהומה. נפניתי לקרוא את טורה המלא (והארוך) של קמיר, אלא שכבר בהתחלה סיפקה קמיר במלוא ההגינות, קישור לטורו של יצחק לאור, אותו טור עליו היא מגיבה. דחיתי את רצוני להזין עצמי בדבריה ופניתי תחילה לקרוא את דבריו ואחר כך את דבריה, בסדר הכרונולוגי והתוכני המקורי.

       

      שעה ארוכה קראתי בעיון את דבריהם של לאור ושל קמיר, ומקץ אותה שעה, נראו לי הדברים באור אחר לגמרי. בטרם אפרט את הפרספקטיבה החדשה הזו, כדאי לציין שהררי מלל כבר נכתבו בפרשה זו. לא קראתי בבלוג של המתלוננת על האונס של לאור, גב' אשכר אלדן. לא קראתי גם בבלוגים אחרים שהוזכרו בטורו של לאור, וגם לא צפיתי בכתבת "המקור"בערוץ 10, אשר פרסמה את הפרשה. אין ספק שראייתי את הפרשה היתה משתנה שנית וככול הנראה הייתי לומד עוד פרטים רבים, אך יש גבול למה שאני מוכן לעולל לעונג השבת שלי..

       

      אני טורח להזכיר לעצמי שאיני יודע באמת דבר על אירועי ההטרדות והאינוסים בין אם היו ואם לאו. מה שכן ידוע לי הוא מה נאמר בחילופי הדברים בין הכותבים. מקץ קריאה בשני טורים של אנשים רהוטים, נבונים, מושחזים ודוקרים כלאור וקמיר, הייתי מוטרד. תחושה של עיוות צדק פיעמה בי. דבריה המחודדים של קמיר בקונטקסט של דברי לאור, עליהם נועדו להגיב נראו לפתע ככלי נשק שיש בו מן הזדון. אלה הם התרשמויותיי:

       

      חלק ארי מטורה של קמיר מתייחס לעוול ההשחרה שגורם לדעתה לאור למתלוננת באונס, אלדן. היא מיטיבה לתאר את פגיעת "האונס השני" (המובא בבלוג זה) ויוצאת למתקפת נגד בלאור בכדי להגן על אלדן מפנירצח האופי שהיא רואה בדבריו. אלא שטיעונה בדבר ההשחרה נצבע בצבעים אחרים לחלוטין אם קוראים את דבריה בלבד או את דבריו של לאור בנוסף. בניגוד לדבריה של קמיר, לאור אינו מתיר את דמה של אשכר אלדן לאונס מתוקף היותה אדם משוחרר מינית ויצרי ולפיכך ש"מבקש להאנס". ממש לא! את דבריו הוא מביא דווקא בכדי להדגים את היפוכם של הדברים, שאלדן כביכול מקשרת בין אקט מילי לפגיעה וכי תפיסתה את המיניות היא כעורה, אלימה, פוליטית ומעוותת. בהביאו ציטוטים כמו שירהּ של אלדן "הנה אתה שוכב עליי ומנסה להחדיר איברך לתוכי כשאתה חולם על געגוע ענוג ותמים, אני חשה בתוכי גדודי גברים שכבר עברו שם, שוב רומסים את כבודי האומלל",נראה שלאור אומר לנו שזוהי אישה אשר בפוטנציה עשוייה לזהות כל אקט מיני כפגיעה, כולל האקט המיני שהיה בינהם לדעתו בהסכמה.

      שיבוש זה של דבריו של לאור בידי קמיר הינו חמור בעיניי, היות וזו תוקפת אותו על חולשות לא לו ובכך דווקא היא זו העושה לו רצח אופי.

       

      קמיר אף מתייחס לדברים אשר הטיח בה לאור מעל טורו וטוענת כי אינם ראויים לתגובה. אלא שלאורך כל הטור שלה היא משתלחת בו באופן אישי כבציטוטים מעין זה: "כתב השטנה הארסי הזה, השונא אדם ומאוהב בעצמו עד כדי מבוכה, אינו ראוי להתייחסות כלשהי. הפרנויה, המגלומניה ושאר הבעיות זועקים ממנו בכוחות עצמם", או בהעלאת ספק לגבי עצם שפיותו של לאור. טורה של קמיר שדן ברצח אופי לא חדל מלעשות בדיוק זאת ללאור. הדבר צורם במיוחד.

      יתרה מכך, הקורא את דבריה של קמיר לבדם, עשוי להתרשם כי לאור הקדיש חלק ניכר מדבריו לשילוח ארס אישי בה. ואולם, עיון בדבריו יגלה כי ההתייחסות שלו אל קמיר מתוך כלל דבריו היא קצרה ביותר (פיסקה אחת מתוך תשעה עמודים) וכי התנגחותו האישית בה מסתכמת בכך שקרא לה בבוז מוצהר "שונאת ארוס מוצהרת" ותו לא. גם כאן, ההובלה של הקורא ע"י קמיר לחשוב שהיה בדבריו של לאור יותר טיעונים אד-הומינם כנגדה הינה פעולה שאיני מצליח להבין אלא כהטעייה במזיד.

       

      רבות נאמר בשני הטורים על ההתבטאות האומללה "אונס לייט". אני סולד מהמושג, כמו גם משימושים אינפלציוניים אחרים במילה הכל כך טעונה ומרשיעה "אונס", כגון "אונס מילולי". יש בהזנייה של המילה להחליש את טיעונן של מי שנפגעו מאקט מיני אלים, דבר שאל לנו לעודד (ולאור מזכיר זאת בדבריו).

      אלא שאני מבקש לא להתייחס לעצם הביטוי אלא לזהות מי שטבע אותו ולפרשנויות שניתנו בעקבות זאת. לאור בטורו מייחס את טביעת המושג למתלוננת אלדן בטוענו שהיא כתבה זאת בבלוג שלה באומרה "כאילו אונס לייט כזה". חיזוק לכך אנו מקבלים מדבריו של עופר שלח שאומר: "מי שקורא את הפוסט של אשכר אלדן כהן רואה שהיא ממש לא התכוונה ל"אונס לייט". הביטוי הזה מופיע בהקשר כללי ולא ביחס למעשה של לאור".

      באה אורית קמיר בתגובתה הראשונה לטורו של לאור, זו שהתפרסמה בסוף המאמר על לאור, ומייחסת דווקא ללאור את הביטוי ואף מגנה אותו על כך באומרה: "אין, לא היה ולא יתכן "אונס לייט" ומי שנוקט ביטוי מחריד זה מעיד על עצמו כאלף עדים". גם כאן מוטעה הקורא את דבריה של קמיר לבדם. יתכן שהדבר נעשה בשוגג ולא במזיד, שכן קמיר מעידה על עצמה כי כלל אינה מכירה את לאור וכי היא הוזנה במידע על אשכר רק מטורו של לאור: "אינני מכירה את אשכר. מעולם לא פגשתי אותה. כמו כל קוראי כתב השטנה של לאור, אינני יכולה לדעת דבר על כאביה, על הפגיעות שנפגעה, על “שפיותה” או על אמינותה". בטורה המאוחר יותר, כבר מתקנת קמיר את דבריה (אם כי לא את הפגיעה שאולי גרמו) וכן מייחסת את הביטוי לאלדן והפעם באה להכשיר את השרץ המילולי. אם ניישם את הגיונה של קמיר, הרי שהביטוי "אונס לייט" צריך להעיד כאלף עדים דווקא על המתלוננת אלדן.

       

      קמיר מסבירה לקוראים את תגובתה הראשונה על דברי לאור, כי היא ביטלה הרצאה שלה בנושא החוק למניעת הטרדה מינית באוניברסיטת ת"א, לאחר שהאוניברסיטה מנעה ממנה להזכיר את שמו של לאור כדוגמא לפרשת הטרדה מינית אקטואלית בדברי הפרסום להרצאה. קמיר מסבירה בהרחבה בטורה כי שמו של לאור הובא רק כאנקדוטה רלוונטית אחת מתוך רבות: "מספר מקרים אקטואליים, המעסיקים את הציבור בסוגיית ההטרדה המינית", וכי ה"ההתייחסות מזערית" וכי "לאיש מן הדוברים לא היתה כוונה לדבר על לאור". מתמיהה איפה בחירתה הקיצונית והלא מידתית כביכול לבטל ערב שלם בנושא הטרדה מינית בגין עניין פעוט שכזה, לדבריה.

       

      אני לא יודע מה מניע אנשים רבים כל כך לדבר בגנותו של לאור. ההשערה המתבקשת היא שהם יודעים דברים שלחשים במסדרונות הברנז'ה שלהם כבר שנים. נראה כי רב הנלחש על הנגלה בפרשה זו ואנשים רבים טוענים לידיעת דברים שאינם נאמרים בריש גלי. יש גם סיכוי יותר מסביר שאמנם כך הוא אך אין לי מושג מה נלחש באותם המסדרונות. יתרה מכך, אני גם יודע ששורה של פגמי אופי כגון שנאת חינם, קנאה, טינה, תאוות דם או סתם ריטינג בכל מחיר עשויים להניע אנשים באותה מידה בגינוי בלתי מוצדק של אדם. מסיבה זו אני מסתפק בלחם העוני של העובדות כפי שאלו נחשפו בשני הטורים. אז מה ידוע לנו על הפרשה באופן עובדתי?

      - ידוע לנו שיצחק לאור ואשכר אלדן קיימו יחסי מין. שניהם מאשרים זאת.

      - ידוע שאשכר אלדן טוענת שהותקפה מינית ובעקבות זאת הגישה תלונה במשטרה.

      - ידוע שאף אישה אחרת, כולל המתלוננות על הטרדה, לא הגישה תלונה רשמית כנגד לאור, מסיבות שניתן להתווכח עליהן (קמיר מתווכחת עליהן בטורה). 

      - ידוע לנו שאנשים רבים מאד בחרו לצאת כנגדו של יצחק לאור, מסיבות שניתן להתווכח עליהן (לאור מתווכח עליהן בטורו).

      - ואף שלא ידוע ממש, ניתן בסבירות גבוהה להניח שלאור חוטא לעיתים, לכל הפחות, בסגנון דיבור גס רוח, משפיל ומיני שכן בטורו הוא מצטט דברים שיחוסו לו ("הזדיינת" "מחלבות") ולא מזים אותם.

       

      יוצא אם כך שאם נעשה רדוקציה של כל המלל (שקראתי..), הרי שאשה אחת (אלדן) הגישה תלונה חמורה כנגד לאור ומילתה כנגד מילתו תתברר בערכאות רשמיות, ואילו שאר המילים שנאמרו, בין אם של לאור או של כל השאר, לא יתבררו לעולם באופן מניח את הדעת (שלי, בכל אופן) ויוותרו כחיצים מורעלים בליבם של מושאי המילים. לעיתים אנו שוכחים כי דפי עיתון או מרקע טלויזיה אינם המקום להוכחת אשמה או חפות במדינה מתוקנת אלא רק במת דעות.

      קמיר מציינת ובצדק את הפגיעה השנייה אותן עוברות קורבנות תקיפה בהחשפן ועלייתן לדוכן העדים, אלא שאף שזוהי שיטה שיש בה בכדי להוסיף פגיעה על פגיעה נוראה גם כך, זוהי השיטה הקיימת בחברה שלנו לבירור עניינים שכאלו - המבחן הפלילי. בהעדר פנייה לערכאה שופטת, נותרים הדוברים (חלקם אנונימיים) כשמילתם תלויה זה אל מול זה בלי הכרעה.

      מוסיפה קמיר ואף מדגישה: "פניה למשטרה או למשפט בכלל איננה הוכחה שמה שקרה לאישה הוא הטרדה מינית, וממש באותו אופן אי פניה למשטרה או למשפט בכלל איננה הוכחה שמה שקרה לאישה איננו הטרדה מינית". היא כמובן צודקת במאת האחוזים, אך באותה מידה מתממת ולא נוגעת בלב העניין: בהעדר פנייה שכזו אין אפשרות לתת תוקף רשמי לדברים והם נותרים דברים חמורים בעלמא.

       

      כידוע לרובנו, אין קל מלפגוע בשמו הטוב של אדם, וביחוד כשמדובר בפעולה משותפת של מספר גורמים. המתח שבין זכות הדיבור וזכות הציבור לדעת לבין זכותו של אדם של אדם על קניין רוחני יקר ערך בשם "שמו הטוב" רחוק מלהיות פתור בחברה שלנו, ואנו רואים מקרים רבים מדי של השחרת שם לשווא במזיד או בשוגג בלא יכולתו של הנפגע לתקן את הנזק שנגרם לו. דיונים פומביים בפגמיו של אדם שלא בפניו ובלא שינתן לו להגיב מיד כדוגמת פרסומות פרומו לכתבת תחקיר טלויזיונית, דברי גינוי בבלוגים עשויים בהחלט לגלוש לפגיעה מסוג זה. הגדילה לעשות יולי כהן בהצעתה: "אני מציעה לצלם עדויות של נשים שנפגעו ע"י אותו האיש.. ללא צורך במשטרה,בתי משפט ועורכי דין". בלא המנגנונים שגב' כהן מבקשת לעקוף, ניתן באותה קלות גם לשתול תודעה שקרית בציבור לגבי פרנסתה של זו בעיסוק העתיק בעולם ובכך לחבל ביוקרתה.  

       

      אני לא מתמם חלילה. לאור אינו מצטייר כשה תמים. יש יגידו שהוא "אדם שקל לשנוא" אם אמנם התנהג בזלזול מתמיד בנשים שנקרו בדרכו. אך היותו גס ופוגעני אינו הופך אותו לאנטיכריסטוס. לפי הידוע כרגע, הוא ראוי בינתיים לאותו בוז מילולי אותו חלק מהנשים שעלב. דיבורים על אונס, "תופעת לאור" ותיאורו כעבריין מין טרם בוססו ועשויים לזכות את לאור בפיצוי במשפט דיבה. יתכן אף שהוא עבריין אלים. אך לא לי או לאיש שלא הוסמך לכך, לקבוע זאת.

       

      בסוף טורה מזכירה קמיר את האיום בתביעת דיבה, ואף שעודדה אותו לתבוע, אמרה גם: "האיש שטוען אפילו בכתב ההגנה של עצמו שמותר לו להיות גס רוח ופוגעני, כי זה חופש הדיבור שלו – ייצא לתבוע את מי שמעיזים להגיד כלפיו שמה שעדות מעידות עליו הוא בלתי נסבל". ואני שואל, ממתי עצם רצונו של אדם לנקות את שמו מעיד על פגם אופי שלו? האין זו זכותו הבסיסית?

       

      לאור גם מותקף במישרין ובמרומז ע"י קמיר וע"י חדשות ערוץ-10 על כך שבחר להגיב על הטענות נגדו רק בטור כתוב וכי הוא "חושש מראיון עיתונאי". האמנם אי הסכמתו של אדם להשתתף ב"קרקס תקשורתי" שנערך כנגדו באופן אינטראקטיבי פן יושם ללעג פומבי, ובוחר תחת זאת בתגובה שקולה מן הכתב היא תעודת עניות כנגדו? ממתי על אדם להענות לכל קריאת תיגר תקשורתית שמוכוונת נגדו על פי תכתיביה שלה?

       

      אף שהתייחסתי כאן בעיקר לדבריה של קמיר, כמה דברים לי על דבריו של לאור.

       

      לאור טוען שהמתלוננת באונס, אשכר אלדן, המשיכה להיות עימו בקשר אחרי האונס כביכול. הוא גם מתאר איך מתלוננת אחרת שהתלוננה כי נגע בה באופן לא מכובד בחרה להמשיך ולשבת לידו למשך יתר הערב בו אירעו כביכול הדברים. אלו דברים שראוי לבדוק את נכונותם. אם אמנם מדוייקים הם, הרי שיש בכך להטיל ספק על מידת הפגיעה שהרגישו המתלוננות, שהרי אדם נורמטיבי אינו בוחר להשאר בקשר עם מי שפגע בו.

       

      טענה נוספת שיש לבדוק את אמיתותה היא שכתבת התחקיר בערוץ 10 נמנעה מלשדר באופן מאוזן גם קולות המעידים בזכותו של לאור. הן חדשות ערוץ-10 והן הכתבים רביב דרוקר ועופר שלח בוחרים שלא להגיב לטענה האתית הזו ובוחרים תחת זו לענות בעיקר בעוקצנות אישית כנגד לאור. בחירה זו אומרת דרשני לגבי מידת איזון הכתבה שהביאו.

       

      לאור גם מצהיר כי יקח את ההצהרות שהושמעו כנגדו לערכאה משפטית בצורת משפט דיבה. הוא גם מצהיר כי הוא נכון להבדק במכונת אמת אם יתבקש. המשפט הפלילי שכנראה יפתח בעקבות תלונתה של אשכר אלדן בדבר האונס כביכול של לאור, הינו מקום נוסף בו ההאשמות יבחנו לעומקם, הפעם שלא מתוך התנדבותו של לאור אלא מקורח החוק. האם אין אנו אמורים להתרשם מרצונו של לאור ללבן את הדברים באמצעים מאוזנים ומקובלים, לעומת הנטייה של מרבית הדוברים כנגדו לבחור בהשתלחות מילולית בלא צורך או רצון בגיבוי עובדתי?

       

      לסיכום,

      איני יודע מה באמת אירע בין יצחק לאור לאשכר אלדן, או בינו לבין שאר המתלוננות, אלא שמטרידה אותי הקלות הבלתי נסבלת בה מתקפה מילולית מצד אנשים רבים, לעיתים ברהיטות, כפי שעושה קמיר, עשויה להחריב את שמו של אדם.

        14/5/10 05:37:

      צטט: פרומיתאוס 2010-05-12 14:20:33

      קטונתי מהתייחס בעומק הראוי לפוסט שלך ולציטוטים ולמובאות בו.

       

      אבל ברשותך אציע לך, לקוראותייך ולקוראייך, לעיין במאמר של יפתח שילוני (כנראה המוסמך היחיד -גבר-  ללימודי מגדר), היום ב"הארץ"

      שכותרתו "אין כניסה לגברים"

       

       

      מעולה !!!
        14/5/10 05:33:

      לדעתי צריך להפריד בין שני דברים:

      1. כל נושא ה"אונס השני" שלגביו אין ספק את צודקת לחלוטין - להתעלל באישה שעברה אונס זה אחד הדברים הכי אכזריים שקיימים, לדעתי. וכל ה"מוסכמה החברתית" להפוך קורבן אונס ל"זונה" זה משהו שצריך להוקיע (ולהקיא) כמה שיותר !

      2. בקשר למקרה הספציפי שאת מפנה אליו - אני קצת לא אוהב את השיפוטיות החד משמעית כאן.

       כבר היה המשפט ? ואם היא מעלילה עליו אשמת שווא ? זה שהם מחליפים מהלומות דרך התקשורת זה מבחינתי רק תעודת עניות לתקשורת בכלל ולעורכי העיתונים האלה בפרט - שנותנים במה לקרקס שכזה...

        14/5/10 04:13:

      התפיסה המצערת של רבים (גם נשים) מחלקת את הנשים לאחת משני טיפוסים, "חוה" (אם כל חי, אשה טובה ומבויית) או "לילית" (מינית, טמאה, מסוכנת, ראויה לשנאה)., זוהי חלוקה עתיקת יומין שלא בקלות נפטר ממנה. הרבה מים יצטרכו לשטוף את אבן הנגף הזו בכדי לשחוק אותה.

      אף שיהיו גברים (כמוני) שיסכימו שזהו מצב מעוות, הרי שבסופו של יום מרבית הנזק הישיר נגרם לנשים ולכן לדעתי זהו בעיקר אינטרס שלהן להביא לשינוי. מבנות "חוה" אין לצפות להרתמות גדולה מזו של הגברים, כי הן משחקות לפי חליל ההבנייה החברתית הזו. לכן לדעתי, על השינוי להסתמך בעיקר על אלו שיש בהם לילית חבויה. בכך שיתנו ליצריהן ביטוי פומבי, תוך הסתכנות אמיצה בגינוי וחלילה גם פגיעה, הן יגלו לחברה כי יש דבר כזה נשים מינית ויצריות, וכי אין זה מיעוט סוטה כי אם נטייה טבעית ורווחת שיש לתת לה מקום ביטוי ראוי בחברה.

       

      פוסטים כמו זה, או הפוסט מצויין של lexis עושים בדיוק את זה.

      כן ירבו הפוסטים. והנשים.

        13/5/10 20:50:

      צטט: (עי)דנהנחושת 2010-05-13 12:32:11

       

       

      עשב, פה נראה לי שאת מפספסת את הנקודה.

       

      הזונות הן תמרור האזהרה לנו, הנשים הנורמטיביות.

       

      הנה: תראי מה קורה לאחת שלא נזהרת!

       

      גורי לך.

      חיי בפחד מתמיד!

       

      גורי לך מחיי מחסור.

      גורי לך מניצול ציני.

      מזה שיראו אותך כסחורה,

      ומרגע ש"קנו" אותך לכמה דקות/שעות אפשר לכלות בך זעמם. לעשות בך כרצונם.

       

      רצח ואונס ושוד מאיים על כל אישה.

      למה אנחנו כל כך מפחדים לבנותינו, שלא ילכו לבד בחושך?

       

      אולי זה אינטרס של החברה שיארבו להם כמה אנסים שם בחושך,

      זה שומר על הבנות מלהרגיש חופשיות יותר מידי.

      או אובר-בטוחות בעצמן....

       

       

      כן, אונס הוא בהחלט אמצעי הפחדה שמכוון לשמור אותנו, את כל הנשים,  מפוחדות, בלתי עצמאיות, לא חופשיות,  ותלויות בגברים שישמרו עלינו.

       

      רצח ואונס ושוד אכן מאיים על כל אישה, אבל הזונות חשופות לעבירות אלה עשרות מונים יותר מכל אישה.  העניין הוא שהזכות שלהן לחיות בכבוד ובביטחון לא נתפסת כזכות יסוד, אבל דווקא הזכות לעבוד בזנות נתפסת כזכות יסוד. ניסיתי לטעון שזה סולם ערכים מעוות.

       

        13/5/10 12:32:

      צטט: עשב שוטה 2010-05-13 12:02:16

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-12 15:50:22

      צטט: (עי)דנהנחושת 2010-05-12 15:32:54

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-12 15:30:16


      ברוטוס:   אני זונה פוליטית מתוך בחירה

      נטוס:      אין לי סרסור ולא שותף לדבר עבירה

      ברוטוס:   למה למנוע ממני את חופש העיסוק?

      נטוס:      אני לא מפתה אפחד, הם צובאים על הפתחים

      ..

       

      חופשי.

      תעסקו במה שאתם טובים בו.

       

      או שמא:

      תעסקו במה שמשתלם לכן!

       

      מי מונע מכן את חופש העיסוק???? אני אכנס בו! מי? מי? (מפשילה שרוולים. חושפת את שריריי המשורגים ולוקחת פטיש 5 קילו ביד לתוספת כוח הרתעה (או אולי כח רתע??))

       

       

       

      ברוטוס:   מה זו ההיתממות הלזו, עידנה?

      נטוס:      המלצת על לינק, הלינק ממליץ על לינקים

      ברוטוס:   אחד מהם: "עונש מאסר ללקוחות של זונות"

      נטוס:      גם תהרגו לנו את הקלינטים גם את הפרנסה

      ..

       

       

      היי זונות,

      בחרתם לתקוף אותי דווקא אצל עידנה, ולא אצלי. ניחא, אענה לכם.

      אם הטיעון שלכם הוא חופש העיסוק, אז זה באמת יופי של טיעון, אבל הוא תקף אולי לשני אחוזים מן הזונות.

      כי זונות, איך לומר את זה, לא מגיעות בדרך כלל מאליטות, ששם יש איזו משמעות לדבר על חופש העיסוק. 

      זה לא המצב (בדרך כלל) שהזונה מתחבטת בין להיות רופאה או עורכת דין, ובסוף מחליטה שהכיף האמיתי מצוי בזנות.

      אז אתם בטוחים ששווה לקיים את כל התעשייה העניפה הזאת בשביל אותם שני אחוזים שיהנו מחופש העיסוק?

       

      מה שמעניין אצלנו זה שבאופן היסטורי אנחנו מקדשים זכויות אזרחיות (כגון חופש העיסוק, חופש התנועה וכד') על פני זכויות חברתיות. ואני שואלת מה עם הזכות החברתית של כל אדם, ושל כל אישה, לשמור על גופה, לשמור על נפשה, לשמור על חייה מפני רצח ואונס ושוד? כי אין מי שחשופים  לכל הפשעים האלה יותר מאשר זונות.

       

       

       

      עשב, פה נראה לי שאת מפספסת את הנקודה.

       

      הזונות הן תמרור האזהרה לנו, הנשים הנורמטיביות.

       

      הנה: תראי מה קורה לאחת שלא נזהרת!

       

      גורי לך.

      חיי בפחד מתמיד!

       

      גורי לך מחיי מחסור.

      גורי לך מניצול ציני.

      מזה שיראו אותך כסחורה,

      ומרגע ש"קנו" אותך לכמה דקות/שעות אפשר לכלות בך זעמם. לעשות בך כרצונם.

       

      רצח ואונס ושוד מאיים על כל אישה.

      למה אנחנו כל כך מפחדים לבנותינו, שלא ילכו לבד בחושך?

       

      אולי זה אינטרס של החברה שיארבו להם כמה אנסים שם בחושך,

      זה שומר על הבנות מלהרגיש חופשיות יותר מידי.

      או אובר-בטוחות בעצמן....

       

       

        13/5/10 12:02:

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-12 15:50:22

      צטט: (עי)דנהנחושת 2010-05-12 15:32:54

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-12 15:30:16


      ברוטוס:   אני זונה פוליטית מתוך בחירה

      נטוס:      אין לי סרסור ולא שותף לדבר עבירה

      ברוטוס:   למה למנוע ממני את חופש העיסוק?

      נטוס:      אני לא מפתה אפחד, הם צובאים על הפתחים

      ..

       

      חופשי.

      תעסקו במה שאתם טובים בו.

       

      או שמא:

      תעסקו במה שמשתלם לכן!

       

      מי מונע מכן את חופש העיסוק???? אני אכנס בו! מי? מי? (מפשילה שרוולים. חושפת את שריריי המשורגים ולוקחת פטיש 5 קילו ביד לתוספת כוח הרתעה (או אולי כח רתע??))

       

       

       

      ברוטוס:   מה זו ההיתממות הלזו, עידנה?

      נטוס:      המלצת על לינק, הלינק ממליץ על לינקים

      ברוטוס:   אחד מהם: "עונש מאסר ללקוחות של זונות"

      נטוס:      גם תהרגו לנו את הקלינטים גם את הפרנסה

      ..

       

       

      היי זונות,

      בחרתם לתקוף אותי דווקא אצל עידנה, ולא אצלי. ניחא, אענה לכם.

      אם הטיעון שלכם הוא חופש העיסוק, אז זה באמת יופי של טיעון, אבל הוא תקף אולי לשני אחוזים מן הזונות.

      כי זונות, איך לומר את זה, לא מגיעות בדרך כלל מאליטות, ששם יש איזו משמעות לדבר על חופש העיסוק. 

      זה לא המצב (בדרך כלל) שהזונה מתחבטת בין להיות רופאה או עורכת דין, ובסוף מחליטה שהכיף האמיתי מצוי בזנות.

      אז אתם בטוחים ששווה לקיים את כל התעשייה העניפה הזאת בשביל אותם שני אחוזים שיהנו מחופש העיסוק?

       

      מה שמעניין אצלנו זה שבאופן היסטורי אנחנו מקדשים זכויות אזרחיות (כגון חופש העיסוק, חופש התנועה וכד') על פני זכויות חברתיות. ואני שואלת מה עם הזכות החברתית של כל אדם, ושל כל אישה, לשמור על גופה, לשמור על נפשה, לשמור על חייה מפני רצח ואונס ושוד? כי אין מי שחשופים  לכל הפשעים האלה יותר מאשר זונות.

       

        13/5/10 08:56:

      צטט: משביתת שמחה 2010-05-13 00:18:45

      צטט: משביתת שמחה 2010-05-13 00:17:28

      צריך להיות סימן שאלה בסוף המשפט האחרון. :)

       

      הראשון, לא האחרון. ויותר לא אטריד. מבטיחה.

       

      למה?!?

      למה לא?

       

      לא הטרדת בכלל!

      דווקא הייתי שמחה לשמוע את דעתך על הסוגיה.

       

      מעצבן אותי שדוחקים נשים לעמדת התגוננות.

      כל המתקפות האלו בקפה על מה שהבלוגרים קוראים "פמיניסטיות רדיקליות"

      וגם הצורך הרווח בציבור לאמר: אני לא פמיניסטית!

      בגלל שזה דבר עם קונוטציות מילטנטיות ולא נשיות בעליל. ואני לא כזו. לאאאאא

      אני נשית. רכה. נעימה.

      תתיחסו אליי

      תתיחסו אליי בבקשה

      כמו שאתם יודעים.

       

       

      אם אי פעם תרצי "לתפוס בחור" אסור לך בתכלית האיסור,

      להיחשב מופקרת, או לחילופין פמיניסטית.

      תיזהרי בדימוי שלך, או ש"הלך עלייך"!

       

       

       

        13/5/10 00:18:

      צטט: משביתת שמחה 2010-05-13 00:17:28

      צריך להיות סימן שאלה בסוף המשפט האחרון. :)

       

      הראשון, לא האחרון. ויותר לא אטריד. מבטיחה.

        13/5/10 00:17:
      צריך להיות סימן שאלה בסוף המשפט האחרון. :)
        13/5/10 00:11:

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-12 15:50:22

      צטט: (עי)דנהנחושת 2010-05-12 15:32:54

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-12 15:30:16


      ברוטוס:   אני זונה פוליטית מתוך בחירה

      נטוס:      אין לי סרסור ולא שותף לדבר עבירה

      ברוטוס:   למה למנוע ממני את חופש העיסוק?

      נטוס:      אני לא מפתה אפחד, הם צובאים על הפתחים

      ..

       

      חופשי.

      תעסקו במה שאתם טובים בו.

       

      או שמא:

      תעסקו במה שמשתלם לכן!

       

      מי מונע מכן את חופש העיסוק???? אני אכנס בו! מי? מי? (מפשילה שרוולים. חושפת את שריריי המשורגים ולוקחת פטיש 5 קילו ביד לתוספת כוח הרתעה (או אולי כח רתע??))

       

       

       

      ברוטוס:   מה זו ההיתממות הלזו, עידנה?

      נטוס:      המלצת על לינק, הלינק ממליץ על לינקים

      ברוטוס:   אחד מהם: "עונש מאסר ללקוחות של זונות"

      נטוס:      גם תהרגו לנו את הקלינטים גם את הפרנסה

      ..

       

       

      זונות יקרות, אתה באמת מספיק תמים לטעון שהזונה נהנית מחופש העיסוק.

      לא עלה בדעתכם שבמרבית המקרים  זה המקום האחרון שהיא היתה רוצה להגיע אליו?

        12/5/10 22:18:


      כל כך מורכב ומרובד הנושא הזה...

      שאין הרבה מה להגיד עליו.

      לא משהו שהוא מספיק כוללני בשביל להיאמר בפורמט כזה,

      שלא בארבע עיניים פרטיות.

      כל כך הרבה לכאן ולכאן יש כאן.

          

      רק משפט אחד תפס לי את העין כאן.

      "אין דרך לאישה להיות גם וגם" <ציטוט לא בהכרח מדויק, כי אני בעמוד של התגובה ולא בעמוד של הטקסט>

      צרמה לי האמירה.

      יש דרך. בטח שיש. גם אם אף איש עוד לא צעדה בה.

      ואני חושבת שיש נשים שצעדו וצועדות בה, רק שהן לא לאור הזרקורים, הן יותר במעגלים של החיים שלהן.

            

       

        12/5/10 16:40:

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-12 15:50:22

      צטט: (עי)דנהנחושת 2010-05-12 15:32:54

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-12 15:30:16


      ברוטוס:   אני זונה פוליטית מתוך בחירה

      נטוס:      אין לי סרסור ולא שותף לדבר עבירה

      ברוטוס:   למה למנוע ממני את חופש העיסוק?

      נטוס:      אני לא מפתה אפחד, הם צובאים על הפתחים

      ..

       

      חופשי.

      תעסקו במה שאתם טובים בו.

       

      או שמא:

      תעסקו במה שמשתלם לכן!

       

      מי מונע מכן את חופש העיסוק???? אני אכנס בו! מי? מי? (מפשילה שרוולים. חושפת את שריריי המשורגים ולוקחת פטיש 5 קילו ביד לתוספת כוח הרתעה (או אולי כח רתע??))

       

       

       

      ברוטוס:   מה זו ההיתממות הלזו, עידנה?

      נטוס:      המלצת על לינק, הלינק ממליץ על לינקים

      ברוטוס:   אחד מהם: "עונש מאסר ללקוחות של זונות"

      נטוס:      גם תהרגו לנו את הקלינטים גם את הפרנסה

      ..

       

       

      לאט לכן! זונות יקרות!

       

      גם יש עונש מאסר לנותני שוחד, וזה לא מנע מכמה מבכירי מדינתנו לקבל אותו.....

       

      לא נראה לי שהענף עליו אתן יושבות ייכרת.

      בכל אופן ההפניה היתה לפוסט, ולתגובות בו.

      דיון מחכים ומעניין, עם דעות לכאן ולכאן.

       

      לא הנפתי את הדגל. לא הצבעתי על המטרה ואמרתי "אחריי!" עם תנועת גריפה כזו של היד...

       

      שוב, על מנת לדון באתיקה לא צריך להיות מוסרי, כמו שבשביל לדון במתמתיקה, לא צריך להיות משולש.

       

      אני לא איזה כומר, שמטיף ללכת בדרך בה אני בחרתי.

      עוד לא "ראיתי את האור" ועכשיו אני מסונוורת, מכריחה את כל המסכית לי לשמוע את הכרח "רק לנסות ולראות כי אם רק תנסו מייד תראו כי טוב ותישבו בדרך הנפלאה הזו"...

       

        12/5/10 15:50:

      צטט: (עי)דנהנחושת 2010-05-12 15:32:54

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-12 15:30:16


      ברוטוס:   אני זונה פוליטית מתוך בחירה

      נטוס:      אין לי סרסור ולא שותף לדבר עבירה

      ברוטוס:   למה למנוע ממני את חופש העיסוק?

      נטוס:      אני לא מפתה אפחד, הם צובאים על הפתחים

      ..

       

      חופשי.

      תעסקו במה שאתם טובים בו.

       

      או שמא:

      תעסקו במה שמשתלם לכן!

       

      מי מונע מכן את חופש העיסוק???? אני אכנס בו! מי? מי? (מפשילה שרוולים. חושפת את שריריי המשורגים ולוקחת פטיש 5 קילו ביד לתוספת כוח הרתעה (או אולי כח רתע??))

       

       

       

      ברוטוס:   מה זו ההיתממות הלזו, עידנה?

      נטוס:      המלצת על לינק, הלינק ממליץ על לינקים

      ברוטוס:   אחד מהם: "עונש מאסר ללקוחות של זונות"

      נטוס:      גם תהרגו לנו את הקלינטים גם את הפרנסה

      ..

       

        12/5/10 15:32:

      צטט: זונות פוליטיות 2010-05-12 15:30:16


      ברוטוס:   אני זונה פוליטית מתוך בחירה

      נטוס:      אין לי סרסור ולא שותף לדבר עבירה

      ברוטוס:   למה למנוע ממני את חופש העיסוק?

      נטוס:      אני לא מפתה אפחד, הם צובאים על הפתחים

      ..

       

      חופשי.

      תעסקו במה שאתם טובים בו.

       

      או שמא:

      תעסקו במה שמשתלם לכן!

       

      מי מונע מכן את חופש העיסוק???? אני אכנס בו! מי? מי? (מפשילה שרוולים. חושפת את שריריי המשורגים ולוקחת פטיש 5 קילו ביד לתוספת כוח הרתעה (או אולי כח רתע??))

       

        12/5/10 15:30:


      ברוטוס:   אני זונה פוליטית מתוך בחירה

      נטוס:      אין לי סרסור ולא שותף לדבר עבירה

      ברוטוס:   למה למנוע ממני את חופש העיסוק?

      נטוס:      אני לא מפתה אפחד, הם צובאים על הפתחים

      ..

        12/5/10 15:28:

      צטט: (עי)דנהנחושת 2010-05-12 15:00:19

      צטט: פרומיתאוס 2010-05-12 14:20:33

      קטונתי מהתייחס בעומק הראוי לפוסט שלך ולציטוטים ולמובאות בו.

       

      אבל ברשותך אציע לך, לקוראותייך ולקוראייך, לעיין במאמר של יפתח שילוני (כנראה המוסמך היחיד -גבר-  ללימודי מגדר), היום ב"הארץ"

      שכותרתו "אין כניסה לגברים"

       

      Will do.

      Thnkx

       

       

      הלכתי. קראתי.

      למען הציבור: הנה הפניה.

      הוא מלין על אי שיתוף גברים בכנס בבר אילן הקשור בלימודי מגדר.

      הוא מלין על ההתנהלות בחוג הזה של לימודי מגדר.

       

      זה לא קשור לפוסט שלי. זה נושא פנים-אקדמי ואילו אני מנסה להתייחס לנושא שכל ילדה/נערה/אישה שגדלה בארץ שלנו נתקלת בו בשלב זה או אחר. נושא שגורם לתופעות פסיכולוגיות רבות ואף קשות.

       

      וכתשובה להפניה שהפנית פה אתן מתוך התגובות שהוא קיבל שם:

       

       כותרת התגובה: גברים, התנחמו בפרסי ישראל, שם כמעט אין דריסת רגל לנשים

      לדברי מבקר המדינה. וברצינות, בלימודי וטרינריה לא ראיתי מעולם סטודנטים על ארבע, מדוע הם מודרים מהלימוד הנוגע לגופם? עכשיו באמת ברצינות. לימודי מיגדר הם הבל, שטות אופנתית ומיותרת. את ההבדלים האנטומיים, התפקודיים והמנטליים בין גברים ונשים לא ניתן לבטל, כל ילד יודע אותם, כל אדם רציני מכיר בהם ומבין את משמעותם. במקום לטפח אנטגוניזם והתבדלות בין המינים בעידן בו הנשים כבר שוות זכויות, כמו גם יתר המיגדרים, מוטב להדגיש את המשותף ולצמצם את הפערים בתחומים בהם אין סיבה לאי שוויון, בתעסוקה, בשכר, במוביליות חברתית. בעיני העיסוק האקדמי בנושאי מגדר אינו אלא ויברטור מנטלי, אוננות נשית בפרהסיה. 

       

       

       

       כותרת התגובה:  המהפכה הפמיניסטית הבאה צריכה לבוא מהגברים

      אז כן, נשים היו מדוכאות, ועדיין מדוכאות, על ידי החברה. היקף המותניים חשוב מההישגים והיכולות בכל מקום בחברה. ולכן החברה, נשים וגברים, צריכים לדון בדיכוי הזה.
      וכן, יש מקום לאפליה מתקנת, להרגיל את כולם שיש הרבה נשים שהן מרצות.
      וכן, עד שגברים לא ידרשו שוויון במשא בנטל המשפחה, שעות עבודה סבירות, וחופש לעסוק במקצועות `נשיים`, המהפכה הפמיניסטית תדרוך במקום.
      ההערה האחרונה היא כללית - רק במגדר יש אג`נדה? האם מותר להביע כל דעה בכל שאר הפקולטות? בכל האקדמיה יש אופנות, ובמדעי החברה והרוח יותר מכולן. אין סיבה שדווקא הפקולטה למגדר בבר אילן תהיה יוצאת דופן ומיוחדת בסולבנות.

       

       

      ובכתבה על סנקה במוסף ספרים היום היה כתוב שפעם הפרופסור חיים יהודה רות, אמר: לצפות ממרצה לאתיקה להיות מוסרי, זה כמו לצפות ממורה למתמטיקה להיות משולש.

      לדבר על הדבר זה לא כמו להיות הדבר.

      ולדבר על מגדר זה מה שהן עושות.

      אני לא דיברתי על מגדר, דיברתי על טראומת ילדות.  על הבניה. על כיוון ההתנהגות של הפריטים בחברה על ידי מסרים סמויים ולא כל כך סמויים שרצים כל הזמן מסביב.

        12/5/10 15:00:

      צטט: פרומיתאוס 2010-05-12 14:20:33

      קטונתי מהתייחס בעומק הראוי לפוסט שלך ולציטוטים ולמובאות בו.

       

      אבל ברשותך אציע לך, לקוראותייך ולקוראייך, לעיין במאמר של יפתח שילוני (כנראה המוסמך היחיד -גבר-  ללימודי מגדר), היום ב"הארץ"

      שכותרתו "אין כניסה לגברים"

       

      Will do.

      Thnkx

       

        12/5/10 14:20:

      קטונתי מהתייחס בעומק הראוי לפוסט שלך ולציטוטים ולמובאות בו.

       

      אבל ברשותך אציע לך, לקוראותייך ולקוראייך, לעיין במאמר של יפתח שילוני (כנראה המוסמך היחיד -גבר-  ללימודי מגדר), היום ב"הארץ"

      שכותרתו "אין כניסה לגברים"

      ארכיון

      פרופיל

      עידנהנחושת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין