שנים

שנים ניסתה אמי , עליה השלום, להביא אותנו לטיול שורשים במחוזות ילדותה.

לכאורה, פשוט וקל.

פה. בארץ.

בפועל: מעולם לא צלחה.

משהו בנו לא איפשר. אין זמן. לא מסתנכרים בלוחות הזמנים, ועוד..

עוד מעט

שנתיים מאז נפרדנו ממנה.

הבקר תאסופנה אחיותי אותי ואת בת הדוד לטיול המדובר.

סקרנית

משתוקקת

חוששת

ממה בעצם?

אולי מהחיבור. לאחיותי, לעצמי.

יום שלם, מרוכז, מלא,

תמהה מה יביא לי היום הזה.

האם תתחולל שם קרבה? או שמא ריחוק?

ואם קרבה...למה בדיוק? ואם ריחוק... ממה? ומדוע.....

כמעט שנתיים אמא

והנה משאלתך מתגשמת.

..................................................................................................................................................................................................................

אז היינו בטיול

וחלפנו על פני בתים ורחובות שאינני זוכרת

שמעתי חוויות שאינני מכירה,

והרגשתי קצת שייכת וקצת לא

קצת מחוברת וקצת לא

וצר היה לי על מה שאינני יודעת

ובא לי חשק לקחת את בני  (כל השלושה) לטיול שורשים במקום בו גדלתי אני

שידעו, מהיכן באו...

ואין לי מושג מה יגידו

והאם זה  בכלל חשוב

לדעת מאין באת, ולאן אתה הולך......

אולי כן

ואולי פשוט כדאי לחיות את הכאן ועכשיו שלנו.

מה דעתכם ?