
יונתן מפסל את האופק בגפן, נוטף רבידי שי,
שולח אצבעות תובעניות
ואני מקלפת בציפורניים חשופות את שרידי סרט ההדבקה מהחלונות.
בפורים ירושלמי בערב שאחרי המלחמה
נוסעים למסיבה
הבתים בנויים בשיפוע או שהאוטובוס נוסע בירידה?
חולפים על פני בית הכרם.
לילה קפוא, מסיבה רועשת,
בתוך הקצב, שקט – אקרא לך טס.
קורא לי, חובש לי מזנבת כתר-
בלי לגעת, לדעת הבנת הכל.
יגון חייך תהומות הבריאה והעצב
מביט לתוכי מדקלם לי את ברכט.
נפש טובה במעגלי גיר
נוטף אור ואופיר ומי-טל
ואיש נחשוני
מחייך |
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תגובתך מחממת
תודה ליריקה
תודה, הסמקתי קלות...
זכרונות ושאר-רוח.
שיר מהדהד פנימה.
אט אט.
הבתים בנויים בשיפוע או שהאוטובוס נוסע בירידה?
גם אותי זה תפס חזק***
נהניתי
****
כתיבה לא הולכת לשום מקום, זה רק
אנחנו שהולכים וחוזרים אליה וממנה, לא?
שמחה שחזרת לכתוב ועוד יותר שמחה
שתגובתי עודדה אותך.
((:תודה לך...
ימים ישנים,
זכרונות ישנים,
לכולם יש,
אבל לא כולם יודעים
להגיש אותם כך..
תודה אבנר! שימחת אותי בתגובתך....
הי לוני,
תודה חמה על תגובתך האוהדת.
אני די בתחילתה של כתיבה - חזרתי אחרי שנים רבות מאוד - ותגובות כאלו מאוד מעודדות.
שבת חמימה לך,
טס
נורא יפה הטקסט הזה, יש בו משהו מרגש, והמוזר הוא - שלא הצלחתי להניח את האצבע מה בדיוק ריגש אותי כל כך. אולי ימי התום/לא תום , בתולי/לא בתולי וימי אחרי המלחמה לידתו של שם כמו: טס. וגם מעגל הקיר הקווקזי...של ברכט שמוצפן פה לא רע.או הו או הו
בית הכרם
וגפן Postit
משהו מתעורר וצומח פה.
:-)