אתמול שמעתי הרצאה של האמן ומעצב התפאורות דוד שריר. ההרצאה נבנתה כסיפור מסגרת של חייו המקצועיים של שריר והמון סיפורים ואנקדוטות שקשורים להפקות של המחזות, סיפורים על שחקנים והעלילות של המחזות עצמם. הכי קינאתי בסיפור המסגרת, לא בגלל שהיה בו משהו שהייתי רוצה שיהיה הסיפור שלי, אלא בעצם זה שהיה שם סיפור. כמה ימים קודם לכן ישבנו אני ובעלי בקפה מזרחי בשוק ודיברנו על מה אם לא עליי. הוא טען שאצלי יש פעולת יתר של הצד הימני של המוח ותת פעולה של הצד השמאלי. התפלאתי כי תמיד חשבתי שהצד השמאלי הוא הצד הרציונאלי והמילולי ואילו הצד הימני הוא הצד החושי והרגשי ודווקא הראשונים חזקים אצלי יותר, אבל הוא הסביר: בצד הימני אנחנו עושים שיפוטים על המציאות כמות שהיא ואילו בצד השמאלי אנחנו ממציאים סיפורים שתפקידם לעשות רציונליזציה למציאות, כלומר להכניס את המציאות לסיפור שיצדיק אותה. לפני כמה שנים נתקלתי בתרגיל מקסים שבו הייתי צריכה לכתוב פעם את סיפור החיים שלי כאילו אני הקורבן, פעם כך שהסיפור יצחיק ופעם כך שאני אהיה הגיבור. המטרה היתה להראות שאפשר להפוך את התפיסה שלנו כקורבנות של החיים לתפיסה שאנחנו הגיבורים שלהם. אני הצלחתי להתחבר רק לסיפור המצחיק. לא ממש הצלחתי לראות את עצמי לא כקורבן ולא כגיבור. בדיעבד אני חושבת שאפילו עלילת חיים שבה אני הקורבן עדיפה על החיים חסרי העלילה כפי שאני חווה אותם. מבחינתי החיים אינם אלא אוסף של מקרים שלא מתחברים בכלל לעלילה. אילו יכולתי אפילו לתאר את עצמי כקורבן (כפי שלמשל אחותי מתארת את עצמה) היתה להם איזשהי משמעות. קרבן אפשר להפוך לגיבור אבל את הסטטיסט הרבה יותר קשה. |
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן. זה תרגיל מדליק ונראה לי שאת תוכלי להיות גיבורה בקלות.
הכל בראש, אבל מה אם הראש שלי פועל לא במאוזן (האונה הימנית פעילה מדי והשמאלית בתת-פעולה)?
אני מניחה שאם אתעמק בנושא נוסף הוא יהיה (בדומה לנושא של התזה) - בינתחומי...
אני לא משוכנעת שמספיק לחפש, צריך גם למצוא ולהאמין בזה וזה כנראה התפקיד של המוח השמאלי. בעלי סיפר לי שבניסוי שנעשה בו גרמו למישהו לעשות משהו חסר פשר כשהקרינו את השאלה "למה עשית את זה?" לצד הימני של המוח האדם פשוט ענה "אני לא יודע" ואילו כשהקרינו את זה לצד השמאלי של המוח הוא מצא כל מיני רציונליזציות מפוברקות שנועדו להצדיק את המעשה.
את מדהימה אותי תמיד במגוון הדברים שאת עוסקת/מתעניינת בהם (מנגנת, מציירת, מתרגמת שירים ועכשיו מסתבר לי שגם אקדמאית). לפי נסיוני דוקטורט מצריך איזו סוג של התמקדות והשאלה אם בא לך בכלל להתמקד כך במשהו.
המתקשרים הציגו את האירועים בדרך מסוימת. המנחה ניסה להציג זווית ראייה אלטרנטיבית. במהלך השיחות נערך "משא ומתן" על הסיפור, והתהליך הזה עמד במרכז המחקר. כתבתי על שלושה תחומים של "משא ומתן" בשיחה: מוסר (אחריות ואשמה) מגדר ורגשות. הגשתי את התזה לפני ארבע שנים וחצי. בזמן שעבר השתעשעתי במחשבה על דוקטוראט- בינתיים, בלי צעדים מעשיים גדולים בכיוון...
ואם בכל זאת אנחנו מחפשים משמעות לחיים שלנו
אז הסיפור שאנחנו כביכול יוצרים
יכול להיות מענין , מרתק,
וגם נהדר.
תודה ענת.
האמת הערומה היא כנראה שאין לחיינו שום משמעות. אנחנו בסך הכל גוש בשר, אחד ממילארדים כאלו אבל האדם הנורמלי דואג לספר לעצמו סיפור כיסוי שבו לחייו, לפעולותיו להיסטוריה שלו וכו' יש איזשהי משמעות.
בדייה????
בסיפור חיים אמיתי.???
מהי התאוריה שלו?
גם את האמת
ובעיקר אותה
בעיני היא הסיפור עצמו.
אולי אני לא מבינה נכון.
ולמי שרוצה לתרגל דווקא את המוח השמאלי? לפי התיאוריה של בעלי אני דווקא צריכה תרגול שם.
למי שמעונין להרחיב בנושא האונה הימנית ותרגול המוח הימני מומלץ להיעזר ב:
http://www.rightbrainsite.info/
בהחלט נראה מעניין, תודה. איזה כיף, יש לי חומר קריאה לשבת. על מה בעצם כתבת את התיזה?
אני חושבת שהרבה מאוד מהאישיות הוא גנטי וחלק אחר סביבתי ומעט מאוד נשאר לבחירה.
אם הבנתי את בעלי נכון, אז הכנות היא בדיוק ההפך מסיפור. בסיפור יש תמיד איזשהי בדייה. מי שרואה רק את האמת מפספס את הסיפור.
תודה, את חמודה.
אז מה ההבדל בעצם בין סטטיסט לגיבור? צריך להיות איזשהו הבדל.
Both ways of seeing the wrold are true. It is a choice what way you prefer
יש המון ספרות אקדמית על הנושא של סיפורי חיים.
חפרתי (בין השאר) בזה, כשכתבתי את התזה...
איכשהו נראה לי שזה יעניין אותך.
ואני אוהבת את הכנות שלך.
אז אולי בכל אופן יש לך ספור.
לכי על ספור של אשה אמיתית וכנה.
אני מאמינה שלאט לאט
תביני את ספור חייך.
כל סטטיסט הוא גם גיבור!
אני צופה בך מהצד הוירטואלי
את טיפוס מעניין יקירה