קל לחיים שלך להיראות קוליים כשמצלמות עוקבות אחריך, גם אם מצלמים אותך הולך לבד על החוף ומבריח עדת יונים. השיער שלך נראה טוב, יש מוזיקת אווירה ברקע ולבדידות יש משמעות. בלי מצלמות זאת הרגשה אחרת לגמרי. יש לך יום גרוע של שיער גרוע שנראה על הראש שלך כמו הכובע של לריסה טרימבובלר. כן, אפשר להתחיל את סיפור התלאות של היהודים מכל נקודה שהיא. גם מתספורת מעיקה.

דאבלאיי דאבליו היא הנשמה הקרובה לי ביותר בעולם. כשהיא סובלת בגלל שהרעמה הג'ינג'ית שלה לא מסתדרת יפה על הראש, אני מזדהה עם הסבל שלה ומתגייסת לעזרה. לפני שנים רבות, עשרים בערך, כשחיינו בתל אביב, היה רק ספר אחד שהבין את דאבלאיי דאבליו באמת. בצורה הוליסטית, גופנפש כזה. עוזי. מספרת גזוּז. פרישמן 88.

דאבלאיי דאבליו מתלוננת באוזני הרתוחה מהסלולרי ומספרת סיפורים מסמרי שיער על הספרים החיפניים שמעצבים לה את קונסטרוקציית המקשה האחת ומתרפקת על זיכרונות עוזי מגזוז. אני מציעה את האפשרות שהוא עדיין אופציה עכשווית. דאבלאיי דאבליו פסימית.

בנהיגה מגמתית עם מוקד ברור אני נוסעת לתל אביב בכבישים בינעירוניים עמוסים. עם כל מה שעבר על הכיכר, המלכים שהתחלפו, התהפוכות, המהפכות, ההפגנות - המספרה לא זזה. שאלתי איפה עוזי. הצביעו על הגב של אדם שישב מאחורי לקוח והיה עסוק בגיזומו. "זה עוזי?" תמהתי. כולנו הקששנו מעט. "כן, זה אני. עוזי. חי ובועט." "אתה עוד כאן?" הצלחתי לזהות כמה תווים מוכרים בפניו. "חשבתי שאתה מזמן באיזה חוץ לארץ." עוזי גיחך ואמר: "לא, הנה אני. באותו מקום כבר יותר מעשרים וחמש שנים." בסמוך, נשען על עמוד, עמד גבר נאה כבן חמישים, ואמר לי: "הוא ניסה לעזוב וחזר. הוא כאן בזכות האנטישמיות."

לא ידעתי זאת באותו רגע, אך אותו גבר מושך שלשל מטבע זהב לקופת גולגולתי שהיתה מלאה כמעט לגמרי במעות של כסף קטן. התיבה שלי כל כך עמוסה במטבעות שחוקות וזולות עד שכבר קשה להוציא ממנה צליל שקשוק.

כובד ראש אילץ אותי בסופו של דבר לבדוק מה הצטבר שם. כשמצאתי את המטבע "בזכות האנטישמיות" בין שאר המעות החבוטות משימוש, הציף אותי רגש של תודה ופליאה. כל כך הרבה דברים טובים קרו לי בזכות האנטישמיות. אני לא רוצה אפילו לחשוב איך חיי היו נראים לולא היתה אנטישמיות.

אלמלא האנטישמיות לא הייתי זוכה לפגוש בדאבלאיי דאבליו שעלתה מפולין בשנת 1968. לפני כן, על אף ששרד את אושוויץ, בחר אבא שלה להמשיך ולחיות אחרי המלחמה בפולין, הגדיר את עצמו כאתאיסט ונשא אישה לא יהודיה. היתה לו ציפייה שהחברה הקומוניסטית החדשה תהיה שיוויונית ללא אפליה על רקע דתי. גל אנטישמיות שטף את פולין מייד אחרי מלחמת ששת הימים. הוריה פוטרו מעבודתם והחליטו לעזוב את פולין. לדאבלאיי דאבליו לא היה עד אז שמץ של מושג שהיא יהודיה עד שהוריה סיפרו לה על כך בגיל 11 לקראת המעבר לישראל. לא היה לה קל להגר ולהסתגל, אבל בזכות האנטישמיות נפתחו לה חיים מלאי אתגרים והזדמנויות.

ספק אם היתה מוצאת בפולין ספר טוב. שיער כמו שלה, ג'ינג'י, סמיך, מלא תלתלים, היה נזקק למעשים קיצוניים שאני לא רוצה אפילו להעלות על הדעת. בזכות האנטישמיות תוכל דאבלאיי דאבליו להשתמש בכרטיס הביקור שחילצתי למענה ולקבוע תור לתספורת עם עוזי. ייתכן שגם אני אצטרף לאיחוד המרגש.