נקודת המפגש של שלי עם זבולון היה שהתחיל לעבוד כסגן מדריך בפעולות של החוג הטרי הוד למען כבדי שמיעה, ומשם התקדם במשך השנים עד לניהול הארגון שמע...

על כך אני רוצה לספר לזכרו..

אז בגיל 16 נפגשתי לראשונה בחיי עם כבדי שמיעה אחרים - זה היה במסגרת הפגישות הראשונות של קבוצת נוער כבדי שמיעה בישראל שאורגן על ידי שמע - ארגון נוער הוד.

קצת רקע היסטורי - בהתחלה רק לימדו את כבדי שמיעה שיעורי דיבור ודאגו לעשות משהו מהפכני דאז - לשלוח את כבדי שמיעה (שהיו חירשים קודם) והרכיבו מכשיר שמיעה לבתי ספר רגילים..

אבל זה לא הלך:  למדנו - ולחלקנו היו חברים פה ושם - אבל לא היינו חלק מהחברייה - לצבא לא קבלו אותנו אז אפילו כמתנדבים.

ואז התברר שצריך גם פעולות חברתיות לכבדי שמיעה וחירשים - אבל איפוא ? למועדני חירשים אילמים (אני בכונה מוסיף את המילה אילמים) לא יכולנו ללכת כי לא ידענו שפת סימנים, דאגו ללמד אותנו רק שפה אוראלית על מנת שנשתלב בחברה ובמשפחות השומעות שלנו...

וגם היה פער מנטלי - את החירשים אילמים למדו רק מקצועות פשוטים והכשרה מקצועית גרידא - אנחנו למדנו לבגרות והאופק שלנו לעתיד היה ללמוד באוניברסיטה ולעסוק במקצועות כמו כול שומעים...

אז במשך שנתיים שלוש חוינו (לחלקנו לראשונה) מסיבות חברתיות - טיולים ופעולות חברתיות - יציאה לסרטים ובתי קפה ביחד זה נשמע נדוש אבל חלקנו לא חוו את זה בחייהם בבתי ספר רגילים.

המדריך הראשון שהיה מעורב בחיי כבדי שמיעה עד להקמת ארגון כבדי שמיעה הראשון בארץ (כש"ב) היה יחזקאל בן ארי.

ככול שהתבגרנו נצבנו לפני עתיד לא ברור - לא היה ארגון כבדי שמיעה בעצם לא כול כך הכירו את המושג הזה בכלל - מכשירי שמיעה היו אז פריטמטיביים (בגיל 16 קיבלתי לראשונה מכשיר שמיעה מאחורי האוזן - עד אז הם היו קופסאות עם חוטים) - לצבא אפילו לא קיבלו להתנדבות ..

מי שהיה הנציג היחידי של החירשים בארץ היה אחא - אבל הם דיברו בשפה זרה: שפת סימנים, אז לא היה על מה לדבר למצוא את מקומנו שם, ויתרה מזאת היו חירשים שבאו לפעולות החברתיות של הוד והרושם שהשאירו היה גרוע ביותר - הפגנו כלפיהם רצון טוב (לפחות אני) וניסתי ליצור איתם תקשורת עם עט ופנקס - והתברר שלא היה הרבה על מה לדבר...

שמע כארגון ראה את עצמו (ועד היום ) כארגון הורים ללמען ילדים כבדי שמיעה - כלומר אחרי גיל 18 בתאורייה הילדים כבר היו גדולים, נכון שלי הם קצת עזרו באוניברסיטה מאוחר והיום הם עוזרים ללימודים באוניברסיטה, אבל ברור שהיה צריך משהו מעבר לזה...

ומכון לקידום החירש היה חזון לעתיד - בכלל הוא לא היה קיים אפילו בדמיון,חירשים ואוניברסיטה זה היה שני הפכים...

בתוך הריק הקיומי הזה התחיל להתארגן המסע לאירופה לקונגרס הראשון של כבדי שמיעה שהתקיים בהמבורג בגרמנייה - זה היה במסגרת של שמע - ונרשמו איליו ולטיול שהיה אחר כך למעלה מעשרים כבדי שמיעה.

גם לא היו רק כבדי שמיעה מלידה - גם מתחרשים כמה - אחת מהן הייתה עדנה כהן ז"ל מקימת כש"ב והמושתלת הישראלית הראשונה לעתיד לבוא

זה הנקודה שבו אני זוכר את זבולון נכנס לפעילות הוא הופיע כמעין סגן למנהל הראשי של הפעולות החברתיות למען כבדי שמיעה (הוד) לא זכור לי מה היה תפקודו המדויק אבל הוא עזר בארגון הטיול המהפכני הזה.

זה היה טיול מהפכני במלוא מובן המילה - הכרנו בחוץ לארץ מדינות שבהן יש ארגונים של כבדי שמיעה וכבדי שמיעה וכול העולם - שמענו על שילוב כבדי שמיעה באוניברסיטאות (אחר כך שלמדתי באוניברסיטה אני חושב שהיו רק עוד חמש עשר סטודנטים כבדי שמיעה מלבדי בכול הארץ).

אפילו ראינו הופעה של להקת זמר של כבדי שמיעה משבדיה..

ובהולנד ובאנגלייה ביקרנו במועדנים של כבדי שמיעה.

וזבולון היה איתנו בכול המסע הוא היה הרוח החייה בכול הטיול הזה אפילו שקרה והחליק ביורק ושבר את רגלו הוא תמיד חייך...

הטיול הזה הזרז הראשי להקמת ארגון כבדי שמיעה ראשון ובכלל להופעת כבדי שמיעה כציבור בארץ ולהנהלת המודעות שיש גם כבדי שמיעה ולא רק חירשים...

ומה קרה עם הארגון הוד וזבולון - וזה התחיל עוד לפני המסע לאירופה - שהתחילו לשלב חירשים מדברים בשפת סימנים אז אני זוכר שהייתה התמרמרות בקרב הנוער כבדי שמיעה שהיו במפגשים - טענו שלחירשים יש ארגון משלהם ומועדונים משלהם לנו ככבדי שמיעה אין לנו כלום, זה המקום היחידי שלנו בכול הארץ, ואנחנו לא רוצים לבוא למפגשים ולחוש  לא שייכים כמו אצל השומעים...

אז שמע ואני חושב שגם זבולון התנגדו לכך באומרם ששמע זה גם עבור חירשים ולא ניתן למנוע מהם לבוא לפעולות, זה גם היה הזרז להקמת כשב...

בטווח ארוך אני סבור שזבולון צדק בסוף, ההבדל בין החירשים לכבדי שמיעה היה במידה רבה הבדל לא טבעי ולא הגיוני - כאשר שנינו כציבורים ניצבים בפני אותם הבעיות - לשנים אחר כך תקנו כמודמני בשמע את הטעות והתחילו ללמד או לפחות להציע את     האפשרות  - את הילדים ונוער  כבדי שמיעה שפת סימנים - כם שלא יהיה פער כזה גבוה בין חירשים וכבדי שמיעה.

 ומה קרה איתי ? בסוף אני הייתי סטודנט השתלבתי גם בפעולות חברתיות של סטודנטים שומעים - אז פחות ופחות באתי להוד - כי עבורי זה יותר ויותר הפך להיות פעולות של ילדים קטנים.

וזבולון כאמור הפך להיות המארגן הראשי של הוד - ואחר כך התקדם להיות מנכל שמע, ראיתי אותו לאחרונה רק לפני חמש עשר שנים שארגן איזה ערב בנושא העסקת סטודנטים חירשים וכבדי שמיעה בהייטק...