מילים שנוגעות...
מילים מלב אל לב על מה שהיה וגם על מה שאולי שיהיה ...
ובין לבין על מה שקורה ...
טיולים , מוסיקה, מחשבות, אנשים ...
פוסטים פופולאריים
-
דני דגן - קצין וג'נטלמן ותמיד-תמיד אבא של עידו
12/3/10 | 4067 צפיות
-
אוהבים סיכונים ?...זה עניין גנטי... זאת ועוד בניוזלטר של האתר "להיות בריא "
23/5/10 | 1525 צפיות
-
משהו אחר לקראת יום העצמאות - כנפיים של קרמבו - עצמאות חברתית לילדים בעלי צרכים מיוחדים
26/4/09 | 922 צפיות
-
רגל שבורה, ראש שבור ולב שבור ...
21/5/11 | 3466 צפיות
-
פותחים את 2009 במועדון הזמר עם אילן שס וחברים - 6 בינואר בשעה 21.00 - 70 שנה לאריק איינשטיין - חברינו מהדרום מוזמנים
31/12/08 | 1483 צפיות
-
כאשר חינוך,מוסיקה וציור חוברים יחדיו - תערוכתו של חיים מרוז
13/8/09 | 4568 צפיות
פוסטים אחרונים
- בכניסה לאושוויץ מכרו מזכרות עם סמל מחנה ההשמדה כאילו היה זה כפר נופש מלא שלווה 29/1/18
- האחות האבודה של חברתי רונית אלופת הג'חנון ... 6/7/16
- הפתעה מתגלגלת - שיתגלגלו גם אליכם הפתעות טובות ... 15/4/16
- מוחמד בן ה-13 מעזה זכה בחיים חדשים 20/2/16
- הבית שאהבה היתה מילת המפתח בו, עם מעט מילים והרבה מעשים 19/7/15
- והילדה הזו היא אני 22/11/14
אמא חורגת ( ובעברית מתקדמת-בת הזוג/אשתו של אבא ...)
הצטערתי כל כך שבאותם ימים לא היה לי אותו כדי להבין שאני לא לבד, כדי לדעת שהשאלות האלה הן נחלתן של כל כך הרבה נשים הנכנסות בעל כורחן תחת הכותרת "אמא חורגת", למרות שאין להן ולא קשר מינימלי לסטיגמה ההיסטורית השלילית של המושג הזה.
גם העובדה "המשמחת" לכאורה שהמושג "אמא חורגת" פינה את מקומו ל"בת הזוג של אבא" עדיין איננו גורעת מהתופעות שאתאר להלן, כי אחרי הכל זוהי אותה גברת בשינוי אדרת, כמעט כמו שכל ספר הפך למעצב שיער וכל מזכירה הפכה למנהלת אדמיניסטרטיבית . הקפה והצעקות של ה"בוס" נשארו...
הביטוי "אמא חורגת" נשמע לא מי יודע מה ידידותי , אבל כל ההמצאות החדשות , לא באמת פותרות את הקשיים האמיתיים. גם רוב אלה המדווחים על סיפורי הצלחה קסומים, מודים ב-ד' אמות על דרך חתחתים זרועת מוקשים בדרך אל הסטטוס קוו המיוחל . יש גם לעשות אבחנה חדה וברורה בין משפחות בהן הצלע החדשה מגיעה בעקבות גירושים או אלמנות, שם עשוי להתמלא חלל באמצעותה של נפש חדשה במערכת, אם היא אכן מגיעה מלאת כוונת טובות ומסוגלות לאהבת ילדים . מניסיון אפשר בהחלט לאהוב ילדים , גם אם הגנטיקה והביולוגיה אינן החוליה הראשונה במסלול , אבל יש להשקיע כל כך הרבה , ומה שחשוב כל כך הוא שיתוף הפעולה הכנה והמלא של ההורה הקיים.
מלא מעט ניסיון שלי ושל חברי השרויים בפרקי ב' ,וגם שיחות עם ילדיהם, הצלע החדשה , היא לרוב שרוייה במחלוקת קשה , גם אם הוא או היא ינסו לקטוף כוכבים משמיים...
שהמושגים של "ילדים מזדמנים" וילדים ההופכים להיות "סוסים טרויאנים" כפי שאילנה טבעה אותם בסיפרה, הם עניין שבשיגרה, שהדו פרצופיות ולעיתים קרובות הרב- פרצופיות של כל הנוגעים בדבר , כל כך הרבה סודות,שקרים , מניפולציות ואינטריגות הן חלק מהיום יום ,
וכן... שהרצון הכן והאמיתי "להיות בסדר" - לעיתים קרובות עושה "שירות דב" ל"אם החורגת" , כי כמה שאת יותר "בסדר" , כך כל המערכת פחות ופחות מעריכה את המאמצים הכנים, את ההשקעה מהלב (כן!) , ויותר ויותר "מחפשת מתחת לאדמה" ,מערימה קשיים ורואה בך מושא להוצאת התיסכולים המשפחתיים של המשפחה המקורית המפורקת , ובעצם "שק חבטות" ממש כך , במילים חדות וברורות.
אילנה ינובסקי, מביאה ניסיון של 20 שנה כאמא חורגת, ואני מוצא שספרה עשוי לשמש כמקור לתמיכה והבנה לכל אלה הנקלעות לסיטואציה כזו. כל כך הרבה דקויות ,משמעויות ושאלות בסטטוס הזה, שמספר הנמצאות בו הולך ועולה לאור הגירושים המתרבים ויצירתן של שמפחות מורכבות שטרם התייצבותן, עוברות כל הנפשות הפועלות לא מעט טלטלות ריגשיות. הייתי אומרת ספר חובה.
חברים ובני משפחה לא תמיד יכולים להבין ,בעיקר אם הם חיים בעולמות אחרים, של משפחה ראשונית יציבה .
3 פעמים חוויתי משמעותית את התחושות הלא פשוטות של להיות האשה החדשה בחיי אבא של ילדים, שתמיד היו בני 8-16 ,
גילאים "קשים" של ילדים רכים בשנים או מתבגרים שממילא מתמודדים עם ה"גיל המגעיל" ... אני מודה שעם בוגרים המצב עשוי להיות קל בהרבה מעצם העובדה שיש להם כבר חיים עצמאיים...
ילדים אלה לא יזמו את גירושי הוריהם, לא רצו בהם, שלא לדבר על כך שלא ביקשו שיביאו אותם אל העולם ואחר כך גם יפרקו להם את המשפחה , מבלי להתייעץ איתם או לבקש את רשותם. ילדים אלה, שהדבר הכי בטוח בחייהם - הבית , המשפחתיות, הנוכחות ההורית - התמוטט יום אחד מול נפשותיהם הרכות, "וגם אם היו מריבות בבית", אמר לי אחד הילדים שעבר עימי כברת דרך, "שיריבו אבל שלא יתגרשו".
"ילדים להורים גרושים הם כמו יתומים " הסבירה לי במבט מלא אימה ילדה בת חמש וחצי , שחוותה גירושים אצל חברתה הטובה. "אם ההורים לא ישנים ביחד אז הילדים יתומים".ביום שהילד אצל אמא שלו אז הוא יתום מאבא שלו וביום שהוא ישן אצל אבא שלו הוא יתום מאמא שלו".
ואת , כלומר אני , אמא חורגת , בעל כורחך , למרות הג'ינס , הפוני והחיים הצעירים , המחשבות החיוביות והנפש מלאת הכוונות הטובות , החום והאהבה , מקבלת דלי של מים רותחים ממש בפרצוף, על כל דבר טוב שאת מנסה לעשות כדי ליצור משהו חדש. וממרחקים שומעת על בנות זוג שלא אכפת להן מהילדים שלו , שמפלות אותם לרעה ולא מתייחסות יפה . ובסוף מגיעה שאלת מיליון הדולר - מה נכון לעשות כדי לשמור על המסגרת? כי מה שלא עושים, יש טענות ותלונות ומענות...תעשי - ידרכו עלייך, לא תעשי - יתלוננו עלייך... תמיד את במבחן האימה של האבא , לרוב גבר שעדיין שרוי בהיסטריה של פירוק המשפחה ושבטוח שתפקידו הוא לגונן על הגוזלים מפני הצוררת החדשה , במקום לבחון את עצמו מה היה חלקו בפירוק המשפחה , בכישלון הזוגיות עם אם ילדיו. כמה קל למצוא מישהי להפיל עליה את הבעיה במקום לקחת אחריות ולהתמודד עם המשמעויות שלה .
ועכשיו, כשכל החיים שלהם מבולבלים, שיש שני בתים, חדרים אחרים, בכל לילה צריכים לזכור באיזה בית הם נמצאים , מאיזה צד של המיטה צריך לרדת לשירותים באמצע החלום הרע ממנו התעוררו , הסדרי ראיה שאינם מתחשבים ברצונות הילדים לפחות עד גיל מסויים ( "ומי אמר שכל יום שני ורביעי בשעה שש אני חייבת לעצור את כל החיים שלי כי אבא בא לקחת אותי ? ואולי לא בא לי באותו רגע אלא דווקא בשלישי בארבע "? אמרה לי בתו הקטנה של בן הזוג עימו חלקתי חיים ואילו הוא התאמן על החיים בלהיות אבא גרוש חסר תשובות ) - איך מתנהלים נכון , והאם יש "נכון"?...
אבל,היא מקדישה את כל כולה לילדים, אוהבת אותם והיא רק שלהם. לרוב, מטפטפת רעל במינון גבוה אודות האשה החדשה שגוזלת מהם אבא שלהם...את תשומת ליבו...ואם הם בוגרים היא גם תספר להם כי "היא" עלולה לגזול את רכושו ...
והנה , יש לאבא שלהם זמן עבור החדשה... . הוא נוסע איתה לחופשות אליהן לא נסע עם אמא , הוא מקשיב לכל משפט מחכים שלה בהערצה וחושב שהיא יפה וטובה ,לא כמו אמא שלהם "המכשפה " ו"המשוגעת" ,הוא קונה לה פרחים שהם מוצאים בסלון ביתו החדש ביום שישי -כאלה שקנה לאמא שלהם אולי פעם בשנה, ביום ההולדת...
כי ה"היא" - היא אשה בשר ודם ,
אילנה ינובסקי
בשנה האחרונה נפגשו שוב דרכינו בזכות האתר הזה ...וגיליתי את ספרה המספק מצגת מציאותית, מחכימה , חדה כתער ומכאיבה לעיתים, על הסטטוס הזה של אמא חורגת. ולמי שיש לספר סיפורי הצלחות מרגשים מזילי דמעות - שיקום באמת ...
ללא עבודה משותפת של בני הזוג , בליעת הרבה צפרדעים, ותמיכה ללא ליאות אין דרך להגיע לשום מקום. באחד הנתונים שהביאה אילנה בספר כתוב כי לוקח 8 שנים לייצב מערכת כזו.
אחד ממכוני הפסיכולוגיה הידועים כאן במחוזותינו כתב במאמר בנושא כי לוקח לפחות שנתיים כדי להתחיל ולהתרגל למערכת החדשה . רק להתחיל... וכמה זמן לייצב אותה ? וכמה סבלנות ואמונה צריך בדרך? וכמה תמיכה של בן הזוג ב"אם החורגת" שהוא עצמו הביא למשפחה ולא במתיחת ביקורת קטלנית ומרעילה על כל צעד ושעל כולל הטעויות שהוא עצמו עושה אך מחפש מטרה להטיח בה את כישלונותיו הוא ..
חלק גדול נשבר באמצע ...ילדים לחצניים ומניפולטיביים,בני זוג לשעבר שמסיתים , ובעיקר שני אנשים נעדרי כלים אמיתיים למסע החדש שלא תמיד פתוחים לייעוץ מקצועי מלווה שחשוב כל כך ברגעים כאלה , כדי לשרוד וגם כדי להישאר שפוי.
אמא חורגת היתה מקושרת אל מחשבותי מסיפורי שלגיה . מי היה מאמין שבבוא היום אשמע מפיה של ילדה מבוהלת שהיא חוששת כי תגיע אל חייה אמא חורגת כמו בטלנובלות, אשר עד לאותו יום לא צפיתי אפילו בפרק אחד מתוכן, אך יכולתי לנחש את תוכנן בהקשר זה .
מי היה מאמין, כי בשעה של כמעט חצות , נמלטתי , ממש כך, אל חשכת הלילה , ואיזה מזל שברחוב הראשי הארוך עד אין קץ של עיר מנומסת בשרון, היתה "פיצוציה" פתוחה שהפרה את החושך הכבד של שעת לילה , כשאני חנוקה מדמעות , לאחר ששמעתי את שלושת הילדים להם הכנתי ארוחות ערב, וניקיתי מקלחות- ושירותים מניירות שהיו על הריצפה ," כי כאן זה לא הבית שלנו אלא זה כמו שירותים ציבוריים" , ועזרתי בשיעורי בית, וגם בהכנת עבודת "חקר" וגם וגם ... מצחקקים יחד עם "הילד הרביעי" - אבא שלהם, שהתקרב כבר לשנתו ה-50, אודות "איך אני נראית" ואיך אני מדברת" . בשעה 3 בלילה חזרתי אל בית ש- 4 קולות נשמו בו את שנת הלילה שלהם ,ממש כמו במקהלה. מקהלה של אוייבים חשבתי לעצמי . ובעיקר - גבר שלא יודע איך לנהל את עצמו ואת משפחתו, אך בשעה של נחת יודע להעניק אהבה ותמיכה, לא באמת מתי שהיה בה צורך.
באחד הימים של מלחמת לבנון השניה קיבלתי טלפון כמעט היסטרי ממי שחשבתי שהוא אלוף חיי, אך גיליתי משענת קנה רצוץ. עשר דקות קודם לכן יצאו מביתנו 3 ילדיו בדרך אל בית אימם. נבהלתי באמת כי לא יכולתי להבין מה כבר יכול היה לקרות ."אנחנו חייבים להפריד בתים" , דיווח לי בקול רועד. " הילדים אמרו שהם לא מוכנים להתקלח בבית והלכו הביתה אל אמא שלהם". זה היה 3 חודשים לאחר שעברנו לדירה חדשה יפה ומושקעת , 5 חדרים המתוכננים בצורה מרווחת כל כך כאילו הותאמו לצרכיה של משפחה מורכבת הזקוקה לייתר פרטיות מאשר משפחה רגילה . 3 הילדים התחילו לעכל את העובדה המצערת שהבית החדש שאת 95 אחוזי תכולתו אני הבאתי ואשר היה שידרוג עצום לדירה קודמת של אביהם, שם גרתי גם כן קודם לכן, הוא גם שלי , ולא , אני לא הולכת משם בשום יום בשבוע . אני גרה שם. כל יום. שבועיים לאחר מכן הוא דיווח למטפלת המשפחתית אצלה ביקרנו פעמיים וחצי בלבד, שהוא לא רוצה להפסיד א ת האהבה שלי. וכי איך אפשר לחיות ביציבות עם חידלון אישים כזה ולהרגיש ביטחון ? לכמה סבלנות עוד ניתן לצפות מאשה בשנות ה-40 הסופגת גחמות אין קץ ? ואחר כך לך תסביר למישהו למה הפיוז נשרף לפעמים. לא בארון החשמל. בלב . בראש. בנשמה .
זכורות לי שבתות בבוקר , הילדים שהיו מקשיבים לסיפור של לפני השינה רק לילה אחד קודם, היו מביטים בי ולא אומרים שלום, כשהיינו נפגשים יחד עם אמא שלהם במשחק כדורסל של כיתה ג', אליו הזמינה אותי אישית הילדה עצמה . הנאמנות הבסיסית והמובנת כל כך לאמא שלהם , היתה מובנת גם לי בהיגיון, אבל מישהו זוכר שהאשה החדשה שהם לא הזמינו אל ביתם , לא עשוייה מברזל ?...
 זה היה הסימן הראשון לפער התהומי בעולם המושגים שלנו שהלך ונפער לעומק , בהמשך. המבטים הקפואים ליוו את רוב יחסינו. באחת הפעמים היחידות בהן ניסינו ללכת לאכול ביחד , ביקש בנו כי זה יהיה בעיר אחרת כדי שחברים לא יראו אשה אחרת עם אבא שלהם, ואילו הבת התקוממה בכעס מדוע אבא שלה משלם עבורי במסעדה ודרשה שאני אשלם עבור עצמי. מה שהפריע לי בעיקר היה חוסר האונים ואוזלת היד של האב שלא מצא את דרכו בין ילדיו שלא ראו גבר בבית אימם ולא הבינו למה בכלל הוא צריך אשה בחייו.
ובכן ילדים יקרים, לכם יש בית , הבית של אמא שלכם, להסתובב שם חופשי לגמרי בתחתונים וגם בלי ... אבל אני - במשך חצי שבוע ,3-4 ימים ולילות לא הרגשתי חופשיה בבית שלי, היחיד שהיה לי , לא רק שלא ללכת בלבוש קל ותחתון, אלא בכלל לא ...
אמא חורגת בהחלט נמדדת אם היא קונה מתנות, כי אם לא היא קמצנית, אבל אל לה לצפות לקבל משהו. אני זוכרת שחגגתי 18 שנים לבכורתו של מי שהיה בן זוגי ... וכמובן - אף לא מילה אחת של תודה על האירוע המושקע , שלא לדבר על סיע בפינוי השולחן שאירח 20 בני משפחה... לפחות היו עוזרים לאבא שלהם, לא לי . כל השלושה הסתגרו בחדר והתלחששו עד כלות. מחאה שקטה ונוקבת.
את המתנות שקניתי היו משאירים בביתנו, מתוך סולידריות לאמא שלהם. את החולצה היפה שקניתי ברשת נחשבת אני בטוחה שהבן מעולם לא לבש , וכך למדתי לתת שוברי קניה , לא ממש כסך שנועד לביזבוזים - מתנה שאיני אוהבת לתת, אך בכל זאת ללא חותמת יצוקה שהמתנה הגיעה ממני.
לילדים קשה מאוד לראות אשה חדשה שהיא צעירה יותר ,יפה יותר או מצליחה יותר מאמא שלהם.
הם גם חייבים לדלג בין הטיפות."מישהו כאן מוכן לעזור לי באנגלית. אני יכולה לבוא לקחת את המחברות?" שאלה הבת הקטנה את אמא שלה , וה"מישהו" הזה הייתי אני שכבר למעלה מ-1,000 ימים הייתי החצי השני של אבא שלה .
הפער במישור הזה עלול להביא כלייה גם על זוגיות אוהבת, אלא אם האם החורגת מוכנה להפוך לשקופה , להבליג עד כלות, לוותר על כל מה שרצתה להיא אל ביתה הנבנה , א ו לחילופין אם האב חזק מספיק כדי להבין שיש לפנות מקום לעולם חדש של ערכים,שהוא עצמו בחר בהם בפרק החדש של חייו. ויש כל כך הרבה שאלות על מקומה ותפקידה של האם החורגת בחינוך. לא ,אני לא חושבת שאמא חורגת מתפקידה לחנך את הילדים של בן הזוג שלה . אבל, והאבל גדול ...
בחיים משותפים בבית אחד יש הרי כללים הנקבעים גם על ידה וזהו חלק מחינוך.
עד כמה צריכה אם חורגת לוותר על מישאלות ליבה ואורחות חייה כדי להשכיל לשמור על שלום בית חדש? לא התכוונתי לחנך את אף אחד , אבל הנימוס המינימלי של לומר שלום כשיוצאים ונכנסים היה עוד מבית הורי. לא יכולתי להשלים עם המינהג של ארוחות ערב עם טלביזיה פתוחה כשכל אחד אוכל "על עיוור" , ומצחקק למראה סדרה רדודה, ללא קשר עין ושיחה משפחתית .
משפחות מורכבות מעמתות אותנו לעיתים קרובות עם עולם ערכים שונה לחלוטין. באחת המערכות האלה פגשתי ילדים מושקעים, מתעניינים, מחונכים אך מפונקים עד אימה . בפעם השניה הילדה היתה מאולפת כמו חיית שעשועים בקרקס, מנומסת להחריד. בפעם שאחריה - אני מודה שהיה לי לא קל: ילדים שגדלו על ערכים אחרים. שפה רדודה למדי, הכל "זה " ו"כזה ", ספרים מחוץ לתחום , מי מדבר על הצגות וקונצרטים שההתעניינות שלי בהם הפכה לצנינים, תרומה לקהילה שהפכה לחלק משיגרת החיים של ילדים אחים בסביבתי היתה מושא לצחוק ואהבת הטבע והארץ נזנחה לטובת סדרות המדגישות שטחיות , עיסוק בלתי נסבל כמעט בבדיחות עדתיות תפלות בעיני ומיותרות לחלוטין, אבל מה לעשות שהקשר עם האבא שלהם היה הקשר החשוב באותה תקופה ? ...לא אחת מצאתי את עצמי כמו נטע זר בביתי שלי. כאילו אני בשכונה אחרת, למרות שעל דלת הבית היה רשום שמי .
חוויות האלכולהול הראשונות , וגם המגע הפיזי שחצה גבולות המקובלים לילדי כיתה ו' - הגיעו אל אוזני. לספר או לא לספר לאבא שלהם? ומתי לספר לו מה באמת קורה במסיבות אלה במועדונים מהם חוזרים בחמש בבוקר , כאשר בכל פעם הייתי מתעוררת בקלות כדי לשמוע את המתבגר מגיע בשלום? זוכרת שבת אחת של בכי גדול של ילדה בת 10 שבסך הכל ביקשה מתנה קטנה . התשובה השלילית הנוקשה של אביה הביאה דמעות גם אל עיני. לא יכולתי לשבור את המלה שלו אבל גם לא יכולתי לשאת את הצער שלה .
נ.ב. אמא חורגת יכולה גם להיות חברה טובה, לא מרשעת, כזו שאפשר לעשות איתה המון דברים כיפיים ולראות בה חברה בוגרת. היא " - ממש לא אשמה שהמשפחה התפרקה , בעיקר אם הגיעה אל חייו של אבא לאחר הגירושים ולא לפני ... הצד החיובי הוא ש"היא " מביאה עולם חדש לאבא שלכם, לא לוקחת את האהבה שלו מכם, ומאפשרת חיים אחרים אמנם, אבל לעיתים מסודרים ויציבים יותר ממה שיכלו להיות אילו היה ממשיך לחיות לבד .
נכון שזה כואב, נכון שזה שונה . אפשר להילחם בזה כל כל החיים, אפשר גם ללמוד לקבל ולהינות ממה שזוכים בו, גם אם לא מבקשים.
מה המשותף לג'ורג' וושינגטון, בודהה, המלכה אליזבת הראשונה, אופרה וינפרי ואברהם לינקולן? שואלת אילנה ינובסקי בספרה, "את כולם גידלה אם חורגת והם הגיעו די רחוק". אז לכולם יש סיכוי
יתכן שכמה מכם מחייכים וחושבים איזו נאיבית זו... תצחקו ...אבל יש גם מציאות כזו.
נ.ב.ב - לחבר החדש של אמא - יותר קל לדעתי ...מכל הסיפורים אשר בסביבתי הקרובה - ה"אב החורג" מתקבל יותר בקלות ברוב המקרים. על כך - בפעם אחרת ...
 |
עבור הילדים המתוסכלים מהשבר המשפחתי ועבור בן או בת הזוג ... 
פיד RSS
תגובות אחרונות
-
יוליהקרי
בתגובה על יום ההולדת שלי ואני מחלקת מתנות ...
-
sari10
בתגובה על שקיעה של ערב שבת
-
א ח א ב
בתגובה על שקיעה של זהב
-
P65
בתגובה על אוגוסט 2008
-
sari10
בתגובה על אין כמו יפו בלילותה...אין כמו יפו בלילות ...
-
sari10
בתגובה על תכלת השמים וזהוב החול אשר על שפת הים
תגובות (86)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה. כבר חודש וחצי לפחות ( 4.5.20) זה תאריך השחרור המדויק, אני מתכננת להעלות את זה על הכתב.
עשית את זה כל כך טוב .
התמודדתי כמו אלופה עם הקשיים, עם העבדות, עם הזרות בבית שלי( שלי ממש- הם עברו אלי). ואז הבנתי- זה שאנ יסועדת אותם בחולים, שותפה לסודות קונה, מבשלת, מנקה, מלטפת, מזכירה - לעולם לא יאפשר לי ולו זכות אחת קטנה.
אין אמא חורגת.
יש אמא אמיתית וזהו. ובת זוג של אבא - לא מקנה שום זכויות- אפילו לא כאלו של אם בית בפנימיה.
מקווה שהגעת למספיק נשים וגברים.
אני יודעת שצרת רבים היא נחמה רק לטיפשים אבל מקל היא מקלה במעט על רגשות האשם.
וואי , כמה נכון ...
תודה
זהבה
שולי, ולך - מילה טובה וחמה באופן אישי ...
חנה אכן לא קל כל הפרק ב'
ובעיקר כשבן הזוג לא מספיק מפרגן או נותן חזית אחידה
חנה יקרה
קראתי בעיון רב את הפוסט המרתק על "אמא חורגת"
צר לי שחווית כאלה ייסורים מהאקס שלך ושלושת ילדיו
אין לי תובנות גדולות לתת לך
מלבד העובדה שתשתדלי לבחור בפעם הבאה רווק,או אלמן,או גרוש עם ילדים נשואים
המון בהצלחה.
תודה גם לך ובעיקר על דברייך במייל הפרטי אלי .
מבינה ומזדהה.
* התרגשתי והזדהתי לעיתים
תודה על פוסט מושקע שהוגש מכל הלב.
:))
זה ממש לא רק בגלל הילדים, השקפה זו שלי. גם בכלל בגלל פרטיות, לבדות מלשון לבד שאני חושב שזה מרכיב חשוב במערכת זוגית. אני יודע שהדעה שלי לא הכי מיינסטרימית בנושא זה, אבל החיים המודרניים מלמדים שאם כל כך הרבה זוגיויות נכשלות צריך לבחון כל דבר ולהיות פתוח עם כל מיני סוגי פתרונות. לא העניין של לרצות את הילדים אבל בהקשר שלהם בהחלט יהיה להם יותר טוב רק עם האבא או רק עם האמא בבית, כן. אני מבין את הקושי, שקיות ומברשות שיניים, גם לא כזה סיפור, וכתבתי שזה הרע במיעוטו, אין פתרונות מושלמים.
לדעתי האישית צריך בכלל לנסות ולא לגור ביחד. מה רע בקצת געגועים? לא חייבים לראות את בן הזוג החדש כל יום ולא חייבים ליצור מצבים כאלו של אמא חורגת
עם כל הכבוד לילדים , כמה זמן לדעתך צריך לא לגור יחד ולא לחיות חיים מלאים כדי לרצות אותם? אני מדברת על קשר מתקדם שנמשך זמן רב . כמה זמן לדעתך בני זוג מבוגרים יכולים לנוע עם שקיות של בגדים להחלפה ומברשות שיניים מבית לבית רק בגלל הילדים ?
געגועים ? זה נחמד באגדות. אלה לא חיים אמיתיים ולא זוגיות אמיתית.
וואהו. איזה פוסט. לא קל. תודה על כל השיתוף וההשקעה. נושא חשוב מאין כמותו. מורכב ביותר. גם אני מכיר את הסיטואציה, לפחות חלקים ממנה. באמת מאוד מורכב ואין פתרונות קסם. לדעתי האישית צריך בכלל לנסות ולא לגור ביחד. מה רע בקצת געגועים? לא חייבים לראות את בן הזוג החדש כל יום ולא חייבים ליצור מצבים כאלו של אמא חורגת כי העובדה היא שזה מביא המון תסכול ואכזבות. כל אחד לטעמי צריך להמשיך לחיות את חייו ובביתו, ככה יותר טוב, לא פיתרון אולטימטיבי אבל הרע במיעוטו. תודה על ההמלצה לספר של אילנה, בהחלט עושה רושם של מרתק.
אכן, זה עובד לא רע , אלא אם יש בן זוג - האבא של הילדים -
ש"שם רגליים" בכל פינה , כדי לפצות את עצמו על
התיסכולים האישיים שלו .
אגב, לא מסכימה עימך שהמושג פס מן העולם,אלא שנוח יותר לקרוא לו בשם עם יותר קוסמטיקה , אך לעיתים עם פחות אתיקה ואסתטיקה ...
פוסט מושקע מכל הלב...
אמא חורגת זה מושג שפס מן העולם, זה היה אז באגדות .
היום המצב שונה ויש הרבה זוגות גרושים , ובת הזוג אמורה לדעת שאת שלאמא אין באמת תחליף
אך אם נוהגת ביושר וברגש עם הילדים של בן זוגה זה עובד לא רע .
כמובן , אלא מה , כי הוא הרי נשאר עם הילדים , לאחר הפרידה הזוגית אם היא מתרחשת ...
לא ניסיתי לחסוך ממנו את האחריות המשותפת
וזה בפירוש גם כדי לבנות יחד .
אבל , לא היה לי שותף לדרך.
בדיעבד התברר שגם לא למסד ערכים .
גם לא תמיכה אמיתית,אלא לצערי מן הפה אל החוץ, אם בכלל.
האקס טוען שכן.
ומדוע יטען אחרת?
כדי לקדם נוכחות של גבר חדש בחיי ילדיו ?...
צאת לדרך חדשה ?
צעדי בה על פי דרכך.
יש יועצים חיצוניים ו ומקצועיים.
מי שמרגיש יתום עכשיו הוא אני.
יתום מילדיו שלי
מצטערת בשבילך.עברתי את החוויה הזו מהכיוון ההפוך.
ילדים קטנים אכן מקבלי םדברים בצורה אחרת,
עד השלב בו הם עומדים על דעתם ומבקשים תשובות ומקום וחלק
בקביעת נוהלי החיים המשפחתיים. מבינה את הקושי שלך ומאחלת לך
להתמודד עימו בצורה המיטבית.
ברוך שובך אל חברי ... עשה חייל שם במרחקים !...
אני יכולה בהחלט להזדהות עם הבדידות המעיקה בתוך
זוגיות כזו. הייתי שם . לבד מאוד.
כאשר היחסים עם הילדים הגיעו לנורמליזציה ,
שמן ישורון , וגיליתי עם מי אני חיה באמת .
* מעניין ביותר וכתוב ברגישות רבה... חשפת הרבה מחייך האישים וגרמת לי להתרגש מאוד.
שכל אמא חורגת תשאל את עצמה אם היא היתה רוצה לעצמה או לילדיה אמא חורגת מהסוג והאיכות שהיא מציעה ...
תשובתי היא זו:
עם יד על הלב וביושר מוחלט וללא צניעות או יהירות אני מעזה לומר
שאילו זה קרה לי הייתי שמחה לאמא חורגת כמוני שמשקיעה את כל הנשמה , עם אכפתיות מעל ומעבר שאין תמיד לכל אמא ביולוגית מעצם עובדת היותה אמא . ליבי שקט ומצפוני יותר מאשר נקי. הייתי שם בשביל כל אחד מהם במלוא הנתינה .
לא היה לי חלק מעולם בפירוק משפחה . ההכרות היתה לאחר הגירושים .
זה שהילדים זקוקים למשפחה הגרעינית - נכון, אבל זה לא קשור אלי ! הוריהם התגרשו מהסיבות שלהם וילדים לא יכולים להמשיך ולכפות אורחות חיים על הוריהם לאורך שנים, בשם ייסורי המצפון ורגשות האשמה הניצחיים.
הם גדלים, פורחים מן הקן והוריבם כבר מבוגרים יותר ,כאשר שנות אושר פוטנציאליות כבר הרחק מאחוריהם.
מרתק מאד לקרוא.
אני זוכרת ידיד קרוב שלי שגדל עם "אמא חורגת" (אמו נפטרה) וכמה רע הוא ואחיו עשו לה עד לגרושין הבלתי נמנעים שלה מאביהם..
הייתי צעירה.. צידדתי בהם.. היום אני רואה את זה אחרת.
כל הנושא הזה של להכיר לילדים בוער אצלי עכשיו.
הכרתי להם את החבר שלי.
זה היה מוקדם מדי? - האקס טוען שכן.
מצד שני - כמה כבר אפשר להסתיר בן זוג כשהילדים ישנים איתך לילה לילה?
החיים לא פשוטים.
שוב תודה על הפוסט המעניין.
B R A V O
גם לינובסקי וגם לאקרמן.
חנה היקרה
אהבתי. ניכר שכתבת מתוך הלב.
ממה שסיפרת נראה לי שהתמודדת עם אתגר המשפחה המורכבת ללא בן זוג תומך. יתכן וניסית לחסוך ממנו את 'כאב הראש' הזה אך בעצם נחסכה היכולת ליצור משהו ביחד. גם אם הילדים אינם משותפים הרי יש ניסיון להקים בית משותף ולא בית עם מחנות וצדדים.
תודה ששיתפת. ואת כותבת מקסים.
הייתי שם באניה שנטרפה בסערת המורכבות, בתחילה הלכתי על ביצים בהמשך זו הייתה תחושה של ללכת על מסמרים וכשנולדה בת משותפת ומערבולת רגשות והורמונים סחררו אותי ביקשתי להציב גבולות, נתקלתי בהתנגדות עזה מצד זוגי, לא להגיד לא להעיר לא לפגוע, היה לי משפט שעצם זה שאני מתנהגת אל ילדיו כמו אל בני( שהבאתי איתי למשפחה החדשה) זה הכי סימן לטבעיות ונורמליזציית יחסים. אב ילדיו לא שיתף עימי פעולה כהוא זה, למרות בקשותיי, תחנוניי, הפצרותיי, העומס ,רגשות אשם גברו, התעבו וחשתי לבד בסוג של מערכה. לאחר כ-חמש שנים של משפחה מורכבת לא מאוחדת התפרקה הזוגיות.
שכל אמא חורגת תשאל את עצמה אם היא היתה רוצה לעצמה או לילדיה אמא חורגת מהסוג והאיכות שהיא מציעה.
מכאן יש להתחיל את כל הדיון.
השנאה והניכור לאמא החורגת מגיעים בעיקר מפני שבהרבה מקרים יש לה תרומה ניכרת בפירוק המשפחה והאושר של הילדים.
הילדים כאמור, לא נהנים מהשירותים הספציפים שהאישה הזרה מעניקה לאבא....
ילדים זקוקים לדברים שונים לחלוטין.
תגידי לאילנה ינובסקי שתצור אתי קשר אני רוצה לכתוב על הספר שלה
תני לה את המייל שלי בבקשה היא מכירה אותי
גרושתי עוברת בימים אלה לגור עם החבר שלה (וביחד עם הילדים שלי)
הפוסט הזה, וכנראה גם הספר, פתח לי מחשבות רבות,
תודה.
הערה קטנה: כיוון שהילדים שלי קטנים הם חווים כל דבר כמובן מאליו וטבעי.
מי שמרגיש יתום עכשיו הוא אני.
יתום מילדיו שלו.
לא כל מבוגר אסרטיבי במידה מספקת והבעיות בזוגיות נגרמות בגלל המבוגרים ולא בגלל ילדיהם. הקשר עלול להינתק גם ללא מעורבותם של הילדים ולרוב הילדים הם רק תירוץ.
צניעות ובגרות הם יפים אבל לא כדרישה מבת הזוג אלא כדרישה של אדם מעצמו. כל אחד דואג לצניעות ולבגרות של עצמו ואם בן זוגך לטעמך אינו ממלא את חלקו בצניעות ובבגרות, אמרי יפה שלום לילדים והמשיכי לצעוד בשירה.
בכל מקרה, "ככה זה מאוד קשה" האמירה הזו בכיינית ולא נכונה.
אלי, בן הזוג בקונפליקט מתמיד , לאחר פירוק המשפחה הראשונית. הילדים בקונפליקט כי מי רוצה צלע חדשה במשפחה .אבל, אנשים צריכים להמשיך את החייהם מבלי לאפשר לילדים לנהל את החייהם !!!
הילדים צודקים באשר לזמניות הקשר ? בהחלט . "בזכות" הדרמות והמניפולציות שהם עושים, נוצרים עימותים הפוגעים בזוגיות.
צניעות ובגרות? יפה לדרוש את מבת זוג חדשה . למרבה הצער, האבות , לעיתים קרובות אינם מצויידים בתכונות אלה , בעיקר לא בבגרות אמיתית שתאפשר להם ראיה של כל הזויות .
פוסט יפה וכנה מאוד.
מבחן אמת לעוצמותיה של "האם החורגת" בלבד. (לא להשתמש בביטוי הזה). צניעות ובגרות. מבחן צניעות וגם מבחן ליכולת להיות בתפקיד המבוגר. לתת בלי לצפות לתמורה, להבין שגם בן הזוג עלול להמצא בקונפליקט, על אחת כמה וכמה ילדיו.
אגב, לעיתים הילדים אכן צודקים ולעיתים קרובות, בלי קשר להשקעתה של האם החדשה, הקשר באמת זמני.
יאיר, אני חושבת שקהל המטרה העיקרי צריך להיות החברים שלך דווקא...
בעיקר אלה שמה שמנהל אותם ביחסים עם בת זוג חדשה אלה
הם רגשות האשמה כלפי הילדים שלהם, שבגללם הם מאפשרים לילדים
לנהל אותם ולא להיפך, ולא השכל הישר שצריך לנווט אותם.
החשש מתגובות הילדים הופך לעיתים לחסר פרופורציות והורס גם זוגיות
עם בת זוג סבלנית ואוהבת .
חנה היקרה,
תודה... *
שלחתי לכמה מחברותי הטובות הפניה לפוסט הזה..
להתראות,
יאיר
עלית בדיוק על הנקודה !
קשרי זוגיות קצרים אינן מהוים איום על המשפחה המקורית.
כאשר הילדים מבינים ש"היא " לא הולכת הביתה ,
וכי זהו מצב קבוע , ההתמודדות מתחילה להיות אחרת ...
כאשר קשר אינו משמעותי באמת,
ובת הזוג מוצגת לעיתים כידידה טובה, זה נשמע יחסית בסדר.
באמת, לא נורא לצאת לטיול עם ידידה ועם הילדים של כולם, נכון ?...
אבל, אני מדברת על זוגיות מלאה ושלב מתקדם יותר .
החיים האמיתיים הם הרי לא בטיול ובבתי קפה ...
היי
מאוד מעמיק ומקצועי וגם ריגשי ואישי..
לצערי מאז הגירושים לא חוויתי בחוויה זו לאורך זמן והתקופות הקצרות של הזוגיות שלי עם בנות אחרות והילדים שלהם - היו די נעימות וללא שום קונפליקטים רציניים - ברור שהבעייות מתעוררות עם הזמן... וכשהילדים מבינים שזהו מצב קבוע...
מקווה שביום שאתקל במצבים האלו - אדע להתמודד...
השימוש בביטוי - אמא חורגת - הוא מכיוון שכתבתי את דברי
בעקבות ספרה של אילנה ינובסקי - להיות אמא חורגת. הביטוי הזה אכן מיושן כבר
וממש לא נשמע טוב ,
אבל בינינו - זוהי האמת.
אשה שניה איננה אמא שניה .
אכן תלוי בטיב המילוי.
אלא שהמילוי שהוא משובח בראשית
לעיתים מחמיץ ומקבל טעם מקולקל עם הזמן...
והמבין יבין.
תודה לך
פוסט ארוך ומושקע.
אני תמיד טענתי כמה שתתן לילד אף פעם לא מספיק.
תמיד יהיה להם טענות לטוב או לרע.
צריך לקחת את המינון הנכון ולעשות מה שהלב מרגיש.
להיות אמא חורגת קשה כאשר אין גב ותמיכה מהאב.
זו בעיה קשה,
כמו שאי אפשר לגשר על כלה וחמות
אין אפשר לגשר על ילדים ואמא שניה,אני לא אוהבת את המילה "אמא חורגת"
היא לא אמא שלהם היא החברה או האישה של האבא.
ויש מקרים מעטים שהאב מספיק חכם כדי לגשר כמו אצל זוג חברים שלי.
שהאב/בעל לא מרשה לילדים שלו להתנהג בחוצפה אל האישה.
הכל תלוי בטיב המילוי.
בברכה
בלהה
תמי ,
תודה על תשובתך המושקעת והמפורטת .
כפי שכבר כתבתי יש מקל גדול לאם הביולוגית
ולאב .
ברור לי שיש גם הצלחות גדולות מאלה ,
אבל - מתחת לפני השטח ,
כל מי שאני מכירה מודה בבעייתיות הרבה .
שמחה עבורך שהיתי מספיק חכמה לנווט את
הספינה באופן מיטבי ,בעיקר עבור ילדייך.
וכן, בלי פירגון אין מוצא של נחת
אני מכיר את מעמדה של האמא "החורגת" באופן תאורטי, ומתוך היתקלויותי בבעיה במסגרת עבודתי.
את רמזת על עיקר הבעיה:
בעוד האמא החורגת נכנסת למצב בידיעה לגבי מה עלול לקרות - הרי הילדים לא רצו ולא אשמים בהתפרקות היחסים של שני הוריהם ובכניסת "אחא" חדשה לחייהם.
בסיפור שלך - נקודת החולשה שלא איפשרה כל פתרון היה האב, ורק הןוא יכול היה לפתור את בעית ילדיו ובעית בת זוגו.
פוסט מחכים
הייתי בת זוג של אב לשתי בנות טיפש עשרה
החוויה היתה בעיקר חיובית, הבנות רצו את טובת אביהן והיו מפרגנות ידידותיות ובכל זאת היו לא מעט קשיים
ככל שאני צופה את חיי קדימה, ברור לי שגם בני הזוג הבאים שלי יהיו הורים לילדים מפרק א'
טוב לדעת יותר על ההתמודדות הזו....
תודה
אולם ילדי בורכו ב"אמא חורגת"
ולמיטב ידיעתי אין להם צלקות ממנה...
חברתי היקרה דורית,
אמא חורגת מעבר לאוקיינוס
זה באמת לא נורא ...
חנה'לה יקירה,
את כל כך כואבת את השנים ההן ולא בכדי. נתת, השתדלת, עשית, היית קשובה. אבל הכל היה בואקום סביבך. לא היה מי שיכניס אותך אל ליבו.
בעיני - החלק הגרוע הוא היחס של בן זוגך. הוא לא היה שותף ולא היה ראוי לך. הילדים הגיבו בהתאם לשידורים שלו.
אני מהצד השני. ממני לא שמעו הילדים שההיא לקחה להם את אבא. נהפוך הוא - אמרתי שלולא היא נכנסה לחיינו, לא הייתי מגיעה לחופש וגם אביהם לא. וכשהיה מצב בו התעורר 'ברוגז' בין אחד מילדי לבינה - ניסיתי לשכנעו שהוא יכול בקלות להסיר את המועקה אם פשוט כן יאמר לה שלום בטלפון ויתעניין בשלומה - גם אם זה לא בא מבפנים. רק כדי לשמור על שלום בית. לאחר שנים אני חושבת שבכך לא סיפקתי לילדים שלי די מקום להוציא קיטור מול אבא, שלעתים תמך בזוגתו החדשה כנגדם. אבל חשבתי על הטווח הרחוק - שידעו להביא למצב של שלווה ולא לחפש איך לעורר מועקות. זה לא קל, כי לילדים יש מטענים משלהם והם לא מספרים עליהם. יש להם פחדים, אי בהירות.
ומול זה, מכיון שאביהם דאג לשלומם, נוצרה איכפתיות, והיה יפה לראות איך התרגשו כששמעו על צירי הלידה של בת הזוג של אביהם והתרגשו ללכת לבית החולים לראות את אחיהם החדש וגילו דאגה של ממש בעת מחלתה.
כדי שיגיעו לאיכפתיות נזקקים הילדים לדוגמה אישית ולתמיכה אינסופית של ההורים (זה לא ממש קשה, אחרי הכל - אלה ילדי שלי!). צר לי על שאת לא זכית להיות במעגל כזה ובנזוגך פשוט לא היה ראוי! ממש מרגיז שיש אנשים כאלה, שפשוט משתמשים באחרים. התנהגותו של בנזוגך אינה קשורה להיותך 'אמא חורגת' - אני מניחה שגם אילו היית פוגשת אותו לפני שנולדו לו ילדים, היית מגלה אי אילו דברים לא נוחים בהתייחסותו.
אז הלאה - לדרך חדשה - ושתמצאי את האחד שיודע לפרגן ולעטוף ולשלב את כל החלקים בחבילה הזו, שיכולה להיות שמחה ומוצלחת.
הגיע זמנך.
חנה"לה חברתי היקרה,
מבינה את ליבך וכאבך
אני לא חוויתי סוגיה זו "על בשרי"
אולם ילדי בורכו ב"אמא חורגת"
ולמיטב ידיעתי אין להם צלקות ממנה...יתכן ובגלל שילדי היו גדולים .
בכל מצב ולכל מצב יש את הקושי שלו
ויש לנתב את הדרך וללכת בין השורות ...
שבוע טוב
עולם שאני לא מכיר לחלוטין
נשמע כמו עולם הזוי שמי תהייה מספיק שפוייה להכנס אליו בדיעה ממקודם
אבל בכל זאת הן עושות את זה ונכוות
לא חיים פשוטים
מקווה שהפיצוי הסופי שווה את זה
חנה יקרה,
אין לי נסיון בנושא, כך שאיני יכול להגיב עניינית למצב.
כתיבתך, מצד שני, קולחת, בלי יותר מדי מושא עקיף, או, משפטים שצריכים להיות בסוגריים. מאוד נהנתי לקרוא ותייקתי את הפוסט על "מדף" ה:צא ולמד.
תודה רבה.
רון במדבר
אוסי, תודה . אגיע לצחוק קצת כ י זה באמת מה שאני הכי הכי אוהבת ...
אין ניסיון לחנך, אלא שהדרך למצוא את שביל הזהב בין הטיפות,
רצופת מהמורות.
וכמו שכבר כתבתי , ללא שת"פ אמיתי של בן הזוג הכל נדון לכשלון
גם הוא ובעיקר הוא חייב להיות בוגר רגשית, ומסוגל להוביל את המהלך החדש ,בחייו
בצורה המיטבית.
לעיתים ייעוץ עשוי לעזור אבל אם את נשואה 27 שנים את בוודאי יודעת שצריך
שניים לטנגו ...
זה שהיא כתבה ספר כדי לעזור - זו מצווה.
כי המצב הזה נראה לי קשה ומורכב, מעשה אמנות שמצריך שני שותפים בוגרים. לחבר שתי משפחות מחדש, בלי הדרכה ועזרה - נראה כמעט בלתי אפשרי. כך שכל עזרה כאן מבורכת.
אתה בוודאי זוכר שהכוונה לאמה החורגת של שלגיה ...האם החורגת המיתולוגית מאגדות הילדים
ובאשר לך - אני משוכנעת כי זוהי רוח הדברים שאתה עצמך, בראש
ובראשונה ,
מעביר אל ילדיך!
וגם תלוי בני כמה הם ומהי מערכת היחסים עם האם הביולוגית .
חן בטבע היקרה. בתור אחת שנשואה 27 שנה לאדם היחיד שהוא גם האב של ילדיי . הייתי רוצה להגיד לך ולא מנסיוני אלא שמעתי בתוכנית של "ד"ר פיל" את מכירה? שלעולם לעולם זה לא יצליח. ילדים שיובאו למשפחה אחרת, האמא החורגת, לעולם לא תוכל להיות האמא שלהם, וגם לא צריכה לחנך אותם. זה אף פעם לא יילך, ותמיד יהיו טענות בהמשך גם מצד האב. כשמשהו לא יימצא חן בעניו,האמא החורגת תגיד משהו לילדי,ו הוא תמיד יעיר לה ולא לילדים . למה אמרת להם? את לא האמא שלהם? אז תפסיקי להגיד לכם וכו'.
שמחתי לקורא את המאמר מאמר חשוב לכל אלה שרוצים להקים משפחה שניה עם התוספות של הבני זוג השניים.
אוסי
נ.ב. אשמח אם תגיעי לצחוק קצת בסיפורים שלי ההומוריסטים . קצת יעשה לך טוב
אמא חורגת מזכירה מכשפה יפה
מול מראה
האמא החורגת היתה הרבה יותר
יפה משלגיה הבתולית
היא היתה אשה עם נשמה והכרה
הילדים שלי מחוברים לגמרי
לחברה שלי
והיא אליהם
בהוקרה
צזר
תודה , אולי .
ביום מן הימים אולי גם זה יגיע ...
ילדים לא צריכים להתייחס אל בת הזוג כאל אמא שניה , כי אכן אמא יש אחת...
בכל שנותי , הקפדתי תמיד לחזק את מקומה של האמא הביולוגית,
הגם שלא היתה הדדיות מהצד השני.
כמו שכתבתי ואמר וגם אחרים - האבא הוא הקברניט של הספינה הזו.
ילדים שרואים אבא מבולבל וחסר עמוד שידרה יציב וחזק מנצלים את הפירצה .
הרבה אבות גרושים, לא תמיד מבינים מה לעשות כדי לשמור על כל הצלעות,
מבלי להגיע לנקודות שבר...
חן מתוקה
ארוך אך מושקע בעניין רב, מפרה ומרשים. נושא מורכב שיצא מתוך האגדות וקיים במציאות חיינו*
עופר , מנקודת המבט של אדם בוגר החיים נראים אחרת.
הדברים שונים מאוד כאשר הזוגיות החדשה של האב מגיעה כתוצאה מפטירת האם ,
ואז אכן מדובר באמא חדשה העשוייה להעניק את מה שהאם הבילוגית לא זכתה לו,
הן מפאת מחלה שלא איפשרה לה לגדל את ילדיה, או בשל מוות.
כאשר יש אם ביולוגית ברקע , ילדים מתוסכלים בגלל פירוק של משפחה
והורה שלפחות בשני םהראשונות מחפש את דרכו - הדברים שונים מאוד .
שמחה מאוד בשבילך שזכית לקבל מחדש רגש אימהי.
מניסיון אישי אני יכולה לומר שלא תמיד חייבת להיות ביולוגיה וגנטיקה כדי
לאהוב ילדים.הייתי שם.
אהבתי ילים שלא אני הבאתי לעולם. זה בהחלט אפשרי.
איזה פוסט מושקע.
אני חייב להודות שקראתי את כולו בעניין רב. פשוט מרתק.
עולם שלם ומאתגר שכמו שזה נראה, הוא נחלתם של אחוזים ניכרים מהאוכלוסיה (אם לשפוט על פי שעורי הגרושין הגבוהים).
נראה לי מהצד שנכון יותר להציב גבולות לילדים ולשמור על מידה של דיסטנס - אין סיכוי בעולם שילדים יתייחסו אל בת הזוג של האם כאל אמא שנייה, לא משנה מה ואיך היא תתנהג - אמא יש רק אחת. לכן, בת זוג צריכה לדאוג למעמדה ולכבודה בתא המשפחתי החדש. אולי היא לא תזכה באהבת הילדים אבל היא תזכה בכבודם. אבל באמת שאני לא מתיימר להבין את גודל ומורכבות העניין.
תראה לי שהתברכת בתעצומות נפש וסובלנות כבירים.
תודה ששיתפת בפוסט המרגש
חנה שלום
כמי שהוריו התגרשו עקב מחלתה של אימי הביולוגי (נפטרה)
הלכנו שני בניה עם אבינו שהקים זוגיות חדשה עם בת זוג
אחרת.
בת זוגו של אבי, כמו כל אדם היו לה יתרונות וחסרונות אבל
בטווח הארוך לא נולד מי שיכול לעצור את הזמן, ובת זוגו של אבי
גידלה אותנו לתפארת וממרומי גילי (50) אני מאחל לה רק
בריאות ואריכות ימים.
בעיני כל יום שעובר והיא שורדת זו מתנה שאני מקבל מבורא עולם
אילנה ,
לך תודה שפתחת נושא כל כך חשוב
המהווה חלק בלתי נפרד מחייהן של משפחות רבות,
ורק מתי מעט מעזים לבטא את רגשותיהם
בצורה כל כך נוקבת , עניינית ומושחזת , כמוך...
בינתיים רק אשלח לך שוב כאן, ברכות חמות
לסטטוס החדש שלך : אם החתן ...
אני מרגישה זכות להודות לך על הפוסט המרתק שכתבת
והבאת בו את הספר שכתבתי והמעגל שהוא פותח וסוגר אצלך
ריגשת אותי מאד
תודה חנה על הפוסט מלמד, יסודי ומעמיק.
כזה שבהחלט מסייע בהכוונה למי שצריך.
מעבר לכתיבה הנהירה והברורה,
התוכן המרתק ומעניין,
קשה להתעלם מחייך המהולים
באשר נכתב.
פשוט נפלא.
חוזרת ואומרת שהפוסטים המרגשים שלך הם הספר בהא הידיעה.
אולי
ראיתי גם מקרים שבת הזוג והילדים יצרו חברות.
הרבה תלוי באב...
ואכן זה והמפתח - האבא !!!
לצערי, במקרה שלי , כאשר היחסים עם הילדים התייצבו,
האבא התחיל לקנא בכך ש"הילדה באה אלי " ...במקום לשמוח.,
להרגיש בטוח ולפרגן ...
לא כל זוגיות היא כזו.
ראיתי גם מקרים שבת הזוג והילדים יצרו חברות.
הרבה תלוי באב; וגם באם הביולוגית.
ראיתי הרבה מאד מקרים הפוכים: אב ביולוגי למעשה נעדר או לא קיים, והילדים מקיימים "זוגיות" עם האם.
בולט בעקר במקרה של בת/בן יחיד/ה.
תודה חני,
באמת מעניין!
היי חנה, פוסטים שנכתבים בדם הלב תמיד חודרים יותר...
אין ספק שהנושא הזה, הרלוונטי לכל כך הרבה בני אדם - מבוגרים וילדים - מהווה כר נרחב לרגשות, לכאב, לשאלות, לחוויות חיים. מאד מרגשת הדרך בה נגעת בו
שירלי
התייחסתי לזוגיות לצד אבא לילדה בעלת צרכים מיוחדים .
זה היה בנוסף לכל האמור לעיל ..
חנה יקרה,
עודני זוכר שהתייחסת באחד הפוסטים הקודמים שלך לסוגייה זו, אם כי לא באפן מעמיק ומפורט שכזה.
טוב שביינתיים א. ינובסקי הוציאה את ספרה בנושא זה. כי הספר בוודאי מעניק לקוראיו ובעיקר לקוראותיו, תובנות ואמצעי חילוץ חכמים מסיטואציות בעלות פוטנציאל ריסוק. הנושא כה סבוך. הלא לא קל כשמדובר במשפחה נורמטיבית ורגילה, אז בסיטואציית המשפחה עם ה"אם החורגת" הדבר בוודאי קשה שבעתיים. כל הכבוד, חנה על המאמץ, ההשקעה, הכתיבה הנפלאה, הנסיון להגיע לנפש הדברים בחן ובעומק וברהיטות שכזאת. אני חושב שאנשים במצב המתואר יכולים להפיק תועלת רבה מן הפוסט המדהים שלך.
ראי רק בטוב, יקרה וחג שבועות שמח !
מיכאל
םוסט מאד מעניין
למזלי הטוב לא היה
לי את העונג להיות
בת זוג של אבא לילדים
בגיל הזה.................
באמת לא קל בעולמנו שבו הקלות הבלתי נסבלת של פירוק משפחות ופירוק זוגיות
תיארת מצב מאוד מורכב.
מצד אחד ילדים שחוו משבר ואף אחד לא לימד
אותם איך להתייחס ל"מישהו" שהתווסף ל"משפחה".
האם הוא טוב ליהודים? ואולי הוא רע? איך אוכלים אותו בכלל?
ואולי בכלל שווה ללהטט ולתמרן בין שני הבתים על מנת להפיק רווח מפה ומפה?
מצד שני האמא הביולוגית שיכולה לבחוש מרחוק בקלחת אם רק תרצה.
והצד השלישי...הוא החשוב מכל. כינית אותו הקברניט , וצדקת.
הרבה מאוד תלוי בניווט שלו. אבל, נוח יותר כנראה לקחת צעד לאחור
ולתת לבת הזוג לשבור לבד את הראש. מתאים לו יותר לשמור על דמות
האב הטוב, בעוד הזוגית החדשה תהיה הדמות הרעה בסיפור.
מענין, מעמיק ומלא תובנות מקרויות
כרגיל אצלך :)
תודה על השיתוף הכואב,
הספר של אילנה כפרה עליה אכן צריך היה לצאת לפני שנים רבות, היה מציל אולי כמה נשים.
*
שרי חברתי היקרה,
כמה טוב שאת לא בסרט הזה כי זר לא יבין זאת...
לא קל לחתוך את מה שכבר נבנה , בעיקר כאשר
זוהי כבר לא הפעם הראשונה ... :-)
תודה ע ל דברייך.
והיה צריך מי שיעריך ויכבד את כל הרגישות הזו
ולא מי שיקשה עוד יותר על מה שממילא היה לא פשוט !
והזמנה ל - יחס גורר יחס....
יש בך המון רגישות
וצריך הרבה לב להיכנס לסיפור כזה
אני מכירה בני זוג של סיבוב שני, שחולקים את זמנם המשותף בצורה טובה מאוד.
זה יכול לקרות לרוב עם ילדים קטנים מאוד או שהם כבר בוגרים ממש .
כשהם קטנים, הם מתרגי םלמצב הקיים כחלק מהחיים וכאשר הם בוגרים הם כבר חיים את חייהם ,ופחות זקוקים
למסגרת הביתית באופן יומיומי ...
הקשיים העיקריים כמו שתיארתי אותם מופיעים בגילאים של ילדות מתקדמת וגיל ההתבגרות
שם - אני הייתי ...
להיות בת הזוג החדשה של אבא משמעו שלא תופסים את מקומה של האמא - זה מובן לנו, אבל בעיניים של שילדים,
לא קל להם לראות מישהי אחרת ולא אמא שלהם פותחת את הדלת בבית שלהם -ושל אבא שלהם ....
לבן זוג יש סטטוס אחר מאשר לבת זוג . הרבה פעמים הוא נתפס כמי שבא "להציל" את אמא , כדי שלא תהיה לבד .אבל, בת הזוג נתפסת לעיתים קרובות כזו שבגללה אבא לא נמצא עם אמא , גם אם הגירושים קרו קודם לכן .
לעיתים, יש אבא שהופך ל"אין" אבא ובן זוג חדש נכנס לעיתים לנעליו בתחום של תשומת לב גברית וגב כלכלי ( כן!...
) , ויש אולי רווח משני לכל המצב , אבל - בת זוג חדשה היא זו שעליה מוציאים כסף שילד מצפה שיוציאו עליו ו/או על אמא שלו הנותרת "מאחור" בעיקר אם אין לה זוגיות חדשה .
האם אלה יחסי כוחות טובים ובריאים בזוגיות חדשה זוהי כבר שאלה אחרת ,אבל זהו לא הנושא של הפוסט הזה ...
חנה יקירתי,
קראתי אותך בשקיקה.
את כותבת כל כך מעניין, עמוק, אישי וקולח!!!
העלית מציאות קשה וכאב עמוק.
----------------------------------------
לשמחתי, "לא הייתי בסרט כזה".
מה שאני יכולה לומר, כתובנה מרכזית מהפוסט שלך,
הוא כי לצורך הצלחה בזוגיות כזו,
הכרחי לקבל תמיכה בלתי מסוייגת מבן הזוג.
ללא תמיכה כזו, לקשר אין סיכוי,
ועדיף לחתוך,
כי sooner or latter צפוי הפיצוץ.
אמא חורגת זה מושג שפס מן העולם.
להיות בת הזוג החדשה של אבא משמעו שלא תופסים את מקומה של האמא. כי אמא יש רק אחת, גם אם אבא כבר לא ממש מעוניין בחיים משותפים איתה.
אבל זהו תפקידו של בן הזוג להגדיר את הגבולות לילדיו - ובלעדי זה, אכן, כמו שאמרת, שיחכה עם קשר,
כי אם לא יגדיר גבולות, הילדים יבינו שעליהם להגדיר אותם, ואז כולם יוצאים מופסדים.
אני מכירה בני זוג של סיבוב שני, שחולקים את זמנם המשותף בצורה טובה מאוד.
פוסט מאוד מושקע ואישי להפליא. כתיבה יפה מאוד
ללא חזית מאוחדת של שני בני הזוג הילדים הם המנווטים לכאן ולכאן לשמר את המשפחה המקורית שאולי בכל זאת יום אחד שוב תתאחד. בנוסף, לא אחת, הילדים מנסים להאבק בגורלם להדוף את האם או האב החורג לדחוק את יתמותם. לדעתי, הבן הזוג החדש, במשפחה החורגת, צריך למלא תפקיד של דוד או דודה ולהמנע מלהתחרות במקומם של האב או האם הביולוגים. מעמדה נטרלית, לא מאיימת, לבסוף מקומו/מקומה במשפחה החדשה יוגדר ויהי מקובל על כל בני המשפחה.
תודה על ששתפת אותי בדיון המעניין הזה.
ארי
וואוו! זה היה מרתק, מאלף ומחכים!
תודה על שחשפת אותנו לעולם הזה של משפחות מורכבות.
אכן, המושג 'אמא חורגת' נשמע ארכאי, מעולם האגדות.
חבל שאין לכך הגדרה עדכנית יותר, כי זה באמת עולם ומלואו.
תיארת באופן מלא ומרגש את המציאות הזו וגם עוררת סקרנות לגבי הספר.