נפתח בבדיחה: מוישל'ה קשישא הולך לבר השכונתי שלו בשטעטל הבוקוביני. הוא מתיישב בעצב מופגן על הבר ומסמן למוזג בפשטות למלא את כוסית הוודקה שלו. אחרי כמה כוסות פתח ואמר:
"אני פשוט לא מבין את זה. פשוט לא מבין. 60 שנה אני רק עוזר ונותן ומעניק. 60 שנה! 60 שנה אני מעביר שיעורים בתלמוד תורה. האם קראו לי מוישל'ה הגדול בתורה? 55 שנה הייתי בעל תקיעה בבית הכנסת בימים הנוראים. האם קראו לי מוישל'ה התוקע המוכשר בשופר? 52 שנה אני מלמד בני נוער עיוורים לקרוא ברייל. האם קראו לי מוישל'ה פוקח העיוורים? 50 שנה אני סועד קשישים בקהילה. האם קראו לי מוישל'ה סועד הקשישים? אבל מה, כבשה אחת זיינתי. אחת!" לפני קצת יותר משנה יצא לי להיקלע למסיבה באכסניה בה שהיתי בעיירה פסטורלית בחופה המערבי של אוסטרליה המערבית. כטוב ליבי בבירה ולאחר שרקדתי כרוח חופשייה לצלילי שיר בודד של אינפקטד משרום (שישראלי אחר הגניב לפלייליסט בהיחבא למגינת ליבם של חובבי המוזיקה הדלוחה (הלא-ישראלים כמובן)), ניגשה אלי בחורה נאת מראה ופצחה עימי בשיחה.
Hi, my name's Kate. I'm from Canada Canada? I looove maple syrup!! My name's Lavi. I'm from Israel בשלב הזה זרמה לה השיחה, אך לא יכולתי שלא לתהות מה עבר לה בראש בתור קאמבק כשהתבקש תורה להחמיא למשמע מוצאי. דמיינתי אותה אומרת משהו בסגנון: "Israel? I just looove Mossad agents" או "I just looove wars!!!". דא עקא - צעירים וצעירות לא יהודיים מכל העולם לא יודעים עלינו הרבה. מה שהם כן יודעים מסתכם במידע רדוד מספרים, סדרות וסרטים בהם הישראלי מופיע כגברבר מסוקס ומסתורי שתמיד מצליח לשלוח את האיש הרע שלו לרקוד בוגי עם הבתולות ברקיע. אם מסתכלים על ייצוא החדשות שלנו, אין פלא מדוע תופשים אותנו כעם מיליטנטי ומיליטריסטי - בכל עשור של קיום מדינתנו הייתה לנו מלחמה אחת לפחות (כבשה אחת!). בצד התיירותי יותר והחדשותי פחות, ישראל משווקת כאואזיס פורנוגרפי של היסטוריה, ארכיאולוגיה ודת. ומה אם הדברים האלה לא מדברים אלי בתור גוי צעיר ממוצע? מה אם אני אשכרה רוצה לבלות בחיים שלי מחוץ לכנסייה או לא בדיוק בא לי להשתומם ולשחק משחקי דמיון על איך החורבה הזאת נראתה פעם? יש לנו בעיה שיווקית-תדמיתית. כולנו מודעים לכך. הפתרון שלי מתחלק לשניים, ושני חלקיו מיועדים לקהל היעד של צעירים לא-יהודיים עד גיל 31 מכל העולם, אנשים שאולי טרם עברו אינדוקטרינצייה אנטי-ישראלית מלאה, ונפשם עדיין ניתנת להטייה כלשהי לצידנו (והרי המלחמה על דעת הקהל העולמית היא המלחמה הגדולה ביותר בה טרם ניצחנו. והרי הצעירים של היום הם מקבלי ההחלטות של מחר, לא?).
נכון, אמנם אנחנו מזיינים כבשה כזו או אחרת פעם ב, אבל מה עם כל ההישגים והתרומות שלנו? מי מדגיש אותם מלבד עוד סרטון יוטיוב שהופק במקצועיות רבה מדי? מה עם תרומתנו לרפואה? מדענים ישראלים המציאו את הסטנט הלבבי. כמה נפשות ניצלו בזכות המצאה זו ואחרות? מה עם מה שתרמנו לעולם הטכנולוגיה? חוד החנית של פיתוחי מעבדי המחשבים האישיים בעולם נעשים כאן בארץ. מי המציא את טכנולוגיית ה-VocalTec) VOIP) וה-Mirabilis) IM)? מה עם החקלאות ומחקר פורץ הדרך בטכנולוגיית השקייה וגידולי מדבר? הרשימה עוד ארוכה ומרשימה. המשקל הסגולי של המדינה הקטנה שלנו בתרומה לרמת ואיכות החיים בעולם גדול מלא-מעט מדינות עשירות יותר ומאוכלסות יותר. למה אין מי שיזמר את זה השכם וערב?
נניח לרגע את הכבשה ההיא בצד (כן, אני יודע, זה קשה אבל תשתדלו). מה עם pure fun? האם ישראל אי-פעם שווקה כיעד כיפי, או שמא רק כיעד קדוש/רוחני/היסטורי/כבד? למה שצעירים ישראלים אחרי צבא ינהרו לכל קצוות תבל, וצעירים אירופאים אחרי תיכון/אוניברסיטה יעשו גם כן, אך לא לישראל? יש לנו ים, יש לנו חיי לילה מגניבים ומסיבות מעולות, אפשר גם לפתח את ספורט האקסטרים שיקרוץ לחובבי ההרפתקאות (אם מולדת האקסטרים קווינסטאון ניו-זילנד יכולה, למה לא נתניה? או טבריה? או אילת שכבר בנויה לזה). זה לא מגוחך שישראלי כמוני צריך לנסוע מרחק אלפי מילין כדי להתנדב בחווה אורגנית (WWOOFing)? הקיבוצים בהחלט יכולים למשוך צעירים וצעירות מכל העולם שיתנדבו כימי קדם, עכשיו שהתנדבות בחקלאות הפכה לטרנד פופולרי. למה לא לעשות הסכם הדדיות של Working Holiday Visas בהן צעירים עד גיל 31 ממדינות ידידותיות יבואו לעבוד ולטייל פה והחבר'ה שלנו יערכו טיול-עבודה חלופין? תחשבו על התרומה לכלכלת המדינה ועל החוויה הייחודית שיעברו כאן אלפי צעירים מכל העולם.
ולסיכום, נקודה קטנה שיצא לי להרהר עליה בעודי משנרקל באחות הקטנה של ה-Great Barrier Reef השוכנת לחופה המערבי של מערב אוסטרליה ונקראת Ningaloo Reef. האיזור המדובר הוא מֶכה קטנה לחובבי השחייה עם כרישי הלויתן הנדירים. אנשים משלמים אלפי דולרים כדי לשלוח מטוס בתחילת היום לבדוק אם הם נמצאים באיזור ואז לצאת להפלגה שכוללת צלילה או שנרקול עם היצורים המיוחדים האלה. מי שגדל כמוני באייטיז והיה צופה בתכנית "תצפית" עם יעל דן בערוץ האחד והיחיד שהיה אז (יעל דן? שו הד'א?! מאין דלית אותה, משולי תהומות הנשייה?! (כן, מסתבר שלתהומות יש שוליים. תאמינו לי, בדקתי)), ראה ודאי את התכנית ששודרה מאיזור שונית האלמוגים של אילת בואך ים סוף. הציגו בין היתר את תופעת הנדידה של כרישי הלויתן באיזור זה. מדובר על תופעה שנתית סביב תחילת האביב (השנה נצפו שם בסביבות מרץ כרישי לויתן), אבל לא הרבה יודעים עליה. תחשבו כמה זמן וכסף תייר אירופי ממוצע מבזבז כדי להגיע לחור במערב אוסטרליה ולצפות בדגים האלה, כשרק קפיצה קטנה של כמה שעות מפרידה בינו לבין הדג באילת. למה שלא נהפוך למעצמה איזורית בתחום? אנחנו לא רק מלחמות וסוכני מוסד. אנו לא רק דברים כבדים כמו דת ועיי חורבות היסטוריים. אפשר גם ליהנות כאן! יאללה, מי מגלגל עכשיו רעיון לחבילת נופש אקסטרים/פארטי/WWOOFing/כרישי לויתן? ------------ |