דיאל גיל 8

ערב שיגרתי בבית אני מול הטלויזה צופה בתוכנית אהובה

בתי ניגשת אלי עם יומנה היקר ורוצה להקריא לי אותו מההתחלה

והאמת ממש לא בא לי לשמוע  

ולא רוצה הפרעות דווקא ב 10 דקות האחרונות של התוכנית בחלק הכי מותח.  

ואני אומרת לה:

דיאלי מישמיש שלי, את רוצה את כל תשומת הלב שלי נכון?

אז תני לי עוד 10 דקות וכולי שלך

והיא בשלה לא מסוגלת לחכות עוד רגע, לבטח לא עוד 10 דקות 

היא יושבת מתחילה להקריא,

בדקה הראשונה אני עוד מנסה להמשיך לצפות בתוכנית  

שומעת מילה או שתיים ממשפט שלם

"יומני..... אני מאוד מתרגשת,"  

"יומני היקר כועסת על ........"   "יומני היקר,,,,,,,, סבא קנה לי "  

את סוף התוכנית אני כבר לא מצליחה לשמוע 

כי שני האוזניים קשובות לקול הציפציפי הקטן שלה  

וכך היא ממשיכה להקריא מהיומן

ועכשיו כשאני קשובה לגמרי:

"יומני היקר שלום,  

היום דודתי אני נפטרה ומשפחתי באבל :( :(    

כולם עצובים וסבתא בוכה  

אני לא מבינה למה כולם עצובים כל כך  

עוד מעט היא שוב תהייה עם המשפחה  

הפרדה ממנה היא קצרה" 

היא מסתכלת עלי בעיניה הגדולות והחכמות ושואלת:

"אמא, נכון שאנחנו לא נפרדים מדודה אני ... ?"

באותו הרגע אספתי אותה אלי חיבקתי אותה חזק בלי לומר מילה  

אולי בגלל ההפתעה שבדבר, או הדמעות שעצרתי בתוכי

או אולי כי לא רציתי להסביר דברים שבלבלו אותי לאחרונה.

וכשראשה בתוכי היא אומרת:    

"ואייך זה שלא כולם יכולים לראות אותה?"  

"אמא את יודעת, (כאילו היא חשבה על זה רבות ) זה נראה לי מזל, מזל שאנחנו כן רואות"

אז הינה קיבלתי תשובות לשאלות האלו ממש

ששאלתי את עצמי לפני מספר ימים, 

רק שלא ממש ציפיתי לקבל את התשובות ממנה 

כמה נפלא שיש את "יומני היקר.."