| אני?? מבוגרת?? וואוו.. בפעם הראשונה בחיי הרגשתי זקנה.. יצאתי למסיבה, כמו שאני רגילה, עם כמה חברים. סתם.. לשתות בירה ולשמוע אחלה מוזיקה. פתאום הכניסה התגלתה מולי האמת המרה.. באתי לעשות בייביסיטר.. עשרות ילדים וילדות בגילאים מתאימים להגדרה, מקיפים אותי!!! בעודנו מתלבטים אם להישאר וללכת, השומר מסמן לנו שניכנס. פרוטקציות?.. אולי.. זה המשיך בילדות שרוקדות סביבי בלבוש מינימלי. האמת מתפוצצת לי בפנים. חברים וחברות זהו הנוער של ימינו, דור העתיד עומד מולי עם חצי גולדסטאר ביד, מזמין צ'ייסר ואוחז בבדל סיגריה. מעודד? לא בטוח.. בנות רוקדות בתנועות מפתות, לא בטוח שהן מבינות את זה בעוד הבנים מקרקרים סביבם בעיניים פעורות לרווחה ופה מזיל ריר. אז מה נהייה מאיתנו? או האם גם אני נראתי ככה?? ילדה קטנה, טיפשה וחצי ערומה מפזזת בחושניות כדי להשיג תשומת לב? אני משתדלת להאמין שלא. פתאום מנקודת מבט יותר בוגרת זה נראה לי פתטי, ילדותי וממש לא לעניין. האם זה מה שמעניין אותנו כנוער נוטף מיניות? האמת היא שכנראה שכן. אנחנו עסוקים בלחשוב מה הצד השני יחשוב עלינו, מייחלים למחשבות חיוביות. אז עכשיו האסימון נפל, בגיל 25 המופלג. זה רק מעין נורית אדומה שאומרת שזה הזמן להתקדם, לעבור למחוזות אחרים. את הסרט הזה כבר עברנו, הגיע הזמן לחיים הבוגרים. אבל מהם אותם חיים בוגרים? האם הם לא רק אותו משחק רק עם פחות תמימות? עם ציפיות ואינטרסים קצת שונים?. האם באמת אנחנו מתבגרים או שמא הופכים למפוכחים יותר?. אין לכך תשובה ברורה. אולי היא טמונה בהתארגנות שלי ליציאה הבאה, בבחירת הבגדים, המחשוף וההתלבטות אם לשתות עוד צ'ייסר או לא. פשוט התמימות התפוגגה. אז כנראה שבאופן רשמי נכנסתי לעולם של הגדולים. כלי המשחק הם קצת שונים אבל בסיס החוקים הוא דומה למה שהכרתי עד כה. רק הטעם המר של התמימות שחלפה לה עוד מלווה אותי. אבל זה בסדר, אי אפשר להמשיך ככה לנצח. צריך להכיר במציאות, כמו שרונית שחר יודעת להסביר מצויין – "שלום לתמימות, למדתי גם אני לשקר לא יקרה לי דבר אחרי שאמות. אין בסוף עולם אחר.." מילים כדורבנות. שלום למציאות. אני מוכנה לקבל אותך באהבה. יותר מתמיד. אז אולי אני לא באמת זקנה, אבל אני כנראה בשלב בחיים בו אני מתחילה לקבל את המציאות. המשקפיים הורודים שהרכבתי מקבלים גוון חדש. צבעים חדים ואמיתיים. אם אלה החיים נחייה!! |