אני יושבת בים! חשבתי שאולי אווירת החופש המדיטריאני תביא לי את המוזה. אפילו דאגתי לחברה איכותית שתעזור לי עם שנינותה ונושאים לכתיבה. בנוסף, אני כבר בבירה השנייה תחת השמש הקופחת, מה שאומר שאני שרויה ברמת הסטלה הדרושה לספיגת המוזה אך עדיין לא שיכורה דיו בכדי לא לאבד את שליטתי בעט (או יותר נכון, מספיק סחי בשביל להצליח לכתוב בצורה יותר קריאה משל דיסגראף מוכה בהפרעות קשב וריכוז) מה שכן, אני שוברת קשות את חודו של העיפרון המכאני אשר בידי- כולם להתפלל יחדיו לנס עט העיפרון שיחזיק מעמד עד סוף הפוסט הזה. כל העזרים הדרושים כבר ננקטו אך מוזה אַַין!תמיד חשבתי לעצמי שגדולתו של מלחין, טמונה ביכולתו להלחין ספרי טלפונים. אצתי רצתי לבדוק את גדולתי שלי ולכתוב פוסט ללא כל רעיון לסיפור מסגרת או נושא בעל ערך בוויקיפדיה או באקדמיה לפסיכולוגיה. אולי סתם אכתוב מחשבות שעוברות בצורה רנדומאלית במוחי, עכשיו נלכוד את המחשבה הראשונה שאתקל בה....אני רעבה!טוב, זאת לא חוכמה, אני תמיד רעבה. האמת שזה ממש לא פייר, יש אנשים, לא רוצה לתייג או חלילה לא להיות פוליטיקלי קורקט, אבל נקרא להם "הרזים". תופעה מעניינת מתחוללת בחייהם, הם אינם ואני מדגישה, אינם סובבים סביב אוכל. בעיני זה אבסורד. אני, דביבונית שכמותי, מסתובבת בעולם ככלבלב גרגרן וצוברת חוויות שוליות וזניחות כגון: פיתוח קריירה, מציאת אהבה, הבנת משמעות החיים ועוד זוטות כאלה או אחרות, כאשר משאלת ליבי האמיתית היא רדיפה אחר החוויה הקולינרית הבאה שהיא בעצם מהות חיי, אני לועסת משמע אני קיימת! בעודי בארוחת צהריים, תוך כדי לעיסה מאסיבית כבר אני נהית רעבה, שוב, ומפנטזת על ארוחת הערב. נזכרת, בכל התלאות שעלי לעבור בדרכי אליה. הנה משפטים של בנות שלעולם לא תשמעו אותי אומרת: "וואי, אכלתי 3 זיתים, אני מפוצצת!" או: "מה? לאכול עכשיו? רק אתמול אכלתי, אני לא יכולה להכניס פרור!" אמנם אני סטלנית לשעבר, אבל לעולם לא אשכח לאכול. לפעמים אני מנסה לדמיין לעצמי איך הייתי לפני שעשיתי ספורט ואיך קרה, לעזאזל, שהצלחתי בתקופה ההיא לעבור במפתחי הדלתות הסטנדרטים.
בעודי חושבת על נשנושים, עולים ריחות הבמבה באפי ואני מבחינה מימיני בחבורה של זוגות צעירים והריוניים שהתיישבו לידי. באוזני עולים צלילי דיון נוקב אשר תוכנו נוגע לכל אחד ואחת מאיתנו תושבי ארצנו, ללא ספק דיון שיש לי רבות מה לתרום לפריונו: "מלונית, יתרונות מול חסרונות".איזה דיון סוחף מתנהל פה באגף ה"בשעה טובה". האם לשלם כסף על יומיים ולהתפנן לאחר הלידה בצימר מפנק באיכילוב או שמא לנצל את טוב ליבה של אמא ולהתעלק על בית ההורים המוכר?גוואלד! בקרוב אני חוגגת את יום ההולדת האחרון של שנות ה-20 לחיי ועדיין, אין לי שמץ של מחשבה על הריון או, השם ישמור, ילדים.אמנם העדר בן הזוג אינה תורמת לערגתי לעוללים, אבל המחשבה על יצורים כפויי טובה, זבי חוטם וגוזלי חיי חברה בריאים וחופשיים מעבירה בי חלחלה!
כשחושבים על זה בהיגיון, במשך תשעה חודשים נשללת מאיתנו, הנשים, הזכות להיות מסטוליות (ע"י סמים קלים, אלכוהול, גז מזגנים-אישה אישה וסטלטה היא) בשביל שבסיומם, תישלל מאיתנו הזכות לחיים. כל יציאה, שולית ככל שתהיה, מהבית, הופכת לפרויקט שמצריך שלושה חודשי התארגנות, תיאום ולוגיסטיקה.
בעת הפיכתך להורה, הנך למעשה הופך לסבל נושא כלים, בכל ירידה לסופר כל אם נתקפת צורך עז להצטייד בטיטולים, בקבוקים, מוצצים, חיתולים, בגדים להחלפה, בגדים חמים, בגדים קצרים, כובע, מגבונים, קרם לטוסיק, טלק, מטרנה, גרבר, ביסקוויטים לתינוקות, עגלה, כיסא מתקפל, קרם שיזוף, בקבוק מים, תה לתינוק, צעצועים מצפצפים, צעצועי הרכבה, האוניברסיטה שלי, אקמולי קיד, נורופן קיד, פרוזאק קיד, מנשך לצמיחת שיניים, סירופ נגד גזים וכמובן, במבה! רק שחס וחלילה לא יחסר שום דבר.עושה רושם שמשוחרר טרי מצבא ההגנה לארצנו, נושא על גבו מטען קטן יותר בצאתו לטיול בן שנה במזרח. אפילו לצורך הופעה של מדונה, נדרשת משאית עם פחות ציוד מהרשימה הנ"ל. מדהים איך בהגיחו של העולל הקטן לאוויר העולם, הספונטניות הופכת למילה גסה.
לפני כמה שבועות, חברה טובה עשתה פיקניק יומולדת בפארק. בעבר, פיקניקים מסוג זה היו עניין שבגרה הכולל קצת אוכל והרבה סאטלות.לפיקניק הנדון, החלו זורמים גברים שווים, חתיכים וחסונים ולפתע, נגלו רצועות ורדרדות עם איורי ברבי על כתפיים, כן, הם נשאו את תיקה הורוד של ביתם העוללה. מי שהיה גבר גבר הנוהג להתפלש בבארים הומי נשים, היום מתפלש בארגז החול הומה הילדים. מי שכבש נשים, היום שובר שיאים בניגוב אפים. מי שנהג לפזר מילים אשר יכולות לשבור לב עדין של בחורה, היום מרנן, בעל פה, את כל ארסנל טיף וטף ויובל המבולבל.אל מולו, הכוסית שעיקר דאגותיה היו שליפת הפריט האקסקלוסיבי ביותר בקולקציה החדשה בשדרת המעצבים, כיום עורכת ניסויים אמפירים לגבי מתקן הג'ימבורי השווה/בטוח ביותר.מי שדקדקה בהבדל בין מייק אפ אחד למשנהו, היום מתפקדת על תקן מומחית למשחות נגד תפרחת החיתולים. איך נפלו גיבורים. עירית לינור פעם טענה שילדים זה נהדר, רצוי בני 22.
אללי! החבורה שלידי, בדקות אלו ממש, מנסה למצוא שם לגורים אשר צפויים להגיח מקרביהם ולפי איך שהדברים נראים, האירוע צפוי להתרחש בעוד כ-10 דקות לערך (טוב הגזמתי, אולי 20 דקות), בין השמות שזוכים לתמיכה נלהבת מהחבורה העליזה נרשמו: "שון" "אדם" (במלרע) "ריף" "ים" ו"עזות" (!!!!).אלוהים אדירים! מה קרה לשמות הנורמאלים? כאלה שלא מפדחים ויוצרים צלקות לכל החיים בילדים? פעם "נועה" ואורית" היו שמות לגיטימיים לחלוטין, היום רק לבנים מותר לקרוא נועה! היום לא מתפשרים על שמות אשר ניתן לבטא בפחות מ-5 שפות, לרבות יבוסית מדוברת.
וטיפ קטן להורים של "חירייה", אנא מכם, אל תצפו לנכדים, כי בגלל התסביכים והשריטות שהילדה תאלץ להתמודד כל חיה בגלל שמה, כנראה לעולם לא תצליח למצוא חתן.
השמש משנה את מיקומה בשמיים, מפנה את מקומה לרוח. באז הבירה מזמן עבר ונשאר כזיכרון בדמות בקבוק ירוק וריק מתוכן שאיזה הומלס בודאי ישמח למצוא ולעשות עליו קופה מטורפת של 25 אג'. והבטן, כהרגלה מבקשת להתמלא במזון מנחם.
אם לא מוזה, כולי תקווה שלפחות קצת שיזוף יצא מהרביצה הזו בים...
נ.ב למי שהיה מוטרד,חוד עט העיפרון שרד It’s a miracle! Jaya the cat ^-^ |