בשלהי החורף האחרון, כשבחוץ רעמו רעמים והבריקו ברקים, קיבלתי טלפון מגבר בשנות ה-50 לחייו, שהזדהה בשם אביהו. קולו נשמע שבור ורועד, הוא הציג את עצמו בהססנות וסיפר לי שקיבל את מספר הטלפון שלי מחבר קרוב שלו, לקוח שלי בעבר, שביצע מיחזור משכנתא תחת ייעוץ וליווי שלי. הבנתי שזו הסיבה שגם הוא מתקשר אליי, אבל עוד לא הבנתי בשלב הזה מדוע קולו נשמע שבור כל כך.

אם לקצר את הסיפור, קבענו פגישה. הוא דיבר ב"אנחנו", אז הבנתי שהוא מגיע עם אשתו. שלושה ימים לאחר מכן נכנס למשרדי זוג נשוי בשלהי שנות החמישים לחייהם. הם נראו טוב, אבל הם לא נראו מאושרים, בלשון המעטה.

מהר מאד גיליתי מה מקורו של הקול השבור.

לאביהו ועדנה (השמות כמובן בדויים)  3 ילדים, ששניים מהם בוגרים ומנהלים חיים עצמאיים. המונח חיים עצמאיים פה לא מתייחס בהכרח להתנהלות כלכלית עצמאית, וזו תופעה שאני זוכה לפגוש רבות במסגרת עבודתי. בתם הגדולה של אביהו ועדנה, אלה בת ה-30, נישאה לפני שנתיים והביאה ילד מתוק בשם ערן. בנם האמצעי, קובי בן ה-25, גר עם חברתו בדירה שכורה בתל אביב, ובנם הצעיר, ליאור בן ה-17, מתגורר עמם בדירת 5 חדרים מרווחת ומעוצבת.

אז איפה הבעיה, אתם שואלים? לאלה מכם שעוד לא הבינו, אביהו ועדנה נקלעו לחובות כבדים בגלל תמיכה אינסופית בילדים שלכאורה מנהלים חיים עצמאיים. הם קוראים לזה תמיכה, אני אקרא לזה תלות.

בנקודה בה הם הגיעו אליי, הם שילמו משכנתא בגובה של 7,000 ₪ לחודש, מתוך כ-12,000 ₪ לחודש הכנסות כוללות מעבודה ומקורות אחרים.  מיותר לציין שהם כבר לא יכולים לעמוד בהחזרים, וחובותיהם לבנק הולכים וגדלים, הם חורגים ממסגרת האשראי שלהם ומציאות חייהם היא של מאבק יומיומי.

אביהו ועדנה באו אליי כדי שאעזור להם לפתור את הבעיה הכלכלית. אז קודם כל בדקתי מה יתרת המשכנתא -  150 אלף ₪ בריבית של 5.3%. סך החובות של המשפחה, כולל הלוואות ומשכנתא, עמדו על כ- 400 אלף ₪, מהם 250 אלף ש"ח חובות לבנקים וחברות האשראי (הריבית על ההלוואות היא ריבית של כרטיסי אשראי - לאומי קארד, מור של ישראכרט ויזה והלוואות בנקים עומדת על ממוצע שנתי של כ - 14%). מיותר לציין שבבנק לא מוכנים לנהל יותר דיונים על הגדלת מסגרת האשראי, הצ'קים החוזרים מתחילים להיות איום של ממש (אחרי 10 צ'קים הם הופכים לחשבון מוגבל) והמאבק הקיומי אילץ אותם להעמיד את ביתם למכירה.

צעד ראשון – מיחזור המשכנתא ופריסת חובות. מכירת הבית תכסה את החובות, אבל בינתיים חייבים להקטין החזרי תשלומים כדי לאפשר להם גם לקנות אוכל ולשלם חשבונות.

הפריסה המחודשת הביאה אותנו להחזר של 1,900 ₪ לחודש במקום 7,000 (!!). בנוסף, ביטוחי החיים נבדקו מחדש והפרמיות הותאמו מחדש. חסכון של עוד כמה מאות שקלים בחודש.

השלב הזה היה השלב הקל. השלב הקשה יותר עוד עתיד לבוא. עם קבלת כספי המשכנתא, נקבעה עם המשפחה פגישה להמשך ההתנהלות הפיננסית. לכאורה זה ברור שאם הם ימשיכו להתנהל במצב הקיים, מהר מאד הם יגיעו לאותו מצב, רק שהפעם הפתרונות יהיו קיצוניים הרבה יותר. בפועל, אנחנו יודעים שאנשים חוזרים למצב הזה מהר מכפי שנדמה, ושהבנה לא מחלחלת אם לא עושים צעדים שגורמים לה לחלחל.

אז פתחנו דף חדש - העברנו את חשבון הבנק לבנק חדש, ניהלנו מו"מ לקבלת תנאי עו"ש טובים יותר, והתחלנו תהליך של עבודה לשינוי ההרגלים להתנהלות פיננסית נכונה. החלק המשמעותי ביותר הוא לשחרר את התלות בילדים ולאפשר להם להתחיל לבנות חיים עצמאיים משלהם, כלכלית ורגשית. נדמה לנו שאנחנו עוזרים להם, אבל אנחנו מסבים להם נזק, שהרי אנחנו כהורים לא נהיה כאן תמיד, ובאילו כלים אנו מציידים אותם לחיים אם אנחנו ממשיכים לכלכל אותם (שלא לומר "לקלקל" אותם). בקיצור, מדובר בתהליך של אימון פיננסי לשינוי הרגלים וללקיחת אחריות אישית לכל המשפחה - ילדים והורים.  כיסוי חובות הוא לא האתגר הגדול, אלא לא ליצור חובות חדשים.

מאז אנחנו מקפידים על מעקב שבועי להטמעת השינויים. בחודשים שעברו נדמה שהשינויים מחלחלים לאט אבל בטוח, סימן טוב בכל שינוי.

ואם נדמה לכם שזו דוגמא קיצונית יחסית, אז כמובן שטעות בידכם. מדובר בדוגמא שכמוה אני פוגשת חדשות לבקרים. השינוי הקשה הוא אף פעם לא הכלכלי, הוא תמיד ההתנהגותי.

קשה, אך אפשרי!

שאו ברכה,

מיכל לבב הדר MBA

יועצת כלכלית פיננסית לעסקים ומשפחות

 077-5242303

050-8655543

www.mymoneyv.com