לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 814 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 698 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
איש בשורה
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא יודעת אם סיפרתי לך על זה
אבל בכל הארועים המשפחתיים
ולפעמים גם בחגים (כשאני לוקחת חלק:))
אני מקפידה לענוד את אחד מהתכשיטים שאבשלי קנה לאמשלי
זה גורם לי לחוש שבדרך כלשהיא כך הוא לוקח חלק:)
אז כן, יש בזה סוג של נחמה :))
(וכשחילקו את התכשיטים של סבא וסבתא
אני לקחתי את טבעות הנישואים של שניהם... זה הרגיש לי נכון:)
מרגש.
אני עונדת טבעת של סבתי ואוהבת אותה מאד.
נכון. יש דברים שהם כל כך היא!
בטח התרגשת מאד.
הרי מרגש לגעת בפיסות היסטוריה משפחתית.