0

סיפורון ושאלות

31 תגובות   יום רביעי, 12/5/10, 20:30




בשבועות האחרונים, לאות התרסה כנגד השלאפשטונדה כנהוג בעדה שלי, לא חשוב איזו, וכדי להוריד את הרופאה המשפחתית מרעיון האינסולין, אני לוקח את עצמי בידיים (בכל המובנים, כמובן) וצועד לי לקראת חשיכה במשעולי הכפר. הטמבלית שלי (לחפי הזכרון, זאת שנשכה הולכת רגל תמימה (שיט, בעצם לא סיפרתי את זה כאן בקפה)) מצטרפת אלי למסעותיי. והנה, לא יצתה גדולה קלה, ומה עינינו חוזות? שועלי צנום וחמוד מזגזג לו בשביל לצידי פרדס. הטמבלית טסה אחריו במיידית וברוב עזוז. אני כבר מכיר את הטמבלית. היא אוהבת לעשות אבו שו-עלי. אבל איך שהנרדף עושה לה פוּ קטן היא מקפלת את הזנב, נאלמת דום, ונמלטת ככל אשר מאפשרות לה גפיה. אלא מאי, לך תדע, אולי שועלי אפילו יותר שפן מכלבה. מה שקרה הוא ששועלי הננס נס למעבה הפרדס ואוזניי המזקינות כבר לא קלטו מה ארע שם. אולי הוא נשכב בתנוחה מתפשרת, מניין לי לדעת? ואולי הטמבלית ניגשה לרחרח אצלו? ואולי אפילו נישקה קלות למשֻנה שלו? אולי שועלי נגס לה בעכוזיה הראויים? אולי יש לה כלבת עכשיו?

דרג את התוכן: