(התמונה לא של המטבח שלי, לא הייתי מספיק שפויה כדי לצלם את המראה) לא רואים את הלכלוך כמו שאנחנו רואות אותו, הם מבשלים - נפלא, עד שם הכל ממש נראה כל כך הרמוני ואפילו גורם לי לחייך וליהנות מריחות טובים , לא בהכרח אכילים, ואז - כמו באורח פלא , מתנתקת להם המחשבה והם כמו איבדו את הדרך סיימו לבשל, אכלו, ומשם זהו, ברגע שהתמלאה הקיבה המוח מתרוקן מחשיבה,
הם, לא רואים את הבלאגן שהם משאירים אחריהם בחדר, במקלחת הם גם לא מבינים מה אני רוצה, הכל בסדר, הבגדים על הספה, נו אז מה, מה הם מפריעים לך, כוסות השתייה לא בכיור , רק ליד או בכלל נשארו על השולחן נו בסדר, אחר כך אעביר אותם, והנעלים שחזרו מאימון, מתחת לשולחן במרכז, בדיוק במרכז הסלון ואז הם יטענו : אני מתמוטט מעייפות, וגופיית האימון ספוגת הזיעה, נו חם מה את רוצה ממני, עדיף שאשב איתה על הספה או רק אוריד אותה ואניח אותה על הספה
ואני מביטה בו וחושבת לעצמי למה היום, למה לא יכולת להתאפק עוד כמה ימים אולי יכולתי לקבל את מראה הבוקר באורך רוח, להבליג, להחסיר פעימה ובכל זאת להישאר שפויה.
הבוקר הגזמת - חתיכת מתבגר טרם גיוסך, אני אספר לך מכאן מה קרה לי הבוקר ואם היו מחלקים כאן פרסים, בטוח הייתי זוכה בפרס האמא הפראיירית הכי גדולה במדינה שלא העיפה אותך מהמיטה שלך מתוך שינה מתוקה ומביאה אותך בכוח למטבח כדי להסביר לך שככה - ככה לא משאירים מטבח אחרי שמבשלים ...
תבין - חתיכת מתבגר , זה שסגרת לי את דלת חדר השינה כדי שהריחות לא יפריעו לי לישון, לא גורם לי להסתכל על העניין בהבנה, או לסלוח על המראההמחריד שנגלה לעיני הבוקר, אולי תסביר לי איך קרה כמו שאתה טוען, טיגנת רק חביתה, ובבוקר הכיור היה מלא כלים, השיש גם הוא, הכיריים מטונפים כאילו בישלו כאן לארוחת שבת, הרצפה מלאה שאריות מזון, וכל דלתות הארונות במטבח פתוחות לרווחה האור דולק כל הלילה, ומה ששבר אותי יותר מזה, כי רוב הזמן המראה עד כה היה דיי שגרתי אצלך אחרי שבישלת לך ארוחת לילה נדיבה, התנור - למה התנור דלק כל הלילה?
התבניות מחוץ לתנור על הרצפה או השולחן לא זוכרת מה ראיתי קודם ומה הטריף את דעתי תחילה,
כל זה ובישלת רק חביתה - עם: חתיכות קבב, עם בצל מטוגן ועוד מיני אינסטרומנטים שמצאת בארונות המטבח אולי חיממת לחמניות בתנור - יש מצב?
ובקבוק המיץ שנשאר עומד על השולחן כל הלילה וכוסות השתיה והמאפרה, והמחשב דולק
את כל זה ואתם לא רואים וצריך להגיד לכם?
נשבעת לך ילד מתבגר, טרם גיוסך שמונה עשרה שנים אני אמא שלך ויותר מעשרים שנים אני אמא,
ואני לא מבינה מה לא ראית כשסיימת לבשל...
|