עובדה גלויה היא שבישראל של המאה ה-21 קיימת מצוקת חנייה קשה בערים הגדולות. הפריחה הכלכלית של שנות ה-80 של המאה שעברה הביאה לעלייה מתמדת בנפח כלי הרכב הנעים על כבישי הארץ וזו גררה תחרות קשה על כל מקום חנייה העירוני פנוי.
הישראלים אינם היחידים שחולקים מצוקה זו, גם בשאר המדינות המודרניות בעולם קיימת תופעה זהה. אמנם לא כמו באתונה, טוקיו או ערים מרכזיות אחרות בהן המצוקה בלתי נסבלת, אבל העלייה התלולה בנפח התחבורה הפרטית בישראל מקרבת אותנו למצב דומה. מחסור ומצוקה בחנייה מובילים לאי כיבוד חוקי החנייה. ביטוי והוכחה לכך אפשר למצוא בכמות דו"חות החנייה הנרשמים מדי שנה. על פי הנתונים, ניכר בבירור כי קיימת בעשור האחרון מגמת עלייה משמעותית בכמות דו"חות החנייה הנרשמים מדי שנה. אלא מה, על פי נתוני המשטרה שהוצגו בפני ועדת עבודה, רווחה ובריאות בכנסת שדנה בנושא חניית הנכים מתברר שלמרות העלייה המתמדת בכמות דו"חות החנייה, יש עצירה ואפילו ירידה בכמות הדו"חות הנרשמים על חנייה בחניות נכים.
מפתיע ומוזר? מסתבר שלא. נתון זה הוא רק דוגמא אחת לקושי המערכתי בנושא אכיפת חנייה לא חוקית בחנית נכים, כאשר האכיפה נופלת בין כמה גורמי אכיפה אי אפשר לצפות ליותר. נוסף על כך, בפני הוועדה הוצגו בעיות רבות שמקשות על משטרת ישראל לאכוף את החוק כהלכה.
המחוקק והאכיפה המשטרתית
המשטרה הטרודה באכיפת חוקי התנועה השונים לא יכולה להקדיש את מלוא תשומת הלב לעברייני התנועה הללו. למרות ההגדרה החמורה והיחס המועדף לנושא, ברוב המקרים מתן הדו"ח מותנה ביוזמה של מתלונן ורק לאחר שנמסרת תלונה פועלים. ברוב המקרים, חנייה של עבריין תנועה בחניית נכים הינה לפרק זמן של עד שעה וכן מצליחים רוב עברייני החניה להתחמק מאכיפה ובגלל מהירות התגובה של המשטרה.
המצ’ואיזם הישראלי גם הוא בא לידי ביטוי, מספר לא קטן של עברייני תנועה מעדיף לשלם את הקנס (500 ש"ח) ולהותיר את הרכב בחניה האסורה והנחשקת. רבים מעברייני התנועה הללו יותירו את רכבם בחניית הנכים גם לאחר שקיבלו את הדו"ח. שכן בחוק לא קיימת הגדרת זמן ברורה בה נדרש מהעבריין להרחיק את רכבו ממקום החנייה האסור. פרצה זו מאפשרת המשך שהייה במקום ומנוצלת על ידי עבריני החנייה. ידיעה ברורה שעבירה שכזו תגרור בהכרח גרירת הרכב ודו"ח הייתה מרחיקה חלק נכבד מעברייני החנייה מחנית הנכים, אולם לצערי הנושא עדיין לא נידון על ידי המחוקק והחוק הקיים דורש תיקון.
החוק הגדיר בצורה מפורשת כי שימוש בתו החנייה יעשה רק וכאשר הנכה עצמו מצוי ברכב. במקרים רבים נהגים בריאים העושים שימוש ברכב, בעיקר בני משפחה ובוחרים לעשות שימוש לא הוגן ולא חוקי בתו לצרכיהם הם. למרות הקנס הגבוה בהעדר אכיפה ומודעות לגובה הקנס (13.600 ₪), התרחבה תופעה זו עד מאוד.
רשויות מקומיות וחניות נכים מוסדרות
קיימת חלוקה לא מוגדרת בין משטרת ישראל והרשויות המקומיות לגבי האחריות לאכיפה, ובמקומות שונים האכיפה מתבצעת על ידי גורמי אכיפה שונים, על פי חוקי עזר מקומיים. חלוקת העבודה משתנה מעיר לעיר. מפליא, אבל במדינת ישראל קיימות רשויות שונות שבהן לא קיימות תקנות עזר, ובחלקן אפילו אין חובת טיפול של הרשות המקומית בעברייני החנייה. במקרים רבים, כשנעשית פנייה למשטרת ישראל לגבי חנייה עבריינית במקום מסוים, המתלונן נדחה על ידי המשטרה בתשובה שהמקום אינו באחריות המשטרה. מסתבר שבמדינת ישראל קיימת חובה להקצות מקום חנייה לחניית נכים, אלא מה - ברוב המקומות, סימון החנייה נעשה על ידי בעלי המבנים, מתוקף חובתם לספק מקומות אלו על פי חוק הבניה וחוקי עזר עירוניים ובתוך שטחים המוגדרים על ידי החוק כשטחים פרטיים. מרבית השטחים הללו מצויים בחניונים השייכים למבנים גדולים כגון מרכולים, מרכזי קניות, קניונים, מבני משרדים גדולים ואפילו בתי חולים. סימון מקום כמקום חנייה לנכים והצבת תמרור "חניית נכים" מחייב אישור של וועדת תמרור. במקרים רבים, למרות שבפועל מסומנים מקומות חניה לנכים ומוצב תמרור, הללו לא קיבלו את אישור ועדת התמרור הפועלת בעצלתיים. במקרים רבים בעלי המבנים אינם מזדרזים, בלשון המעטה, לאשרר את החניות מטעמים השמורים עימם, ומונעים במתכוון אכיפה בחנייתם הפרטית. המשטרה, לאחר שמתברר לה שחניית נכים זו או אחרת לא קיבלה את האישור המתאים בוועדה, לא מבצעת אכיפה מחוסר סמכות. תרבות זיוף עם ישראל ידוע במקוריות שלו. תגי החנייה לנכים המעניקים הקלות בחנייה ומונעים במקרים רבים רישום של דו"חות חנייה, קורצים לרבים הנכנעים לפיתוי. בהיעדר חקיקה נוקשה וקנסות כבדים הן למעתיק והן לבעל התג המאפשר זאת, שום דבר לא עוצר את פורעי החוק. שיטות ההעתקה משתכללות ומגיעות לשיאים חדשים. רק לפני שנה הוחלף תו החניה לנכים לתו מסוג חדש, מעניין כמה זמן יעבור עד שלא יעמוד בפרץ הזיופים. במבחן השטח, זיוף תג החניה לנכה נבלם זמנית בלבד. קיימים בשוק פתרונות טובים ויעילים העושים שימוש בטכנולוגיה עכשווית, אלא שמשרד התחבורה אינו שש להשקעה בנושא ובגלל העלות הכספית. המוזר בכל הסיפור היא העובדה שעדיין מסתובבים בשטח תגים מהסוג הישן ואף אחד לא עושה כדי לאסוף אותם או להעניש את אותם שמנסים לעשות ובהם שימוש. ברוב המקומות בארץ, אין בידי הפקח העירוני דרך לוודא שהפרטים הרשומים בתג הינם אותנטיים ונכונים. הפקח/שוטר הניגשים לרכב על מנת לוודא שחנייתו במקום חניית נכים הינה תקינה, בודקים התאמת מספר הרכב לזה שרשום בתג ומסתפקים בכך. מעטים משתמשים במערכת הממוחשבת המכילה את קובץ הנכים הרשמי שכולל מיפוי מלא, רשויות אחדות לא מתעדכנות בקובץ זה ובגלל העלות התקציבית הכרוכה בכך. גם וכאשר מתעורר חשד שמדובר בתג מזויף, במקרים רבים אין בידי הפקח/שוטר דרך לזהות האם המכונית שבתוכה מתנוסס התג אכן רשומה כרכב נכה ובעלת זכות לתג חנייה. רוב גורמי האכיפה בחרו שלא לצייד את פקחי התנועה רושמי הדו"חות בציוד המאפשר קריאתו והשוואתו למאגר מידע . מאחר ולגורמי האכיפה אין אמצעי מתאים המאפשר לזהות את אי חוקיותו של התג, חומקים זייפני תג מעונש. מדיניות חלוקה רופפת של תווי חנייה לנכים במדינת ישראל קיים מגוון של תגי חנייה. ממש ג'ונגל של תגים, באופן מוזר, מצויים תגי חנייה עם סימון ברור שהמוגבלות קשורה לנכות צה"ל, אף על פי שלא ברור מהי מטרת הסימון, שהרי אין בו כדי לשנות ולהעיד על שוני במוגבלות התנועה של בעל התג עצמו. ריבוי סוגי התווים יוצר בלבול ומבוכה אצל גורמי האכיפה התג המעניק הקלה בחוק בזכויות החנייה למוגבל בתנועה, מעניק זכות חנייה ללא תשלום במקומות חנייה המסומנים כחנייה בתשלום ומאפשר לעתים חנייה במקומות המסומנים כאסורים בחנייה, ובעיקר - מאפשרים חנייה במקום המסומן כחניית נכים. מתברר כי זכאות לתג ניתנת לעיתים בקלות בלתי נסבלת וללא שיהיה גורם מפקח ומרכזי על הגורמים המאשררים, חמור מזה גורמים מאשררים מתנהלים על פי חוקים שונים והתניות שונות כך שזכאות אינה על פי קריטריונים אחידים וברורים.יש חובה ברורה להחזרת תג במקרה של פטירת בעל התג. אבל אין חובת הוכחה נוקשה ובתצהיר במקרה של אובדן. וכאשר יש הנפקה של תו חדש ללא הקפדה על החזרת הקודם וגם במקרה של בלאי ובטח שלא מעקב על מספר התווים המונפקים לאדם מסוים (קבלן תגים) ואין הקפדה על החזרת תג קודם במקרה של מכירת הרכב או החלפתו, לעיתים מזומנות נשאר תג החנייה של הרכב שנמכר בידי קונה הרכב "המאושר בזכייה" למרות שאינו נכה. משרד הרישוי, האחראי להנפקת תג החניה לנכה, מספק תווים על פי פנייה ממשרד הבריאות, משרד הביטחון ומשרד האוצר אולם גם הוא רשאי להנפיק תגים על פי שיקול והחלטה עצמית שלו. הנפקה שכזו מתבססת על פנייה של מבקש, המצרף אישור רפואי. כל אדם מעל גיל 65 רשאי לפנות ולקבל תג חנייה לנכה בצרוף מכתב רפואי המעיד על קושי ומגבלה בהליכה. לא מעט תווים הונפקו ללא שהמבקש כלל נבדק על ידי גורם רפואי. המשרד גם מאפשר רישום של רכב נוסף בתו. רישום זה פותח צוהר נוסף לחנייה בלתי ראויה. בסיכומו של יום |