כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בגוף ראשון

    ברבות הימים,ברוות הימים, שיהיו הימים רוויים במים חיים.

    אוהבת לשתף, מעוניינת בדיאלוג, נהנית להגיב לאחרים וגם לקבל תגובות.
    אז אתם מוזמנים. מאוד.


    © כל הזכויות לתכנים המופיעים בבלוג, שמורות למרוה.

    פוסטים אחרונים

    0

    ארבע שנים

    62 תגובות   יום שבת, 15/5/10, 12:43

    הלילה חלמתי עליך שוב. ארבע שנים חלפו, בדיוק היום.

     

    יתגדל ויתקדש שמיה רבא

     

    לעילוי נשמתך, ננה ג'ון

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (61)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/4/11 18:05:
      תודה ג'ונם, את יודעת איך זה, לפעמים ככה לפעמים ככה :) אבל בסך הכול תודה לאל.
        7/4/11 11:59:

      נימים דקיקים יש בך.

      מקווה שאת יוצאת מחוזקת עם הזמן.

       

        7/4/11 10:13:
      כמעט שנה נוספת חלפה, חמש שנים... תודה לואיס, שקראת והגבת והשתתפת, הפוסט הזה מאוד אישי וחשוב לי במיוחד.
        6/4/11 19:49:

       

      פוסט מרגש מאוד

      מצבה יפהפיה הקמת כאן לאמך ז"ל

      ודרכך אני לומד על גדולתה כאם וכאדם

      יהי זכרה ברוך.

        9/10/10 18:15:
      אמן,
      תודה צ''ה, כל אחד שקורא את הפוסט הזה מכבד את זכר אימי שלא זכתה להרבה הכרה ואהבה בחייה וזה חשוב לי ויקר לליבי.תודה לך שבאת והרגשת.
        9/10/10 00:56:

      לעילוי נשמתה

      ולחיי רגישותך

      קראתי

      ודמעתי

        23/8/10 18:12:
      כן, הרבה מכל אלה, בעיקר אהבה וגעגועים...
      תודה שבאת סנדרה, מרגש אותי לשתף במקום כל כך אישי.
        22/8/10 22:27:

      המון חמלה, השלמה ואהבה יש בך, 

      כלפיי אמך זכרונה לברכה וגם כלפיי עצמך (זה לא פחות חשוב).

      תודה ששיתפת.

       

        25/5/10 12:21:

      צטט: 2btami 2010-05-24 22:42:13

       ככה זה:

      חיין

      אבדין

      מתפייסין

      זוכרין

      חיין.

       

       

      גלגל.

       

       

      עכשיו יש לך פנים.

      זה טוב מאוד.

      שמחין. 

       כן, תמי, ככה זה, בדיוק, חיין ולפעמים גם מחייכין :)

      ולפנים  יש הרבה פנים, לא?

      שמחין מאוד

       

        24/5/10 22:42:

       ככה זה:

      חיין

      אבדין

      מתפייסין

      זוכרין

      חיין.

       

       

      גלגל.

       

       

      עכשיו יש לך פנים.

      זה טוב מאוד.

      שמחין. 

        23/5/10 21:52:

      תודה שרה, עצוב ושמח, את יודעת, כמו החיים...

      וחיבוק תמיד בא לי טוב :)

        23/5/10 20:02:


      עצוב נורא

       

      חיבוק

        20/5/10 07:51:

      הלוואי איריס, הלוואי....

      ותודה שוב

        19/5/10 20:25:

      צטט: מרוה 2010-05-19 18:12:50

       מאמינה לך, לגמרי מאמינה. מכירה קצת את אימך דרך התמונות והפוסטים שלך וגם בי הדמיון היכה.

      ולגבי ההתפייסות עם לכתה, גם היום לא ממש הושלם התהליך אבל כמו שכבר הזכרתי, הפרידה ממנה ארכה זמן רב, רב וכואב, כך שהמוות  היה רק קצה של המוני פרידות קודמות, ועדיין, זו הפרידה האולטימטיבית.

      מה שמרגיע במקצת הוא שהדיאלוג באמת ממשיך. זה מצחיק או עשוי להישמע מוזר, אבל בשני ימי הזיכרון שלה השנה, העברי והלועזי, קיבלתי ממנה מתנות. ברור לי שהוא קשורה בשתיהן. אחת משמעותית והשנייה פרוזאית אבל מדויקת. אני רואה בזה ד''ש, ד''ש חמה ממנה. וזה נעים, וקרוב.  את יודעת איריס, התלבטתי לפני שהעליתי את הפוסט שוב. לא הייתי בטוחה שנכון לחזור ולהעלות משהו שכבר כתבתי לפני שנה אבל הרגשתי שחשוב לי, שזה חלק מאוד חשוב ממי שאני וחשוב לי לחלוק אותו ולחלוק בה, באימי, עם אנשים נוספים. התגובה שלך מאוד מעודדת אותי ומחזקת אותי שהחלטתי נכון. והכוונה הייתה בדיוק זו, להקים לה זכר. תודה גדולה על המילים שלך, והכנות.

      מסרי לאמך חיבוק גדול ממני, תהני ממנה כמה שאפשר ושהיא תהנה ממך עוד ועוד, אמן.

       

      בהחלט מרווה, אמא שלך חיה ונושמת בפוסט הזה, היו גם נגיעות בפוסטים אחרים, וגם בתגובות שלך בפוסטים - כמו אלה שלי. כן, כן, כן, היא בוודאי גאה בך, זאת הזדמנות בשבילי גם להדגיש את היחס שלי למתנותיה, מבינה ומאמינה לעומק מה שכתבת בהקשר הזה.

       

       

        19/5/10 18:17:

      צטט: shay gargir 2010-05-19 18:08:08


      מרגש מרוונת*

      ת.נ.צ.ב.ה אמן.

       תודה נשמה, אמן ואמן...

       

        19/5/10 18:12:

      צטט: irisoded 2010-05-19 10:49:59


      וואו, מרוה, לו היית יודעת כמה פעמים בארבעת הימים האחרונים הגעתי לפוסט שלך וברחתי, שוב ושוב. הדמיון כל-כך גדול. המוצא הפרסי, המהפך ביחסים, אפילו השירים ששרת לה. כאילו שכתבת כאן את העתיד שלי איתה, ואני עדיין לא בשלה לזה. היום קראתי את הפוסט כולו, פעמיים, מוצאת את עצמי מאחורי המקלת מייבבת ללא הפסקה. הרגישות הזו שלך, ההתפייסות עם לכתה, הדיאלוג בין שתיכן שממשיך. לא יודעת איך את עושה את זה, לא יודעת אם אי פעם אוכל - בלעדיה.

       "שמחה שיש בכוחי להקים לך זכר"

      כן, זה בדיוק מה שעשית כאן, הקמת לה זכר, ככה אני מרגישה בדיוק. 

       מאמינה לך, לגמרי מאמינה. מכירה קצת את אימך דרך התמונות והפוסטים שלך וגם בי הדמיון היכה.

      ולגבי ההתפייסות עם לכתה, גם היום לא ממש הושלם התהליך אבל כמו שכבר הזכרתי, הפרידה ממנה ארכה זמן רב, רב וכואב,

      כך שהמוות  היה רק קצה של המוני פרידות קודמות, ועדיין, זו הפרידה האולטימטיבית.

      מה שמרגיע במקצת הוא שהדיאלוג באמת ממשיך. זה מצחיק או עשוי להישמע מוזר, אבל בשני ימי הזיכרון שלה השנה, העברי והלועזי, קיבלתי ממנה מתנות. ברור לי שהוא קשורה בשתיהן. אחת משמעותית והשנייה פרוזאית אבל מדויקת. אני רואה בזה ד''ש, ד''ש חמה ממנה. וזה נעים, וקרוב.

       את יודעת איריס, התלבטתי לפני שהעליתי את הפוסט שוב. לא הייתי בטוחה שנכון לחזור ולהעלות משהו שכבר כתבתי לפני שנה אבל הרגשתי שחשוב לי, שזה חלק מאוד חשוב ממי שאני וחשוב לי לחלוק אותו ולחלוק בה, באימי, עם אנשים נוספים. התגובה שלך מאוד מעודדת אותי ומחזקת אותי שהחלטתי נכון. והכוונה הייתה בדיוק זו, להקים לה זכר. תודה גדולה על המילים שלך, והכנות.

      מסרי לאמך חיבוק גדול ממני, תהני ממנה כמה שאפשר ושהיא תהנה ממך עוד ועוד, אמן.

       

       

       

        19/5/10 18:08:


      מרגש מרוונת*

      ת.נ.צ.ב.ה אמן.

        19/5/10 10:49:


      וואו, מרוה, לו היית יודעת כמה פעמים בארבעת הימים האחרונים הגעתי לפוסט שלך וברחתי, שוב ושוב. הדמיון כל-כך גדול. המוצא הפרסי, המהפך ביחסים, אפילו השירים ששרת לה. כאילו שכתבת כאן את העתיד שלי איתה, ואני עדיין לא בשלה לזה. היום קראתי את הפוסט כולו, פעמיים, מוצאת את עצמי מאחורי המקלת מייבבת ללא הפסקה. הרגישות הזו שלך, ההתפייסות עם לכתה, הדיאלוג בין שתיכן שממשיך. לא יודעת איך את עושה את זה, לא יודעת אם אי פעם אוכל - בלעדיה.

       "שמחה שיש בכוחי להקים לך זכר"

      כן, זה בדיוק מה שעשית כאן, הקמת לה זכר, ככה אני מרגישה בדיוק. 

        17/5/10 22:26:

      לפעמים תחושות נוגעות יותר ממילים, בעצם, כמעט תמיד...

      תודה מיכל, מחבקת גם אותך

        17/5/10 21:15:

      מרגש וכואב.

      אין לי הרבה מילים. רק תחושות.

       

      מחבקת.

        17/5/10 07:53:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2010-05-16 21:54:10


      פרירויי הפרידות, נותנות כאילו ביטחון שלא יאבדו...

      מרגש כל כך, מרוונת

      תודה לך!

       כן, כנראה שבמקום כלשהו דבר לא ממש הולך לאיבוד, העיקר נשאר...

      תודה ליאורה , שבוע טוב וחג שמח שיהיה :)

       

        17/5/10 07:51:
      תודה ג'ונם, בטח שאת תרגישי את הדקויות אפילו יותר...
        17/5/10 01:27:

      פוסט מרגש ג'ונם.

      והתחושות הן מעבר למילים.

      מחכה לביקור שלך...

        16/5/10 21:54:


      פרירויי הפרידות, נותנות כאילו ביטחון שלא יאבדו...

      מרגש כל כך, מרוונת

      תודה לך!

        16/5/10 20:01:

      רק את יכולה לזמזם כזה חיבוק ולכנס אותו למילים שרק את יודעת לטוות...

      נשיקה לממי שלך ולך - נשיקה וחיבוק כזה, מזמזם שלא נגמר, שלא יגמר

        16/5/10 18:26:


      יחידתי האחת והיחידה,

      עכשיו שאת יודעת ממקור ראשון שגם לאימאשלי אני קוראת ממי....

      במקום הקדיש שלך - נגע לי באותם מקומות שמזמזמים את החיבוק הארוך אליך.

      ואת האהבה שלי אליך.

      שלא נגמרת.

      נשיקה.

        16/5/10 17:52:

      אמן...

      תודה עודדינק'ה יקירי, זוכרת שקראת בפעם הקודמת, הייתה חשובה לי הקריאה שלך

      שבוע טוב וחיבוק לערבות הצפון 

        16/5/10 16:22:
      נפעמתי שוב מהקריאה החוזרת בפוסט המרגש הזה. יהי זכרה ברוך!   *
        16/5/10 15:31:

      צטט: רוח גלילית 2010-05-16 12:22:41

      מרוונת, אני זוכרת את הפוסט הזה. הוא היה אז כל כך מרגש, ונשאר כזה

      מחבקת אותך

       איזה כיף לראות אותך אצלי שוב, רוחונת...

      חיבוק ונשיקות מותקית

       

        16/5/10 15:30:

      צטט: alxm 2010-05-16 09:47:16

      קראתי אותך לפני שנה והתרגשתי שוב כאילו קראתי בפעם הראשונה .

      תהיה נשמת אימך צרורה בצרור החיים .

      וכלאשה שקוראת הפטרה בודאי יאמר לך משהו :

      "קדיש" מאת Maurice Ravel שרה Barbara Hendricks

       

      חג שמח ובשורות טובות

      שלמה

       אמן ואמן, שלמה...

      ותודה על הקישור, מרגש לשמוע אותה,

      אני חושבת שהרבה נשים אינן יודעות כמה עוצמה ויופי יש בתפילות, במילים עתיקות ובשירה שלהן לפני קהל,

      הלוואי ועוד ועוד נשים יעלו לתורה

      חג שמח שלמה והמון תודה על המילים החמות

       

        16/5/10 15:26:

      צטט: ARMAND 2010-05-16 09:35:21

      קיומו של אדם באמת מותנה בעצם הזכרון שלו ע"י אנשים אחרים...

      מאוד היה כדאי שאנו "החיים" - נזכור זאת כל עוד אנו בחיים ולא רק בענייני מתים...

      זה היה משנה במשהו את כל מערכות היחסים בין אנשים ובין זוגות...

       נכון, גם בעיניי אדם חי כל עוד זוכרים אותו והחוכמה באמת לזכור ולאהוב עוד בחיים

      תודה ארמנד, ושוב מברוק על הדירה החדשה

       

        16/5/10 15:24:

      צטט: that's me 2010-05-16 08:39:11


      מרווה יקרה.

      סלביה :)

      כתבת כל כך נוגע. ועגול. מכל הזויות. מכל הכיוונים.

      למדתי פעם. שקדיש. זה לעילוי שם הנפטר. כי השם של מי שנפטר. הוא ביטוי אחד. ומיוחד. חד פעמי. של השם הגדול. הכולל כל. את כל השמות כולם. וכשאנחנו מברכים שיתגדל ויתקדש השם. זה דרך השם של אותו אחד. אותה אחת. שהוא חלק מהאחד.

      חיבוק חם לך. ותודה. מה שכתבת חשוב גם לחיים.

       

       הסלביה הזו לא תמיד הצליחה להושיע את אימה אבל לפחות ניסתה...

      לא הכרתי את ההסבר שנתת לגבי הקדיש והשם אבל זה כל כך מתחבר לי עכשיו, כל כך טבעי ומתבקש -

      תודה דניאל, המילים והחיבוק החמים שלך יקרים לי, מאוד...

      חיבוק חם ושבוע טוב ומבורך

       

        16/5/10 15:20:
      תודה גידון, אין על חיבוק....
        16/5/10 14:56:
      חיבוק ענק.
        16/5/10 12:22:

      מרוונת, אני זוכרת את הפוסט הזה. הוא היה אז כל כך מרגש, ונשאר כזה

      מחבקת אותך

        16/5/10 09:47:

      קראתי אותך לפני שנה והתרגשתי שוב כאילו קראתי בפעם הראשונה .

      תהיה נשמת אימך צרורה בצרור החיים .

      וכלאשה שקוראת הפטרה בודאי יאמר לך משהו :

      "קדיש" מאת Maurice Ravel שרה Barbara Hendricks

       

      חג שמח ובשורות טובות

      שלמה

        16/5/10 08:39:


      מרווה יקרה.

      סלביה :)

      כתבת כל כך נוגע. ועגול. מכל הזויות. מכל הכיוונים.

      למדתי פעם. שקדיש. זה לעילוי שם הנפטר. כי השם של מי שנפטר. הוא ביטוי אחד. ומיוחד. חד פעמי. של השם הגדול. הכולל כל. את כל השמות כולם. וכשאנחנו מברכים שיתגדל ויתקדש השם. זה דרך השם של אותו אחד. אותה אחת. שהוא חלק מהאחד.

      חיבוק חם לך. ותודה. מה שכתבת חשוב גם לחיים.

       

        16/5/10 07:55:

      נכון, הרווחתי, ולדבר בשפתה תרתי משמע...

      תודה גדולה לאה יקרה, שבוע טוב ומבורך

        15/5/10 22:11:

      וחייתי בסרט שנקרא להציל את אימא.

      מרווה יקירתי, אכן, לא קראת את הפוסט הזה בשנה שעברה. אף פעם לא מאוחר. כל כך ריגשת אותי בתובנות שלך, והרווח היה הרי כולו שלך, הרווחת את אמא שלך ברגע שפנית אליה בשפתה. ואכן, אנחנו מאבדים אותם לשיעורין. טיפין טיפין, כמו שהם מאבדים את עצמם, לאט לאט.

      תודה יקירתי על הפוסט המרגש והחשוב כל כך ו*

      לאה

       

        15/5/10 20:37:

      צטט: יופי יום 2010-05-15 20:17:19


      אמרתי אתמול לחברה שהזמן לא עובד פה

      עדין מתגעגעת באותה עוצמה רק שאולי בתדירות קטנה ...לאלו שלא איתי...

      איתך... וחיבוק כזה כמו ההוא מאתמול שעוד יש לי קצת ממנו בגוף

       מאמינה לך, עמליה, אצלך זה בטח מורכב יותר.

      אצלי זה בא במנות קטנות, קטנות וכואבות לאורך שנים אז התחלתי להתרגל לאט אבל זה עדיין חסר,

      וחיבוק שנשאר גם יום אחרי כנראה שמהדהד, בעצם לא כנראה, בטוח :)

       תודה שאת

        15/5/10 20:17:


      אמרתי אתמול לחברה שהזמן לא עובד פה

      עדין מתגעגעת באותה עוצמה רק שאולי בתדירות קטנה ...לאלו שלא איתי...

      איתך... וחיבוק כזה כמו ההוא מאתמול שעוד יש לי קצת ממנו בגוף

        15/5/10 20:05:

      צטט: bellydancer 2010-05-15 20:01:25

      זוכרת מאז ועדיין מרגש לא פחות.

      הזכרונות הם האנדרטה החיה והיפה ביותר שיש לנו מאהובינו,

      בטח ובטח כשהם מתורגמים למילים כתובות ולא נשכחים.

      נשיקות!

       אנדרטה חיה, הגדרת יפה

      תודה נשמה, נשיקות חמות וגם לזותי, תמסרי לה :)

       נשיקה

        15/5/10 20:03:

      צטט: saskia 2010-05-15 19:55:12

      כתוב מהבטן ומציף את הכל. תודה

       תודה נעמה, אכן נכתב מהבטן...

       

        15/5/10 20:01:

      זוכרת מאז ועדיין מרגש לא פחות.

      הזכרונות הם האנדרטה החיה והיפה ביותר שיש לנו מאהובינו,

      בטח ובטח כשהם מתורגמים למילים כתובות ולא נשכחים.

      נשיקות!

        15/5/10 19:55:
      כתוב מהבטן ומציף את הכל. תודה
        15/5/10 19:49:

      צטט: forte nina 2010-05-15 19:15:19


      באיזו רגישות מופלאה כתבת

      וכמה כוח יש במילים שלך אודותיה

      והנה היא פה חיה ומונצחת

      הזדהתי מאוד עם

      "היום את אינך וישנך. מגיחה בחלומות, חלקם משמחים, חלקם כואבים, "

      ואחרי 17 שנה היא הגיחה

      אלי בחלום השבוע והיתה כולה

      מחבקת.הקשר הזה בוודאי ילך

      איך הלאה,הריחות הזכרון והתמונות

      ומצחיק כי היום יש זכרונות החדים

      יותר מלפני 10 שנים.אין לי הסבר רציונאלי

      אבל זה הולך איתנו כנראה עד הסוף.

      נהדרת את!

       מאוד, מאוד שמחה שהיא הופיעה לך בחלום השבוע וחיבקה, זו מתנה...

      ואת אמא שלך אני מרגישה שאני קצת מכירה, פנינתי, כתבת עליה ברגישות ובאהבה רבה (גם על אביך) ואני חושבת

      שהפוסטים שלך עליהם היו אחד הדברים המרגשים ביותר שקראתי כאן ומאז מאוד התחברתי אלייך,

       ועזבי הסברים רציונליים, החיים מורכבים מדי כדי להסתפק בהם :)

      תודה מותק, תענוג שבאת

       

        15/5/10 19:44:

      צטט: צילי וגילי 2010-05-15 19:05:14

      ועוד משו, ככל שעובר הזמן אני חושבת שאנו זוכרים את האהוב שנפטר באמת דרך אותם רגעים קטני: הרגלים ייחודיים, שיבושי לשון, דברים של היומיום ולא דרך ארועים דרמטיים, בדיוק כמו שכתבת כאן...

       בדיוק, בדיוק כך...

       

        15/5/10 19:43:

      צטט: צילי וגילי 2010-05-15 19:01:35

      איזה קטע, נזכרתי בפוסט הזה היום, כך באמצע הנסיעה שלי באוטו לכיוון הבית, כנראה בגלל שיום השנה ה-3 למותו של אבי קרב. זוכרת אותו היטב וזוכרת שריגש אותי מאוד אז וגם עכשיו...

       

      חיבוק ממני 

       כנראה שמשהו עובר ביננו, תשדורות לא מילוליות וזה גם לא מפתיע אותי, בובותיים...

      זוכרת את ההתרגשות וההזדהות שלך אז מותק וגם את הפוסטים המרגשים שלך על אביך,

      חיבוק חם ונשיקות לך ולשבט הצונף :)

       

       

        15/5/10 19:40:

      צטט: פרומיתאוס 2010-05-15 18:41:00

      מרגש

       תודה, לא תמיד יודעים איך יתקבל בחוץ משהו כל כך פנימי, שמחה שהגיע אליך

       

        15/5/10 19:38:

      צטט: גָלוּ 2010-05-15 18:34:13

      אחת המלים הבודדות שאני מכירה בפרסית זה ג'ון.  והיא תמיד כל כך מחממת לי את הלב, כי היא יותר מהמשמעות שלה כמו שאתם אומרים אותה.

       המילה הזו ג'ון באמת נפלאה, חודרת עמוק פנימה...

      כייף שבאת גלו, שימחת אותי

       

        15/5/10 19:36:

      צטט: מדונה של הפרברים 2010-05-15 17:19:06

      מרוותי היקרה,

       

      אני זוכרת היטב את הפוסט הזה מלפני שנה, ובכל זאת הרגשתי צורך להגיב עליו גם הפעם.

       

      את זה שאת כותבת נפלא ונוגעת בכל פעם בנימי נפשי, את בטח כבר יודעת :-)

       

      ובכל זאת, הפוסט הזה מיוחד אף יותר עבורי, כי אני מזדהה איתך עד אין קץ.

       

      כמה פצע, כמה עצב, כמה געגוע.

       

      וכמה רוך, כמה גדלות נפש בבחירתך להבין ולסלוח.

       

      כמה אהבה...

       

      מחבקת אותך.

       מדונתי מתוקתי, כל כך שמחה כשאת באה...

      וכשמזדהים עם רגשות כל כך עמוקים ואישיים אז זה בכלל מחמם את הלב,

      ואת יודעת, הלסלוח הזה ידע עליות ומורדות, לא באמת עברתי את המשוכה אבל ככל שהשנים נוקפות זה קל יותר, הזמן סולח...

      ובאמת יש והייתה שם אהבה גדולה.

      מחבקת אותך מאוד וקרוב יקירה שלי

       

        15/5/10 19:33:

      צטט: ורד א. 2010-05-15 16:40:56


      ריגשת אותי מאד.

       

      יהיה זכרה ברוך לעד.

       

       תודה ורד, מרגש לשתף אנשים כמוך בדברים כל כך אישיים

       

        15/5/10 19:31:

      צטט: למדנית 2010-05-15 15:46:05


      יהי זכר אמך ברוך

       אמן ואמן,

      תודה גאולה, תודה גדולה

       

        15/5/10 19:15:


      באיזו רגישות מופלאה כתבת

      וכמה כוח יש במילים שלך אודותיה

      והנה היא פה חיה ומונצחת

      הזדהתי מאוד עם

      "היום את אינך וישנך. מגיחה בחלומות, חלקם משמחים, חלקם כואבים, "

      ואחרי 17 שנה היא הגיחה

      אלי בחלום השבוע והיתה כולה

      מחבקת.הקשר הזה בוודאי ילך

      איך הלאה,הריחות הזכרון והתמונות

      ומצחיק כי היום יש זכרונות החדים

      יותר מלפני 10 שנים.אין לי הסבר רציונאלי

      אבל זה הולך איתנו כנראה עד הסוף.

      נהדרת את!

        15/5/10 19:05:
      ועוד משו, ככל שעובר הזמן אני חושבת שאנו זוכרים את האהוב שנפטר באמת דרך אותם רגעים קטני: הרגלים ייחודיים, שיבושי לשון, דברים של היומיום ולא דרך ארועים דרמטיים, בדיוק כמו שכתבת כאן...
        15/5/10 19:01:

      איזה קטע, נזכרתי בפוסט הזה היום, כך באמצע הנסיעה שלי באוטו לכיוון הבית, כנראה בגלל שיום השנה ה-3 למותו של אבי קרב. זוכרת אותו היטב וזוכרת שריגש אותי מאוד אז וגם עכשיו...

       

      חיבוק ממני 

        15/5/10 18:41:
      מרגש
        15/5/10 18:34:
      אחת המלים הבודדות שאני מכירה בפרסית זה ג'ון.  והיא תמיד כל כך מחממת לי את הלב, כי היא יותר מהמשמעות שלה כמו שאתם אומרים אותה.

      מרוותי היקרה,

       

      אני זוכרת היטב את הפוסט הזה מלפני שנה, ובכל זאת הרגשתי צורך להגיב עליו גם הפעם.

       

      את זה שאת כותבת נפלא ונוגעת בכל פעם בנימי נפשי, את בטח כבר יודעת :-)

       

      ובכל זאת, הפוסט הזה מיוחד אף יותר עבורי, כי אני מזדהה איתך עד אין קץ.

       

      כמה פצע, כמה עצב, כמה געגוע.

       

      וכמה רוך, כמה גדלות נפש בבחירתך להבין ולסלוח.

       

      כמה אהבה...

       

      מחבקת אותך.

        15/5/10 16:40:


      ריגשת אותי מאד.

       

      יהיה זכרה ברוך לעד.

       

        15/5/10 15:46:

      יהי זכר אמך ברוך

      ארכיון

      פרופיל

      מרוה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין