בחודש אחד הפסיקו להגיע אלינו בערב שליחים עם פיצות והתחלנו לאכול ברוקולי מאודה, סלט חי עם נבטים, גבינה לבנה רזה עם שמן זית. במקום סטייק פילה ותפוחי אדמה בשמנת, שניצלים עם פירורי לחם, במבה וקוקה קולה. על השולחן הופיעו בזה אחר זה בשר הודו, וילה סלומון מאודה ומים מינרלים!
יחסתי את זה למשבר גיל המעבר, לרצון לשמור על הנעורים. סך הכול אנחנו ביחד כבר עשרים וחמש שנה יחד. עבדתי שעות רבות, יצאתי מהבית מוקדם וכשחזרתי בערב הילדים כבר ישנו. אשתי התלוננה על זה שאני לא מקדיש לה מספיק זמן וכשאני כבר מגיע הביתה כל מה שאני עושה זה צונח על הספה וצופה במשחק כדורגל. תמיד עניתי לה שאין לי כוח ושזה מה שגברים עושים כשהם מגיעים מהעבודה. היא הסתכלה עלי במבט עצוב ואמרה לי שכנראה לא אכפת לי כל כך ממנה.
ואז היא קנתה מחשב נייד, התחברה לרשת הביתית האלחוטית והחלה לבלות שעות באתרים חברתיים. כששאלתי לאן היא גולשת כל כך הרבה זמן היא אמרה לי שהיא מחפשת חברי ילדות ברשת ושהיא אוהבת לכתוב בדה מרקר קפה בשם בדוי. היא לא הסכימה להראות לי עם מי היא מדברת והגנה על המחשב שלה בסיסמא.
תוך זמן קצר החלו להיות לה פגישות מחוץ לבית, לפחות פעמיים בשבוע. אחרי שחזרתי הביתה וצנחתי מול הטלוויזיה היא הייתה אומרת לי שיש לה פגישה עם לקוחות חשובים, ושהיא יוצאת לשעתיים שלוש ושלא אחכה לה כשאני הולך לישון.
בהתחלה פעמוני האזהרה לא צלצלו. לא הייתה לי סיבה לחשוד, היו ביננו יחסי אמון שמעולם לא הופרו. לפעמים הייתי מפנטז על הפקידה היפה שלי או על אחת מהלקוחות אבל כארכיטקט ידעתי שפנטזיה היא לא מציאות וכאדם עם שתי רגליים על הקרקע יש לי הרבה מאוד מה להפסיד.
כשדברתי עם השותף והחבר הטוב שלי דני, הוא אמר לי במילים פשוטות שפגעו בי ישר בלב. הוא אמר לי שכנראה יש לאשתי מאהב וכדאי שאני אתעורר, כי אני מתנהג כמו בת יענה שמטמינה את ראשה בחול.
אני חושב שלקח לי יומיים להתאושש מהשיחה הזו, הרגשתי שהחיים שלי מתפרקים, לא האמנתי שאשתי תבגוד בי. לכן החלטתי שאני חייב לשכור שירותיו של בלש פרטי כדי שאשחרר מממצב האי וודאות בו הייתי.
על דלת הדירה שלי מצאתי מדבקת מגנט של חוקר פרטי בשם נתנאל. התקשרתי אליו וקבעתי פגישה . הוא ביקש ממני לתת לי את מספר הטלפון הסלולרי שלה ותמונה. זה יעלה לך 500 ₪ ליום הוא אמר ואני אחזור אליך תוך שבוע עם תשובות.
שבוע מאוחר יותר נפגשתי איתו בבית קפה בתל-אביב . הוא אמר שאשב, פעמיים בשבוע אשתך נפגשת עם השותף שלך דני במשרד שלכם, היא עולה למשרד ויוצאת אחרי שעתיים. ביום רביעי ה-30 לחודש בדרך כלל הם נפגשים במשרד בשעה 9:30, אחרי שעה תבוא אתן לך מצלמה ותתפוס אותם על חם.
את האמת קנאתי, כעסתי, וזעמתי בעיקר על עצמי, על שנרדמתי בשמירה אבל הייתי חייב לתפקד בבית ובמשרד כאילו עסקים כרגיל.
ביום רביעי אחרי שיצאה שמחה ומבושמת מהבית צלצל נתנאל. הם שם הוא אמר תגיע מהר. נסעתי הכי מהר שיכולתי, חברתי לנתנאל שנתן לי מצלמה המצלמת גם בחושך. בלי אלימות הוא אמר לי התמונות יספיקו.
נכנסתי ללובי, עליתי במעלית לקומה החמשה עשר חשתי את ליבי הולם בחוזקה כשנפתחה דלת המעלית עמדתי מול דלת המשרד שלי, נשמתי עמוקות, הקשתי את הקוד הסודי של מנגנון פתיחת הדלת ונכנסתי בשקט בשקט, למשרד החשוך.
מהכניסה ראיתי אור דולק בחדר הישיבות. חדר היכול לאכלס עד חמישים איש בבת אחת, לפעמים בפרויקטים גדולים התכנסו שם שישים איש יחד. דרכתי את המצלמה, פסעתי לאט ובשקט כדי שלא ישמעו אותי הגעתי לדלת ופתחתי אותה בבת אחת.........
"יום הולדת שמח" זעקו ביחד שישים איש.
עמדתי שם בהלם מוחלט. החדר היה מלא בחבריי הקרובים ביותר, דני, נטליה ואורי חברים מהגן ברמת אביב, בטי ליאורה יוסי מהעממי, שרה המורה האהובה שלי לציור שעזרה לי לפתח את כישרון הציור שלי, אבא שלי ואמא שלי, מנהל הבנק שני שעזר לי לקחת את ההלוואה הראשונה להקמת העסק כשאף אחד לא רצה לתת, ועוד רבים אחרים, כולם אנשים יקרים ומלפנים עמדה אישתי עם חיוך רחב על פניה.
היא התקרבה אלי הניחה את שתי ידיה על צווארי ונשקה על שפתי, ואמרה... "יום הולדת שמח חמוד שלי סטודיו סי היה ההתחלה רציתי להעיר אותך ואת הנישואין שלנו, הרגשתי שאני מאבדת אותך אז החלטתי לביים בגידה כדי לעורר אותך." "ודני" שאלתי?, "הוא שיתף פעולה כי הוא אוהב אותך מאוד. אני מצאתי את חבריי הילדות שלך בפייסבוק ויחד פעמיים בשבוע טלפנו אליהם מהמשרד והזמנו אותם ליום ההולדת שלך" "והחוקר הפרטי" שאלתי? "מכור" היא אמרה, "שמתי את הכרטיס המגנטי על הדלת כדי שתטלפן אליו גם הוא שותף תשאל אותו הנה הוא", נתנאל נכנס לחדר כשהוא מחייך ושאל "אפשר לקבל את המצלמה בחזרה"?...... |