קצת מוקדם לעסוק במונדיאל, אני יודע אפילו גמר ליגת האלופות עדיין לא שוחק, אבל אני חוזר בעוד כמה שעות מביקור המולדת הראשון שלי בישראל מאז המעבר לשווייץ, ואחרי שכל הציפיות הופנו בחודשים האחרונים לעבר הנסיעה הזו, עכשיו תשומת הלב מופנית לגביע העולם בכדורגל שיתקיים בחודש הבא בדרום אפריקה.
חשבתי לי כמה שהחיים שלנו מספיקים להשתנות בין מונדיאל למונדיאל. לדוגמא, החיים שלי:
1978 - גיל 3 - לא היה לי מושג מה זה כדורגל, ויותר מכך, מי הם קרויף וקמפס, מהי חונטה, ומהי שערוריית שיפוט.
1982 - גיל 7 - ביליתי את תקופת המונדיאל בארה"ב. אני זוכר משם די הרבה דברים, אבל לא את האמריקאים מגלים ענין כלשהו בכדורגל.
1986 - גיל 11 - הטוב במונדיאלים שהייתי עד להם. חלק בגלל הרמה הגבוהה, חלק בגלל שכנראה שאי אפשר להתלהב מכדורגל כמו שילד בן 11 מתלהב מכדורגל, חלק בגלל "יד האלוהים" וגול המאה של מראדונה שראיתי בשידור ישיר.
1990 - גיל 15 - חלק מהמונדיאל עבר עלי בקלאב מד באכזיב. אנטי-כדורגל ובזיון לספורט שמהדהד עד עצם היום הזה. אני לא בטוח שאפילו טרחתי לצפות בגמר, ואם לא צפיתי בו, הרווחתי (1-0 לגרמניה מפנדל).
1994 - גיל 19 - אימון גדוד בחור נידח. אי שם אני שומע את קולו הנלהב של זוהיר בהלול. באוהל קטן יושב טכנאי עם טלוויזיה שנס ליחה ואנטנה מאולתרת. אני שואל אם אפשר להצטרף, הוא מסכים, ואנחנו צופים במונדיאל במקום בו אפילו מים למקלחת מוטלים בספק. בגמר אנחנו כבר צופים בחדר קטן בבסיס חיל אוויר אי שם, קצינים, נגדים וחפ"שים צעירים כמוני, בחוויה מאחדת ונעימה עבור כולם (למעט רוברטו באג'יו).
1998 - גיל 23 - לפעמים, למרות תקופת הבחינות הקריטית של סוף שנה ב', אני מתפתה לצפות במשחקים. את התואר אני לא מסיים בהצטיינות, ולזינאדין זידאן יש חלק קטן בזה. בדיעבד אני שמח על כל משחק שהפסדתי בגללו לימודים לבחינות. מהן נקודה או שתיים בממוצע התואר מול מונדיאל? חשוב לשמור על סדר עדיפויות בריא בחיים.
2002 - גיל 27 - ביום של הגמר בו מנצח רונאלדו את גרמניה, החברה הירושלמית שלי מזה שנה ואני עוברים לגור יחד בירושלים. ירושלים תוסיף להיות הבית שלי במשך למעלה משבע שנים, עד למעבר לז'נווה.
2006 - גיל 31 - כעת החברה ואני כבר נשואים כמעט שלוש שנים, עברנו זה מכבר לדירה מרווחת יותר בבירה, עברתי לעבודה מבטיחה יותר ואפילו קודמתי ממש לא מזמן, האהבה פורחת ואנחנו תרים בכל ירושלים אחר פאב שמקרין את המשחקים של נבחרת ארגנטינה. אני אפילו מגיע לבוש במדים הלאומיים בהתאם, וכרגיל - מנחס את הארגנטינאים. החיים נראים יציבים ובמסלול ידוע ובטוח לעבר עתיד יפה, שלי ושלה.
2010 - גיל או טו טו 35 (הצילו)... אני כבר גרוש למעלה משלוש שנים, ואצפה בשידורי המונדיאל של הטלוויזיה השוויצרית, מדירתי הנחמדה בז'נווה.
2014 - גיל 39 אי"ה. כל מה שאני יודע הוא שהמונדיאל יתקיים בברזיל. היכן אגור? עם מי? היכן אצפה במשחקים? באיזו משרה אעבוד? איך יראו החיים שלי? רק אלוהים יודע. אלוהים, ואולי גם היד של מראדונה.
שיהיה לכולנו מונדיאל מוצלח!
נ.ב. ביקור המולדת הראשון שלי היה מלא רגעים קסומים. תודה מכל הלב לכל מי שלקח בהם חלק ונתן לי שבוע מתוק שלא אשכח. במיוחד הקוראת טוש. |