"סקס הוא התחליף של הדת במאה ה-20 " (מלקום מגרידג).

חייבת לומר שמשפט זה מעורר בי מחשבות רבות על הנושא. אני מניחה שיש משהו בסקס שממלא את הריקנות שרבים מאיתנו חווים חלק ניכר מהזמן כאשר איננו נמצאים בזוגיות. גם לדת יש את אותו אפקט- כאשר התחושה שיש משהו אשר גדול ממך, ממלאת אותך. כשחושבים על כך, בעידן הנוכחי אנשים מתרחקים יותר ויותר מהדת וממלאים את זמנם  ב הכרויות של בני זוג ארעיים. אם זה בדרך הישנה – במקומות בילויי- ואם זה דרך אתר הכרויות זה או אחר. אפילו זוגות נשואים מוצאים דרך למלא את הריקנות במערכת היחסים שלהם ע"י השתתפות במסיבות ל חילופי זוגות .  בעבר, לאנשים לא הייתה את האופציה ולא ניתנה לגיטימציה כזאת גדולה לריבויי הכרויות סקס . הם היו מכירים על ידי שידוך ומבלים את חייהם בקרבת אותו אדם.

אני גם שואלת את עצמי מה הביצה ומה התרנגולת.. הרי בעבר אנשים היו יותר קרובים לדת והדת מטיפה נגד חיי הוללות. ככל שאנשים התרחקו מהדת, פחות הרגישו תחושת אשמה ללכת בעקבות היצרים. אז בעצם הדת שימשה כסוג של מחסום בפני הפריצות. ברגע שמחסום זה הוסר אנשים איבדו את הגבולות. אולי דווקא  חוסר גבולות זה הוא  שהביא לתחושת הריקנות אשר הביאה לחיפושים אחרי משמעות חלופית (סקס מזדמן). בקיצור, זה נושא מאוד מורכב אשר מצריך מחשבה נוספת.

אבל, גדול, אני מניחה כי הכול עניין של איזון. הרי העובדה שרבים התרחקו מהדת נתנה לגיטימציה להרבה אנשים לבטא את העצמי האמיתי שלהם ( למשל, בעבר רוב ה לסביות נאלצו להסתיר את זהותם המינית ולחיות חיי אומללות).