זהו, היום זה קרה... ידעתי שהיום חייבים לרוץ, 10 ק"מ, פעם אם הייתם מתקשרים שאני בלב ת"א ואומרים לי שאתם בהרצליה, אני רץ אליכם ומגיע תוך שעה וחצי, זה בערך 21 ק"מ. היום רצנו 10 ק"מ... הרבה זמן לא פחדתי מריצה ככה, אימון אחד לפני התחרות רצנו קל והצטרפתי לחברה, לא כאבו לי הרגליים אבל עדיין פחדתי לרוץ, כי הכאבים ברגליים זה היה משהו חדש לי, חדש לי מאוד כאבים, ופחד מ10 ק"מ, שוב אותו ריטואל, יום חמישי 10 בבוקר אני קם לקבל את החביות בירה וכל האלכוהול לצינה (הבר שלי) משם ממשיך לעבוד על ההקמה של המסעדה החדשה בנמל, הפסקה של שעתיים עם אהובת ליבי, הפסקה שמחוזל"שת אחרי שעה, כי הפח זבל החדש שהזמנתי לצינה הגיע והייתי צריך לקבל אותו... משם חזרה הבייתה השעה כבר 18:00 בערב בתקווה לישון עוד איזה שלוש שעות, אבל אז טלפון המעבודה שאני אגיע כי נדפקה המכונת קרח... לבסוף בחמש בבוקר קיפלנו את הערב ואני טסתי הבייתה להתארגן לתחרות... רחוב שנקין היה ריק וחסום והמון שוטרים, כולם התכוננו למרתון, התחלתי לפדל לכיון מקום המפגש של סיירת דמרקר, כשהגעתי הפחדים קצת נרגעו , דניאל חיוך את חיוכו המרגיע, והקבוצה ממש פירגנה והביעה שמחה על כל חבר שהגיע, כרגיל התחלנו בחימום של דניאל, לא רציני, ריצה קלה ו4 ריצות מתגברות, אחרי החימום של דניאל כולנו מחוממים בעיקר מחמומים על דניאל, מחאנו כפיים, והלכנו לעמדת הזינוק, אמרנו שנרוץ כדבוקה אחת, לבסוף החלטנו שאנחנו הטובים יותר נרוץ מאחורה, וקח מצאתי את עצמי מסתרך אחרי יסמין, חני ודניאלה, רצנו בקצב שמתאים לנו, בכלל אני חושב שדימינו את הריצה הזאת לטיול יום כיפור רק עם מים, דיברנו צחקנו ולפני ששמנו לב עברנו כבר חמישה ק"מ, קובי אופיר ומיקי פתחו קדימה גם נטאלי, החלטנו לפני שנחלק את הקבוצה לכמה קבוצות שככה יהיה לנו נציגות לכל אורך המקצה, מאחר ואנחנו רצים מנוסים, אמרנו שיהיו חוד אמצע ומאספים, אני הייתי במאספים, קובי בפותחים ועוד כמה באמצע, לא רצינו להיות כולנו ראשונים כי אז היינו הורסים לכל הרצים של המקצה את המוטיבציה ובכלל את השבת, אז החלטנו לחלק, יסמין חני ודניאלה ממש רבו עם עצמן לא לפתוח מבערים והם נשארו איתי מאחורה, מיקי הרחיקה לכת ובשביל לא להרוס לכל החובבנים את הריצה היא נקעה את הרגל וכך השאירה לשאר הרצים סיכוי להתברג במקומות הראשונים, הריצה הייתה טובה, מסודרת, שמרנו על קצב טוב, רצנו זקופים וגאים, תרנו את העיר ברגליים וניהלנו דיון אם בתום העשר נעשה עוד 2 ק"מ לשחרור, הסברתי לחני שלא כדאי שרצנו מספיק, אבל חני התעקשה לעשות עוד 3 ק"מ עליות רק לשחרור, אמרתי לה שאני מוותר, אבל היא לא ויתרה לי וכמעט סחבה אותי על הגב, לבסוף לאחר שעה ועשרים סיימנו את הריצה הזאת, אני סיימתי את הריצה תודות לקבוצה הנהדרת הזאת, סיימתי את הריצה הזאת בזכות הקבוצה, כי אם לא הייתה קבוצה לא הייתי מתחיל את הריצה הזאת, הייתי חוזר מהעבודה וישר הולך לישון. האנשים הם מדהימים אחד אחד. וכבוד גדול נפל בחלקנו להיפגש ולהכיר את דניאל, אבל לא אשאר חייב ואומר בלב שלם שכבוד גדול גם נפל בדניאל להכיר קבוצה כזאת וגם לקוראי דמרקר. מאחר והיה מאוד חם, יכול להיות שחלק מהדברים שסיפרתי פה לא קרו בדיוק כמו שתיארתי, יכול להיות שהשחרור היה 4 ק"מ עליות, ודניאל הייתה בקבוצה הפותחת, אופיר שיחק אותה, והכרתי גם את אחיו שמה שמיוחד ורואים מיד על שניהם אלו העיניים הטובות (אין מה לעשות אני גבר מזרחי, עניין העיניים הטובות זה בגנים) אבל חוץ מזה אני משוכנע שהכל קרה, סוד קטן הציעו לקובי להיות פייסר(נותן קצב)של התחרות אבל הוא סירב בנימוס.
עכשיו משהו ממני, קוראים יקרים, פגשתי אנשים מדהימים כל אחד מתחום שונה, אבל בעלי מטרה וחזון, אני ממליץ לכולכם מידי פעם להרים את הראש ועיניים, לראות חזון, להסתכל לצדדים ולדעת שמרחק אותיות או חיוכים או מבטים זעופים , אנשים הם טובים, ונחמדים , ואם יש מטרה משותפת וחתירה אליה , אז החברות מגיע מעצמה. התחברתי לקובצה ונקשרתי אלייה. אנשים בכל מקום הם אנשים, רוצים לתקשר ובעיקר לעזור
יניב |