השיבה אל עצמי 

לאהבה הגדולה שקראתי "חיים",

כמו מציירת ועושה תמונות מסוגלות,

כמו סף היהפכות של דברים  לממש.

 כמושכת בחוטיה של בובת מריונטה,

בדברים  קטנים כגדולים באופק היקום,

כל כך רוצה לזכור ונשבעת שלא לשכוח, 

וכבר אני שוכחת וכבר מצטערת,

זה לא אבוד הדעת בין העומק לאופק,

זה הסם  ממנו לא נגמלתי – האהבה.