פעם אמרו שעל דגלינו חרות שלא מפקירים חייל בשטח בכל מחיר" היום מוצאים תירוצים עלובים כמו "המחיר יקר מידי"/ כשהמרצחים יצאו החוצה הם יחזרו לפעולות טרור .. "לא משחררים רוצחים עם דם על הידיים "

כשהם ייצאו החוצה וינסו לפעול שוב נגדנו אני רוצה לסמוך על הצבא והמנהיגות שתיפגע בהם הכי קשה ..

נכון שזה לא קל לעשות זאת אבל חשוב מכך לדעתי וזה כיוון שאנחנו מדינה מאוד קטנה ומאוד צעירה

 שנבחר תמיד בהצלת חיים לפני כל שיקול

לאנטבה שלחנו ארבע מטוסים כדי להציל מטוס אחד ... למלון סבוי שלחנו מחלקות שלמות ... ושילמנו על כך גם ביוקר

 לכור בעירק שלחנו מספר רביעיות של מטוסים ... וזאת רק על איום ספקולטיבי

.. רק שבזיכרון הלאומי נצרבה העצמה והאחדות שלנו כעם שתמיד מזדעק ומתלכד כשיש מצב חירום או חיי אדם ישראלים בסכנה ...

יותר מכך אני רוצה שכל חייל שמשרת ...את המדינה הזו ידע שהוא אף פעם לא לבד ולא יישכח
זו עוצמה ייחודית רק לנו כעם שמתחילה להתפוגג לה... ומולה עולה תרבות האינוודואל... כל אחד לעצמו ... פה נאבד את מה שיש לנו ..