כותרות TheMarker >
    ';

    I don't have a life, I have facebook


    מה שהיה, היה - ומה שיהיה, אולי.

    © כל הזכויות שמורות.

    המחבר מאשר בזאת שימוש בחומר הכתוב רק אם הודפס על נייר משובח ואך ורק אם נגמר הנייר טואלט בשרותים ואין שום נייר אחר לנגב בו.

    פוסטים אחרונים

    0

    מראות של כדור רגל

    5 תגובות   יום שישי , 14/5/10, 02:02

    מראות של כדור רגל

    א.ב. של אהבה

     

    אזהרה - אם אתן נשים יש סיכוי סביר שהפוסט הזה יגרום לכם לחשוב עליי דברים רעים. אם אתן רוצות להמשיך לחשוב עליי דברים חיוביים , עדיף שתוותרו על הקריאה של הפוסט הזה.

     

     

     

    את ויו כבר לא ראיתי למעלה משנתיים וחצי, וכששמעתי שהיא עבדה היום למרות שהיה יום חופש בבלגיה התנדבתי להסיע אותה הביתה (שזה כ-120 ק"מ מזרחית מבריסל) כדי שנוכל לדבר.

    ויו היא בין האנשים הכי רגישים שפגשתי בחיי. במהלך הנסיעה לדוגמא, היא לא הפסיקה לכסות את הידים שלה בשרוולים של החולצה. אובר סנסטיביות ברמות מאוד גבוהות – כמעט אוטיסטיות. ויו היא גם ציירת מאוד מוכשרת, למרות שאינה עוסקת בתחום לפרנסתה.


    בעבר ויו היתה מאוהבת בי לחלוטין, והיא עדיין מאוהבת בי לא מעט. אז מדוע אנחנו לא ביחד? כי לויו יש חוסר בטחון עצמי ברמות גבוהות מאוד, ומכיון שגם אני רגיש אני רכשתי את האנרגיות הללו במהירות וזה ממש לא היה בריא לי. אבל זאת גם הסיבה שנפגשתי איתה היום – אחרי כמה שנים של התנתקות אמרתי שחבל להרוס חברות.

     

    אספתי את ויו ממרכז בריסל והתחלנו לנסוע. כשעלינו על הכביש המהיר אמרתי לויו את התאורייה שלי, מדוע נשים אוהבות אותי. זה מתחיל בגלל שאני אוהב את עצמי - כי ההורים שלי אהבו אותי ללא סייגים כשהייתי צעיר. ויו הסכימה איתי, ואמרה לי שלפי דעתה אני בר מזל ברמות מטורפות. הסכמתי איתה לחלוטין. זה נמשך בזה שמכיון שאני אוהב את עצמי, אני גם מסוגל להעניק אהבה לאחרים ברמות מטורפות. ויו שוב הסכימה איתי. היא יודעת. וזה מסתכם בזה שבגלל שההורים שלי אהבו אותי אהבה ללא סייגים ולא מצאו בי כלל פגמים כשאני מסתכל על אנשים אחרים אני רואה יופי ואהבה. במרבית המקרים אני רואה באנשים יופי שהם בעצמם לא מכירים בו. מכיון שנשים יודעות הייטב כשגבר מזייף ולא מאמין במה שהוא אומר, נשים משתגעות עלי. אמרתי לה שמרבית הנשים שקיימתי איתן מערכות יחסים ניסו להשאר איתי בקשר. אמרתי לויו שסוף סוף הבנתי מדוע נשים אוהבות אותי, אני מציב לפניהם מראה של אהבה – והן רואות את המראה שלהם במראה ולא רוצות לאבד את המראה הזאת.  אמרתי ויו הסתכל עליי ואמרה לי – אתה יודע מה – אתה צודק. הסכמנו, וזאת היה הצעד הראשון לגשר בין מערכת יחסים שהיתה מבוססת על מישור אחד ולהעביר אותה למישור אחר.

    אחר כך המשכנו בנסיעה. דיברנו על המצב הכלכלי באירופה – יש משבר לא קל לא רק ביוון – גם בלגיה נמצאת על סף התמוטטות כלכלית למרות שאף אחד לא מדבר על זה. ויו ואני מסכימים שהמצב הכלכלי באירופה נוצר בגלל צרוף מדינות לא מתאימות לגוש היורו, וזה היה בגלל שלפוליטיקאים שהחליטו את זה יותר חשוב הכיסא שלהם מאשר כל דבר אחר, ולכן הם היו מוכנים לצרף את המדינות שלא התאימו לגוש היורו בכדי שהן יתמכו בהן בעתיד. את המחיר אנחנו נשלם.

    אמרתי לויו שאני אמרתי לילדים שלי שהם צריכים להבין שאם תהייה התמוטטות כלכלית הם עלולים להיות בסכנה, וויו הסכימה איתי. לויו יש על הצוואר מדליון שהוא מזכרת מבווכנוולד – אימה של ויו היתה במחתרת כנגד הגרמנים ולכן היא בילתה 9 חודשים במחנה הריכוז ואת התליון הזה שאמא "אספה" במחנה הריכוז ויו לקחה, ביחד עם הטראומה שעברה אליה. אני יודע שזה נשמע פרנואידי, אבל השנאה ליהודים רק מתעצמת באירופה משנה לשנה – שילוב של אנטישמיות חדשה מוסלמית ושמאלנית.

    דיברנו על הבן הבכור שלי ועל האם אני עושה את הצעד הנכון כשאני מתעקש שישקיע בלימודים ולא נותן לו דרור להתעמק בעיקר בנטיותיו המוזיקליות. שתי הבנות של ויו גדלו להיות דומות לאם שלהם – אומניות, והנה – הבת הבכורה עובדת במלון והשנייה עוד לומדת אבל עתיד תעסוקתי אין להן. ויו אמרה לי שההורים שלה הפעילו עליה לחץ ושהיא הלכה לאוניברסיטה אבל שזה לא עזר לה כלל וכלל.  אחר כך דיברנו על המון דברים אחרים, זאת היתה נסיעה נעימה כל כך.

    הורדתי את ויו בביתה ובמקום לנסוע לכיוון הבית שמתי את פעמיי לכיון גרמנייה, 60 ק"מ מביתה של ויו נמצאת העיר אאכן (AACHEN) והחלטתי לנסוע לאכול בבורגר קינג.

     

     

     

    כשהגעתי לא היתה כלל חנייה, ורק כעבור כמה דקות מצאתי חנייה. כשהגעתי לבורגר קינג ראיתי המון קופאיות וממש לא היו הרבה אנשים, אבל בחוץ ראיתי איצטדיון ענקי מואר. לפי האנשים שהסתובבו שם זה היה משחק של נבחרת גרמניה כי לכולם היו דגלים וצעיפים של גרמנייה. רק כשהגעתי הביתה גיליתי שנבחרת גרמנייה שיחקה מול נבחרת מלטה במשחק ידידות באיצטדיון טיבולי שבאאכן, ואני הגעתי למרחק כמה מאות מטרים ומצאתי חנייה. (נ.ב. אם זה מעניין אתכם, ואותי זה ממש לא - גרמניה זכתה מול מלטה, שזה לא חוכמה כי גם אם אני הייתי משחק לבד נגד מלטה הייתי זוכה... )

     

     

    נכנסתי לבורגר קינג, הזמנתי לי תפריט מוגדל והתעמקתי באושר באוכל. כשהרמתי את עיניי כמה דקות אחר כך המסעדה התמלאה באנשים. זה היה דיי מצחיק לשבת שם, ולחשוב שלפני 70 שנים אם הייתי נכנס למקום שהיה הומה באוהדי כדורגל והם היו יודעים שאני יהודי לא הייתי נשאר בחיים יותר מכמה דקות.


    סיימתי לאכול וניגשתי למכונית, וליד המכונית שלי היה....צעיף של גרמנייה.
    NO WAY אמרתי לעצמי
    WAY!!!!!!! עניתי באושר, אחרי הכל באותה נקודה של זמן לא ידעתי מי משחק נגד הגרמנים ומי ניצח במשחק, ותמיד היה סיכוי שזאת היתה בלגיה ששיחקה כנגד גרמניה ונצחה אותם ואז כמה גרמנים אולי יחליטו להוציא את הזעם שלהם על המכונית שלי - אבל לא אם הם יחשבו שאני גרמני...

    לקחתי את הצעיף, התנעתי את המכונית ואז...גיליתי שאני תקוע – המשחק הסתיים לו וכוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווולם הלכו למכוניות שלהם בכדי לנסוע הביתה. מגרשי חנייה של וכך נראתה התמונה הפסטורלית הבאה:
    יהודי אחד, עם צעיף של גרמנייה על הדאש-בורד שלו, עומד בפקק תנועה באמצע עיר גרמנית, שומע לו בקול רם ושר לעצמו את ה-CD של דיאן בירץ.

     

     

     

    כשעמדתי בפקק ראיתי גם משפחה תורכית עטוייה בדגל גרמנייה, ואז עלתה במוחי מחשבה של דז'ה-וו – האם התורכי הזה יאלץ לחוות את מה שהיו היהודים שהתבוללו והאמינו שהם גרמנים יותר מכל דבר אחר? אני לא חושב שדווקא גרמנייה תהיה המדינה שתתחיל בשנאת זרים – מדינות מזרח אירופה הרבה יותר בעיתיות ובמערב אירופה כשהשמאל יאלץ להתמודד עם משבר כלכלי הם קודם יאשימו את היהודים.


    בדרך חזרה מגרמנייה קיבלתי חיווי של מסרון מהיר – יש לי בטלפון חיבור אינטרנט – העפתי מבט וראיתי שזאת הודעה מהבת שלי ששואלת אם אני על יד המחשב. עצרתי בתחנת דלק וכתבתי לה שאני נוסע בדרך הביתה. הבת שלי לא ידעה שיש לי אינטרנט בטלפון, וזה היה המסרון המהיר הראשון שאיי פעם כתבתי לאחד מילדיי. “וואו" חשבתי לעצמי "אנחנו נהפכנו לבורג (BORG)!”

    לפני שהמשכתי בנסיעתי, כתבתי הודעת SMS לויו, סיפרתי לה מה שקרה. היא צחקה "אמרתי לך לא לקחת אותי הביתה" היא שלחה לי הודעה בחזרה.

    “יקירתי – כיצד אוכל למצוא את עצמי אם אני לא אתן לעצמי לאבד את דרכי?” עניתי לה בחזרה.


    © כל הזכויות שמורות, 2010

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/5/10 23:49:


      היה מאוד מעניין לקרוא, בעיקר כי אני מבלה כרגע בגרמניה - ברלין, ומשוחחת עם המון אנשים ונושא השואה והיחסים שלהם עם יהודים אחרים עולה כל הזמן. אני מבינה שאתה חי בבלגיה ומקנאה קצת - משתוקקת לדעת איך זה לחיות באירופה באמת, ולא רק לבקר.

       

      גלי

        15/5/10 05:17:


      חזרתי וקראתי שוב כדי להבין למה המלצת לי לא לקרוא..

      בקריאה שניה קראתי "אתה יודע מה – אתה צודק. הסכמנו, וזאת היה הצעד הראשון לגשר בין מערכת יחסים שהיתה מבוססת על מישור אחד ולהעביר אותה למישור אחר."
      ואני עדיין מנסה להבין אם בגלל המשפט הזה לא הייתי אמורה לקרוא את הפוסט..

       

      טולסטוי כתב "וכל האנשים חיים לא בשל חיבה כלשהיא שהם חשים כלפי עצמם

      אלא בשל האהבה כלפיהם המצויה באנשים אחרים"

      אתה רק מוכיח את הטענה.

      (ואני לא חושבת שזה דבר רע, היכולת לשים מראה חיובית אל מול הפנים של מי שמולך) 

       

        15/5/10 04:26:

      צטט: אבי דאול 2010-05-14 22:58:00

      ישבנו במסעדה בברלין, המתהדרת בכך שהיא קיימת מאז 1910. מסעדה שכונתית עם תפריט גרמני, כזה אמיתי. הסתכלנו על האנשים מסביב, והמחשבה - שבאותו מקום לפני 60 ו 70 שנה ישבו אותם אנשים, אכלו אותו אוכל ואחר כך גם היו שותפים לזוועות או שהתעלמו מהן, לא היה קל להשתחרר מהמחשבה המזוויעה הזו. 

       

      היי אבי

      אתה מזכיר לי את הביקור הראשון שלי בגרמניה, בשנות ה-90, כשהסתובבתי בעיר גרמנייה וכל אדם מבוגר שעבר על פניי העלה בי את המחשבה - האם הוא היה בוואפן SS או לא?

       

       

      לילה טוב

       אורי

        14/5/10 22:58:
      ישבנו במסעדה בברלין, המתהדרת בכך שהיא קיימת מאז 1910. מסעדה שכונתית עם תפריט גרמני, כזה אמיתי. הסתכלנו על האנשים מסביב, והמחשבה - שבאותו מקום לפני 60 ו 70 שנה ישבו אותם אנשים, אכלו אותו אוכל ואחר כך גם היו שותפים לזוועות או שהתעלמו מהן, לא היה קל להשתחרר מהמחשבה המזוויעה הזו. 

      ארכיון

      פרופיל

      א.ב. של אהבה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין