מה היה בהם, ברוח שנות ה-70 שאני כל כך אוהב? רגע לפני האייטיז, ארבע השנים האחרונות של העשור, מ-76' ועד 79', הן המרתקות ביותר ולכן בחרתי להתרכז בהן. החלק הראשון תיאר את הרקע הפוליטי-חברתי-כלכלי, החלק השני התרכז בחיי הלילה, האופנה והאדריכלות, החלק השלישי עסק בקולנוע, טלוויזיה ובספורט. להלן מובא החלק הרביעי והאחרון.   

מוזיקה
נכון, היו את מועודני הלילה ברמלה של שנות ה-60, היו עוזי פוקס, גבי ודני שושן, הצ'רצ'ילים, ואחרים, אבל אלו היו חיקויים כמעט אחד לאחד, ולא תמיד מוצלחים לרוק לועזי. להקת תמוז התרסקה בקול עמום, אריק איינשטיין, שלום חנוך ושמוליק קראוס סיימו להציב את היסודות ועכשיו הגיע זמן ליוצרים חדשים ומעניינים, שחלקם כבר החלו ליצור בתחילת העשור, להמשיך לשכלל את הילד המגמגם והכשרוני שנקרא "הרוק ישראלי". מדובר בתום עידן הלהקות הצבאיות, שבדיוק פורקו אז ע"י רפול. יוצאי הלהקות היו כבר עמוק בקריירה עם שיער ארוך ובהרכבים שונים ומשונים. הרוק הישראלי, שהחל את צעדיו הראשונים בעשור הקודם, השפיע ביתר שאת על המוזיקה הפופולרית, והגיטרות החשמליות החלו להשתלב יותר ויותר בשירים. כח הקהל הישראלי גדל, התקשורת כתבה וצילמה, נוסדו פסטיבלי רוק המוניים, מה שהפגיש את הלהקות והזמרים בפני קהל של אלפים והעצים את האפקט.

המון זמרים ולהקות, מהכשרונות הגדולים ביותר שיש לנו היום, פרצו בתקופה הזו. יוצרים כמו שם טוב לוי, אבנר קנר, מתי כספי, דני ליטני ושלמה גרוניך, יצרו מוזיקה ישראלית פורצת דרך ששילבה רוק, ג'אז, בלוז, מוסיקה קלאסית וסגנונות נוספים. הם הושפעו לא מעט מהרוק המתקדם שהחל בחו"ל כבר בתחילת העשור (ג'טרו טול, קינג קרימזון, ג'נסיס, מודי בלוז). שלמה ארצי רגע לפני שהלך לאיבוד, עשה את האלבום-העכשיו-או-לעולם-לא שלו והפעם זה תפס, כוכבים גבריים חדשים הופיעו בנוף כמו יגאל בשן (היה כוכב כבר קודם), אריק סיני ומני בגר, אריאל זילבר התפוצץ ברדיו עם סדרת להיטים משלו (אלה שלא נתנו לו לנגן בתמוז). אל חווה אלברשטיין ואילנית הוותיקות יחסית, הצטרפו שורה של זמרות צעירות שעתידות להשאר על המפה גם בעשורים הבאים: יהודית רביץ, נורית גלרון, גלי עטרי, וריקי גל. ירדנה ארזי הייתה עדיין שליש בתוך "שוקולד מנטה מסטיק". רמי פורטיס הגיח עם אלבום ראשון, אבל הבין מהר מאד שזה לא העשור שלו. בשנים האלה הוא בגדר מוצר למשוגעים בלבד.

אבל לא רק הרוק משתדרג. הפופ היווה את אחד הסוגות המוזיקליים המרעננים של התקופה, ותפס תאוצה ביחד עם הקמתה של תחנת רדיו חדשה בשם רשת ג', ועם שבועון בידור בשם "להיטון" שהביא מידע נרחב על כוכבי מוזיקה ובידור של הימים ההם, כולל  מילים לשירים, תמונות ופוסטרים (עיתונאי בשם ג. עיטור היה הגיא פינס של אז). זמרת מתולתלת בשם שרי הביאה לאוזניים סגנון דיסקו רקיד וכוכב הפופ הבולט היה צביקה פיק, הפרפורמר האמיתי הראשון שהיה כאן, שבסוף העשור נחשב לזמר הנערץ בישראל. הסגנון האקסטרווגנטי, הבגדים הנוצצים, השיער הארוך והאיפור בעיניים הזכירו את הסגנון ששלט אז אצל להקות וזמרי פופ מחו"ל (אבבא, בי ג'יז, בוני M, דונה סאמר, דיאנה רוס, אדמה רוח ואש). מבט אל האלבומים והשירים שנוצרו אז, לא משאיר ספק באשר ליבול האיכותי והנועז שהתרחש בסצינה המוזיקלית של ישראל סוף שנות ה-70, רגע לפני עידן הסינתוז, כריות הכתפיים ומלחמות עופרה-ירדנה של שנות ה-80.   

אלבומים חשובים
והיו אין ספור כאלה. אלבום הסולו הראשון של שלום חנוך אחרי שיתופי הפעולה הארוכים עם איינשטיין - "אדם בתוך עצמו" (טיול ליפו, לילות שקטים, בואי לרקוד); שלמה ארצי סוף סוף נקלט בקהל עם "גבר הולך לאיבוד" (האיש ההוא, את אינך יודעת), ורק שנה אח"כ התפוצץ עם "דרכים" (אחרי הכל את שיר, אף פעם לא תדעי, שינויי מזג האוויר, פתאום כשלא באת, אני שומע שוב); מתי כספי עם אלבום שני ומופתי בשם "מתי כספי" (ברית עולם, לא ידעתי שתלכי ממני, הנה הנה); אריאל זילבר עם האלבום "רוצי שמוליק" (אגדה יפנית, ברוש); דני ליטני עם אלבומו המוצלח ביותר "יחס חם" (משבר אמון, ציף ציף מעל הרציף); יהודית רביץ עם אלבום ראשון בשם "יהודית רביץ" (סליחות, מישהו, לקחת את ידי בידך); גלי עטרי עם אלבום ראשון בשם "נסיך החלומות" (ולנטינו, יש לך שמש, בוא היום); צביקה פיק עם אלבומו "מוזיקה" ( אהבה בסוף הקיץ, לגור איתו) שב-78' שובר כל שיאי המכירות במוזיקה הישראלית; שרי יוצאת עם האלבום "זה הרגע לאהוב" (לעולם בעקבות השמש); שימי תבורי עם אלבום ראשון (אין לי אהבה, לילה בלי כוכב); אלבום הילדים המיתולוגי "הכבש השישה-עשר" שכתב יהונתן גפן והלחין יוני רכטר; גרי אקשטיין עם אלבום ראשון בשם "מחזור א' תשלז" (קפטן ג'ק, היה לי טוב, יש לנו זמן); להקת ששת, סופר גרופ ישראלית שכללה את שם טוב לוי, יהודית רביץ, שמוליק בודגוב, עדי רנרט, ואיקי לוי עם אלבומם הראשון והיחיד; להקת גזוז עם דני סנדרסון, גידי גוב, מזי כהן בשני אלבומים משופעי להיטים (תשע בכיכר, רוני, אמא ודני, ציפי פרימו, גוביינא); דורי בן זאב עם אלבום זכיר בשם "לימונדה" (ואתם רוקדים, למון טרי) - ואלה רק הקצפת.

אירועים מוזיקליים
בראש ובראשונה שתי זכיות בלתי נשכחות באירווזיון. יזהר כהן ב-78' עושה את הבלתי יאומן ומזכה את ישראל במקום הראשון לראשונה בתולדותיה עם השיר "אבניבי", מין משחק מילים שכזה. היום אנחנו מזלזלים בתחרות השמאלץ האירופית אבל אז... הו אז, הריגוש היה בלתי יתואר והכבוד הלאומי - בשמיים. שנה אחר כך, האירוויזון בירושלים, וזה קורה שוב. גלי עטרי ולהקת "חלב ודבש"  זוכים במקום הראשון עם המנון סוחף בשם "הללויה" שכתבו שמרית אור וקובי אושרת. הציבור מגיב בקפיצה לבריכת כיכר מלכי ישראל.
ארוע הרוק הישראלי הגדול ביותר של התקופה - פסטיבל נואיבה ופסטיבל נביעות, שנקרא בפי רבים: הוודסטוק הישראלי - מתרחש בשנים 77'  ו-78'. עיר הנוער, אירוע הקיץ הגדול לצעירים בגני התערוכה, מושך אליו המוני בני נוער שצופים בשלל הופעות של להקות ואמנים. פסטיבל הזמר עושה את היבהוביו האחרונים עד שבתחילת העשור הבא עולה הקדם -אירווזיון. פרויקט "ארץ טרופית יפה" של מתי כספי, קורין אלאל יהודית רביץ, יוריק בן דוד, צילה דגן והדודאים, אירוע שכולו שירים ברזילאיים מתורגמים - מצולם בצבע לטלוויזיה. תחנת הרדיו קול השלום של אייבי נתן משדרת 24 שעות (!) ומביאה אלטרנטיבה מוסיקלית ראויה לשמה. רשת ג' מתחילה לשדר (76') בעיקר שירי פופ לועזיים וישראלים. דירוגי מצעד הפזמונים ותארים כמו "זמרת השנה", "זמר השנה" ו"להקת השנה" צוברים פופלאריות.
ב-79' יוצאים אריק איינשטיין ושלום חנוך למסע הופעות משותף בשם "אריק איינשטיין ושלום חנוך בהופעה משותפת" (הופעה שלא צולמה מעולם, למיטב ידיעתי). גם יוני רכטר ויהודית רביץ חוברים למופע משותף בשם "באופן קבוע וחד פעמי". שלישיית צליל מכוון עם יצחק קלפטר, שלמה יידוב ושם טוב לוי חברו לפרויקט משותף ואף הוציאו אלבום. זוהי שעתם הגדולה של המעבדים והמנהלים המוזיקליים שפרחו בתקופה הזו: דוד קריבושה, ננסי ברנדס, יאיר קלינגר, מתי כספי, יוני רכטר, יאיר שרגאי,  קובי אושרת, ירוסלב יעקובוביץ', רוני וויס, גידי קורן, עוזי חיטמן. המון הרכבים ווקאליים מאכלסים את הפסטיבלים והמצעדים כגון "האחים והאחיות", "הכל עובר חביבי", "שוקולד מנטה מסטיק", "סקסטה", "חלב ודבש"  ולכל אחד מצמידה חברת התקליטים מנהל ומעבד מוזיקלי צמוד.

סיכום

זהו. נסתיימה סדרת "ילד שנות ה-70" שלי ועכשיו אני יכול להיות שקט. מקווה שנהניתם, כמוני, לצלול חזרה לתקופה ההיא ולקסם שלה (דרך הלינקים המצורפים אפשר לספוג את האווירה ישר לפנים), שאת הקצוות שלה אני עדיין זוכר בעצמי. מעבר להנאה, חשוב לדעתי להבין מאיפה דברים מגיעים, ואיזה השפעות וגילגולים הם עוברים בדרך להיות איך שאנחנו מכירים אותם היום. תודה על כל הצפיות והתגובות:).