אחרי שתי פגישות והיעלמותם של שני קילוגרמים מחיי, הגיעה הפגישה השלישית ב"שומרי משקל".

יום שני, 19:30 בערב, רחוב ביאליק ברמת גן.

אני פוסעת אט אט במדרגות אל עבר המקום. מתח עצום עולה בקיבתי שלמדה לאחרונה כי יש חיים גם ללא עוגות שוקולד או קרואסונים בטעם חמאה.

אני לחוצה. אחרי 2 קילו שהורדתי אני מצפה, מתרגשת, מתה כבר לדעת כמה ירדתי במשקל. הרי לא הגיוני שירדתי יותר מקילו כי תכלס- לא ממש קיפחתי את עצמי ולא הרגשתי רעבה ולא פסחתי על בורקס גבינה חם שעבר מול עיניי בסופר השכונתי. אכלתי אותו בעונג והמשכתי לספור נקודות.

בכל הדיאטות שעשיתי הרגשתי שהנה, חזרתי ובגדול אל צבא ההגנה לישראל. משטר. מדי "אנטי מתוק", חוקי "אנטי לחם", חמשושים נטולי סוכרים, חופשות שחרור מטעמים שאני אוהבת לנשנש. אבל הפעם, זה אחרת.

הפעם, אני פורמת להנאתי כל מזון שאני רוצה, אני מודעת לכמויות כי אני סופרת נקודות, אני נהנית מכל הטעמים, לומדת להציב לעצמי גבולות וזה מוביל להתנהגויות דומות גם בסיטואציות אחרות בחיים שלי.

גבולות. מידות. פרופורציות. אפשרויות. רצוי מול מצוי. מינונים נכונים. אין שחור או לבן, יש אפור מגונדר...:)

אני עולה על המשקל. ריקי המדריכה המהממת מחייכת אליי וכמו חוזרת על אותו ניגון מרטיט לב מהפגישה הקודמת: "יקירתי, תגידי ביי ביי לעוד 2 קילוגרמים!". 

"די! ביי! איי! היה כדאי! אני לא מאמינה! ירדתי כבר 4 קילו! אוי אני אוהבת את עצמי!".

אני נפעמת ולא רואה אף אחד מול עיניי, אלא רק את הספרה "4" והיא כל כך יפה פתאום שזה הזוי. אז כן, השלתי מעצמי ארבעה קילוגרמים בשבועיים ימים. ופתאום רצות לי תמונות של איך הייתי נראית פעם ואיך אני רוצה להיראות עכשיו והכל הוביל אותי לנקודה בה התחלתי להשמין -כשהייתי חיילת.

אז כמו שאתם רואים- בתמונה אני חיילת, בת 18 וחצי ושוקלת פחות 20 קילו מעכשיו.

הו... כמה טעמי, אגוזי ופסק זמן טחנתי שם במשמרות הלילה שעשיתי. כמה עוגות הכנסתי לגופי הזך והרך בשבתות בהן נשארתי בבסיס (כאילו לא פרמתי גם כשהייתי בשבתות בבית...אבל מי סופר קלוריות?). בצבא המשקל שלי החל לפרוח ולצמוח והגוף לא הפסיק לתפוח. עוד קילו ועוד קילו התווספו להם ובסיום השירות הייתי עשרה קילו יותר מהיום בו התגייסתי. מאז אני מתמודדת. עולה במשקל, יורדת במשקל, בונה גרפים של אפס & דאונז, אוכלת פריכיות וטוחנת עוגיות.

אבל לא עוד!

ישנן חברות טובות שעוזרות ומסייעות לי כמו ריקי המדריכה וגברת מומנטום המדהימה שגורמות לי להבין שביס אחד בשוקולד, מול שוקולד שלם שהופך לביס-יכולים לעשות שינוי עצום באיכות החיים שלי.

אני מודה על הרגע בו הגעתי ל"שומרי משקל" ומצפה בכיליון עיניים, שיניים ומותניים למפגש הבא ביום שני.

אגב, זה יהיה יום השני האחרון שלי לפני החתונה.  כן. אני מתחתנת וזה הכי כיף בעולם להיכנס לשמלת הכלה פחות כמה קילוגרמים מהיום בו קניתי אותה.

 נשיקות ואהבה לכולם.