 מכירים: "אני רוצה כזה! תקנו לי"? ומה קורה שזה לא נגמר בבקשה עדינה אלא הופך להיות מסע נדנוד? כל הורה נתקל בזה ברמה כזאת או אחרת. איך זה משפיע על כלכלת המשפחה? האם יש קשר לפרסומות? מה קורה בארץ? ומה הורים יכולים לעשות כדי להפסיק או למתן את ההרגל המעצבן הזה:
הילד מנדנד: בעשורים האחרונים אנו עדים לכך שחברות ועולם השיווק מפנים יותר ויותר משאבים לשוק הילדים. למה זה? משום שילדים מהווים קהל יעד מבוקש: "עם כל הרכישות העתידיות שעומדות בפניהם, ועם היכולת שלהם להשפיע על ההורים לקנות, ילדים הם הכוכב הבולט במערך הצריכה." ג'יימס מקניל - יועץ שיווק וסופר הספר: The Kids Market: Myths and Realities.
נשמע מוזר? לילדים היום יש אוטונומיה רבה יותר ויכולת קבלת החלטות במשפחה הרבה מעבר למה שהיה לילדים בדורות הקודמים. במסגרת זו, ילדים מבקשים את מה שהם רוצים שהוריהם יקנו עבורם. לא תמיד מדובר בדיון מושכל סביב השולחן, לעיתים זה מגיע למצב של נדנוד - בקשה חוזרת שיכולה להביא את ההורים לצעוק על הילד, להתעלם ממנו או להיות מובכים ברבים. המושגים המקצועיים הם: "Pester Power" כוח ההצקה או הנדנוד, ו-"Nag factor" מרכיב הנדנוד - אלה מתייחסים ליכולתם של ילדים לנדנד להוריהם כדי שיקנו את מה שהם רוצים וזה עובד: מחקר אמריקאי בעל השפעה בתחום (שריל אידל "The Nag Factor"), העלה את הממצא הבא: בין 20-40% מהרכישות שנעשות עבור ילדים לא היו קורות אילולא הילד היה מבקש, סליחה מתעקש. זה כולל משחקים, ביקורים במסעדות של מזון מהיר וביקורים בפארקי שעשועים. כמה זה משפיע? סקרים מראים שלוקח בממוצע 9 פעמים עד שהורים מוותרים ומשיגים לילד את מה שביקש. מה זה אומר? שלילדים יש השפעה עצומה על מה קונים בבית.
יש שני סוגי נדנוד: יש את הנדנוד עקשן - אופייני יותר לילדים קטנים: הבקשה החוזרת "קנו לי!", לפעמים מלווה בבכי, התלהמות ולעיתים השתטחות על הרצפה. הסוג השני הוא נדנוד לגבי החשיבות - יותר אופייני לילדים בגיל גדול יותר (מגיל 8), כשהילד מנמק ומתעקש על מה הוא רוצה ולמה. מחקרים מראים שהגישה השנייה מצליחה יותר להשפיע על ההורים לקנות את המבוקש מהגישה הראשונה. זה עונה על הצורך של ההורים להשיג לילד שלהם את הטוב ביותר, ולפעמים זה מצליח משום שזה מנגן להורים על כל פוטנציאל של רגשות אשם על כך שאינם מבלים מספיק זמן עם הילד.
יש מקומות בעולם - ארה"ב לדוגמה - בהם אנשי מקצוע ממנפים את התופעה כדי לעודד ילדים לנדנד להורים. איך עושים זאת? לדוגמה, מסבירים לילד את התועלות של המוצר בפרסומת, כך שהילד יוכל להסביר להורה למה כדאי לו לקנות את המוצר (לדוגמה "כי יש בזה ויטמינים").
מה קורה בארץ? בארץ לעומת זאת, נוספה כבר ב-1991 תקנה לחוק הפרסומת המכוונת לקטינים (מספר 3, סעיף 5): "פרסומת ודרכי שיווק אסורים מחמת הטעיה, גיל, תמימות וחוסר ניסיון (תיקון: תשנ"א, תשס"ו):"לא יעשה אדם פרסומת ודרכי שיווק המכוונים לקטינים שיש בהם משום עידוד קטינים לשכנע את הוריהם או להפציר בהם או בכל אדם אחר לרכוש עבורם את המצרך או השירות;" כל הכבוד למדינת ישראל!
יחד עם זאת, מחקר ישראלי שיצא בשנים האחרונות - בנושא השפעת הילדים והנוער על שוק הצריכה והפרסום העלה מסקנות "חד משמעיות, וקבעו שלילדים בארץ יש יותר השפעה על שוק הקנייה מאשר לילדים בארצות הברית בכל קבוצות הגיל, ולגבי כמעט כל המוצרים", כך טען ד"ר שהם אביב, מרצה בכיר לשיווק בבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת חיפה, שהוביל את המחקר הישראלי. המחקר בדק באמצעות שורה ארוכה של מוצרי צריכה את מידת ההשפעה שיש לילדים על קבלת החלטות של מבוגרים. "וזאת, לא בגלל שהאמהות והאבות בארץ נעתרים יותר לילדיהם, אלא בגלל שהילדים בישראל מבקשים דברים בתכיפות גבוהה יותר מאשר ילדים בארצות אחרות". למה הילד הישראלי מבקש יותר? "ייתכן שהמצב הביטחוני מעייף את ההורים ומאפשר לילדים ללחוץ פחות ולקבל יותר. וייתכן גם שכיוון שהילדים בישראל מבלים בקבוצות מחוץ לבית, השהות הממושכת בחברה חושפת אותם ללחצים כבדים יותר בתחום הצריכה".
מה יכול ההורה לעשות כדי למתן את מידת ההשפעה על הילד ולמנוע את תופעת הנדנוד? גם כשיש תקנות המגנות על הילד, עדין חשיפה רבה לפרסומות משפיעה על הילד. לכן, איפה שניתן לצמצם את צריכת הפרסומות של ילדים כך טוב. אפשר להעביר ערוץ כשיש פרסומות (וללמד את הילד לעשות את אותו הדבר). במקום לצפות אפשר לקום, להתמתח, להגיד שלום למישהו בבית. אם ניתן, אז להריץ קדימה בפרסומות. כשכן יוצא לראות פרסומות, אפשר לשאול את הילד שאלות או לעשות תרגילי ניתוח פרסומות: "איזה רגש מנסה הפרסומת לעורר בי? איך היא עושה זאת? מוזיקה? צבעים? וכדומה.
ומה עושים עם הילד כשהוא מנדנד? האם יש תרופת קסם? יש כמה דברים שכדאי לזכור כשמדובר בילד מנדנד: נדנוד זו טקטיקה של ילדים. ילדים יכולים להיות ממולחים כשהם בוחנים את השיטות העשויות לעזור להם להשיג את מה שהם רוצים. הם יכולים לסרב לאכול או ללכת לישון אם לא קיבלו את מה שביקשו. לעשות פרצוף, ו/או להתעקש שאם הייתם אוהבים אותם הייתם נותנים להם את מה שביקשו. גם בכי זו שיטה. הילד המנדנד יודע שהוא יכול להפעיל לחץ על הוריו: לגרום להם להרגיש רגשות אשם על כך שלא נתנו לו את מבוקשו, אפילו לקרוא להורים "הורים רעים". ילד שמתעקש עשוי להתיש גם את ההורה הכי סבלני. אך האם הצורה הכי טובה "לקנות" שקט או את אהבת הילד היא לתת לו את מה שהוא מבקש? יש בכך בעיה, הילד ירגיש שהצליח - אולי אפילו ניצח. בפעם הבאה הוא יעבוד אפילו יותר קשה עד שישיג את מבוקשו.
חשוב לזכור: כל הילדים מנדנדים ברמה כזאת או אחרת. בדרך כלל הם עושים זאת משתי סיבות: 1. משום שהם לא רואים שום דרך אחרת להשיג את מה שהם רוצים. 2. כי זה עבד בעבר.
ריכזתי כאן כמה טיפים בנושא מכמה מקורות שונים: מה כן:
מה לא:
אשמח לשמוע על הניסיון שלכם
עשוי לעניין: במשרד התמ"ת מסבירים: "פרסומת לקטינים - כל מה שרצית לדעת" איך חברות ופרסומות מעודדות ילדים לנדנד בארה"ב
|
