10 תגובות   יום שישי , 14/5/10, 20:01

תל אביבים, הרימו ראש בגאווה: מגרש החניה שלצד הבית בתמונה, ברחוב יהודה הלוי 12, היה אחד מאבני הדרך בהתפתחות החינוך הטבעי, והחינוך לטבע בישראל. סיפור קצר עם הרבה קצוות.


מרגולין
מרגולין ''

 


ובמוקד: יהושע מרגולין, בן דור חלוצי החינוך העברי, שעלה לארץ רק בגיל 47 (1924), בעל ניסיון רב בחינוך והוראה בתחום מדעי הטבע.


תחילה לימד בבית הספר החקלאי במקווה ישראל, ובחופשות הקיץ ערך השתלמויות למורי הטבע. בשנת 1930 שימש כמדריך נודד למורי הטבע ביישובי הצפון, מהכרמל ועד אצבע הגליל:


"מצויד במיקרוסקופ ובמעבדה קטנה יצאתי לטיולי ולמסעי מקיבוץ לקיבוץ וממושב למושב. הדרכתי, לימדתי, שבוע שבוע בקבוצה, בקיבוץ ובמושב. שעות הבוקר היו מוקדשות לטיולים ולהוראת הטבע בגן ובבית הספר, ואילו שעות הערב – לשיעורים בבוטניקה חקלאית לאנשי הקיבוצים. מסיבות עונג שבת – לשירת הטבע בארץ ישראל, בתנ"ך, באגדה ובלבנו אנו… וגדול היה הצימאון לדעת, הן מצד המורים והן מצד התלמידים".

 

שאיפתו הגדולה הייתה לייסד "מוסד הכשרה והשתלמות לגננות ולמורי בתי הספר, בידיעת הטבע ויסודות החקלאות, ומקום ביקור, הסתכלות ולימוד טבע הארץ לתלמידי בתי הספר והגנים".

הוא פנה לשושנה פרסיץ, מורה שהשתלמה אצלו ושימשה ראש מחלקת החינוך בעיריית תל אביב. לפי הצעתה הקצתה העירייה את המגרש הריק ברחוב יהודה הלוי (עליו עמד צריף בית הכנסת הישן) לייסוד המכון לטבע של יהושע מרגולין.

 

הגנים כללו ערוגות חקלאות, גן בוטאני וגן זואולוגי, ובמקום ביקרו תלמידים מרחבי הארץ לשיעורי התנסות, וכן נערכו חוגים והשתלמויות למורים ולמורות, והכול ברוח הפדגוגיה הטבעית:


"לא ללמד טבע בגן, אלא לחיות אותו, לבוא במגע קרוב אתו, לעקוב אחר השינויים, החליפות והתמורות החלים בו, לספוג אותו דרך כל החושים, דרך כל נקבוביות הגוף והנפש. לא לעשות נסיונות בגן, כגון הנבטות בצלחות ובכלים שונים […] אלא להסתכל ולראות את הנבטים הרעננים הצצים במקום גידולם הטבעי בערוגות הגינה".

 

''
בתמונה: יהושע מרגולין 

 

   

והנה הזנבות:

 

בשנת 1932 נערכה במכון השתלמות שנתית למורי טבע מההתיישבות העובדת. שליחי הקיבוצים התגוררו בשכירות במספר דירות במרכז העיר, ולמדו מפי יהושע מרגולין הוראת טבע מהי. גרעין זה של השתלמות מורי הקיבוצים היה הייסוד להקמת סמינר הקיבוצים, הפועל עד היום בתל אביב.

 

הגנים פעלו במשכנם זה עד לאחר מלחמת העצמאות, אז הועברו על ידי העירייה למתחם גני אבו-כביר, המופעלים כיום בידי חברת גני יהושע (רבינוביץ) של עיריית תל אביב (קישור לאתר).

אל אבו כביר הועבר גם הגן לאקלום זנים שייסד יעקב גלילי בשנת 1940 (כיום גן יעקב במתחם היכל התרבות).

   
בשנת 1953 הפך הגן באבו כביר למכון אוניברסיטאי למדעי הטבע בראשותו של פרופ' היינריך מנדלסון, ושימש גרעין להתפתחות המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב.


 בשנת 1973 הוקם גן בוטאני נפרד בקמפוס האוניברסיטה ברמת אביב, ובשנת 1981 נוסד שם גם גן זואולוגי חדש. הם מופעלים על ידי מסגרת "קמפוס טבע" של האוניברסיטה (קישור לאתר
)
 

עוד לפני שתל אביב נענתה לרעיונותיו, ביקש מרגולין לייסד את המכון שלו על גבעה קטנה בשער העמקים, בקרבת חיפה: "שם הר ובקעה, ים ונהר, ביצה וחולות נפגשים". בצוואתו ביקש להיקבר על גבעה זו.
מרגולין נפטר בתל-אביב בספטמבר 1947, ונקבר כבקשתו על הגבעה בקבר חצוב בסלע בין עצי אורן. במלאת שלושים לפטירתו עלו חבריו, תלמידיו וידידיו לקברו והניחו שם את אבן הפינה לייסוד סמינר הקיבוצים 'אורנים', היום אורנים מכללה לחינוך.

  

פינות חי, ערוגות חקלאות וגינות צמחים קיימים בבתי ספר רבים ברחבי הארץ.
משרד החינוך, הפיקוח על הוראת החקלאות, בשיתוף עם הרשויות המקומיות, מפעיל 29 חוות לחינוך חקלאי  ברחבי הארץ, אליהם יכולים להגיע תלמידי בתי ספר שאין בהם גינות לפעילות.
אחת הגדולות בהם היא החווה החקלאית של תל אביב (קישור לאתר).

 

 

 

 

''בבית הספר שבו למדתי בכיתה ח' הייתה גינה חקלאית קטנה, שבה זרענו וטיפלנו בצמחי מאכל שונים. כאשר הניבו הערוגות תוצרת, הייתה המורה מחלקת אותה לתלמידים, אך כיוון שהכמות הייתה מוגבלת, הייתה מתחילה בתלמידים ששמם מתחיל באותה האות כשם הירק.

 

הו מרגולין היקר, כמה גזר הייתי צריך לאכול!

 

 

 

 

דרג את התוכן: