כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    קונכיה

    47 תגובות   יום שבת, 15/5/10, 19:12


     

    קונכיה

     

     

    מִתְכַּנֶּסֶת

    בְּנַפְתּוּלֵי קְלִפָּתָהּ

    קְשוּבָה בְּחֶשְׁכַת תְּהוֹמוֹת

     

    הוֹמִיָּה

    מְתוֹכְכֶיהָ נִפְתַּחַתְּ

    אֶל אוֹר בְּרֵאשִׁית תַּעֲרֹג

     

     

    שְׁקוּעָה קוֹנְכִיָּה                                       

    בִּמְצוּלוֹתֶיהָ                                                      

    בְּתוֹכְכֶיהָ

                     אָדָם.

     

    שׁוֹלֵחַ יָדוֹ

    קַרְנֵי כְּמִיהָ עוֹלוֹת מִמֶּנָּה

    נִמְשָׁכוֹת עָדֶיךָ

     

    רְגָעִים, לֵילוֹת, שָׁנִים 

     

    יָד אָדָם שְׁלוּחָה  

                           לְךָ


     

    וְאַהֲבָתְךָ תִּשְׁלַח

                          תִּשָּׂאֵנוּ

     

     

     

     

     

     

     

    כל הזכויות שליר שמורות לעוזי שכטר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (47)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/5/10 15:38:

      צטט: דן ספרי 2010-05-21 11:02:57

      שיר מעודן

      שבו כל מילה נשקלת בפינצטה...

      יפה מאוד.

       

      תודה דן,

      על ההבחנה המעודנת...

      שבתשלום

      ע

        21/5/10 11:02:

      שיר מעודן

      שבו כל מילה נשקלת בפינצטה...

      יפה מאוד.

        20/5/10 07:51:


      ליהודית,

      תיקון:

       

      אלייך  [ במקום אלך]

        20/5/10 07:49:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-05-20 03:57:47


      שְׁקוּעָה קוֹנְכִיָּה                                       

      בִּמְצוּלוֹתֶיהָ                                                      

      בְּתוֹכְכֶיהָ

                     אָדָם.

      כמה עוצמתי הבית הזה*תודה

       

       

       

       

       

      תודה יהודית,

      שמח שדיבר אלך כה חזק.

      יום נהדר

      עוזי

       

       

       


      שְׁקוּעָה קוֹנְכִיָּה                                       

      בִּמְצוּלוֹתֶיהָ                                                      

      בְּתוֹכְכֶיהָ

                     אָדָם.

      כמה עוצמתי הבית הזה*תודה

        19/5/10 15:36:

      צטט: מחשבות שבלב 2010-05-19 12:12:04


      כמה שקוף וסמלי

      הדמיון לטבע -

      התכונות הזהות

      יש בנו מזה ומזה.

      ואתה כתבת יפה יפה:)

       

       


      תודה לך!

      שמח על ביקורך ועל מילותייך היפות.

      את מוזמנת תמיד...

      חג שמח !

      ע

       

       

        19/5/10 15:35:

      צטט: סטאר* 2010-05-19 08:09:57


      הוֹמִיָּה

      מְתוֹכְכֶיהָ נִפְתַּחַתְּ

      אֶל אוֹר בְּרֵאשִׁית תַּעֲרֹג

      עוזי,

      מתוך הקונכיה ראיתי -

      את העולם הגדול

      ומנופפת אליך בחזרה ....

       

      חג שמח

      חיוך

       

       

      זה נפלא ששתי קונכיות יכולות לנופף זו לזו - משתי קצות האוקינוסים!

      תודה כוכיל'ה

      חג שמח!

      ע

        19/5/10 15:32:

      צטט: perach1 2010-05-17 23:02:47


      יפה לו לאדם להיות קונכייה ..

      (:

       

      ירצה או לא , ישוב הוא אל החול .. ומשם ..אל הים הגדול .

       

       

      חייכתי למקרא מילותייך שהן מאוד תואמות לתובנת השיר!

      ולכן, כדאי לו לאדם להתחבר לאותו אור בראשית...

       שמח שביקרת.

      חג שמח!

      ע

        19/5/10 15:31:

      צטט: אירה יאן 2010-05-17 10:15:37

      עוזי היקר הטבת לתאר את הבדידות הקיומית שהיא אחת מהפרדוכסים היותר קוטביים אצל האדם, הרצון לחיברות מחד

       

      ומאידך הרצון לא להיבלע ולהיטמע באחר , והאדם נע בין שני רצונות אילו כל ימי חייו, ולפעמים זה נראה שזהו המצב האופטימלי

       

      הפרודכס הבילתי מתכלה הזה,

       

      מוטי.

       

       

      מוטי, שמח לראותך!

      תודה על התעמקותך בשיר, שמח שעורר אותך להגיב כך.

      חג שמח ידידי!

      ע

        19/5/10 15:29:

      צטט: anaatti 2010-05-17 07:46:09

       

       

       קוֹנְכִיָּה

      קְשוּבָה , הוֹמִיָּה

      אֶל אוֹר בְּרֵאשִׁית תַּעֲרֹג ,

      בִּמְצוּלוֹתֶיהָ                                                      

       אָדָם.*

       

       רגעים שהאדם מתכנס בתוך עצמו צולל לתהומות וליבו כמה לאור...

      ניזכרתי בשיר: אדם בתוך עצמו הוא גר .....

       

       

      ענתי,

      יצרת שיר חדש מהלקט...! והוא אף יפיפה יותר!

      אלא שאני נשאר בשירי על מה שניסיתי להעביר...

      ומילותייך היפות קולעות,

      אלא שאצלי הרגעים הללו תכופים כל הזמן...

      תודה וחג שמח לך

      ע

       

       

        19/5/10 15:24:

      צטט: ג'אן דארק 2010-05-17 00:27:12


      עוזי יקירי,

      שוב הדהמת בכתיבתך.

      בהתבוננת פילוסופית, בעיניי, הקונכיה היא מטאפרה לנפש

      האדם, וכמה חוכמה יש באמירה שהאדם מתחבא או דר בתוך

      נפשו שלו....

      ונשאלת השאלה, האם הנשמה עושה אתנו או אנחנו את

      הנשמה? כפי שציינתי, יש פה קושיה פילוסופית.

      ובכל מקרה הנפש לעולם תתור אחר האור...

      .

      בכתיבה תמציתית סיכמת הגות שלמה.

      אוהבת לקרוא אותך,

      ג'אן

       

       

      איזו תגובה מעמיקה, ג'אן

      תענוג לי כל פעם ביקורך.

      תודה לך, נשמה

      חג משח!

      ע

       

       

        19/5/10 15:22:

      צטט: daaaag 2010-05-17 00:21:07

       

      קְשוּבָה ......רחש אדוות תכולות (:

       

       

      שמח שהקשבת וקלטת את הרחש והאדוות.

      תודה לך וחג שמח

      ע

        19/5/10 15:20:

      צטט: הלנה היפה 2010-05-16 22:48:57

      עוזי, שירך מאוד מהודק ומרשים בהגד המדוייק שלו. גם אני הייתי רוצה ציפה מגוננת כמו הקונכיה. לעיתים זה כל כך נחוץ.

      תודה חבר חדש ו*

      לאה

       

       

      לאל'ה

      שמחתי מאוד למילותייך אלו.

      התודה והברכה לך

      חג שמח

      ע

        19/5/10 15:17:

      צטט: כרמל100 2010-05-16 22:05:57

      *

       

       

      תודה לך,

       

      שמח תמיד לביקורייך, אף כוכבייך הזעירים מזהירים...

       

      חג שמח

       

      ע

        19/5/10 15:16:

      צטט: 4 לב אדום 2010-05-16 21:15:20


      אדם בתור עצמו הוא גר,
      בתוך עצמו הוא גר.
      לפעמים עצוב או מר הוא,
      לפעמים הוא שר.
      לפעמים פותח דלת, לקבל מכר.
      אבל...אבל לרוב - אדם בתוך עצמו נסגר.

      אדם בתוך עצמו הוא גר,
      בתוך עצמו הוא גר.
      או באיזו עיר סוערת, או באיזה כפר.
      לפעמים סופה עוברת, וביתו נשבר.
      אבל...אבל לרוב - אדם גם לעצמו הוא זר.

      פזמון:
      ואת,ואת..כמה טוב שבאת.
      בלעדייך ריק הבית, והלילה קר.
      אז אני שומר עלייך כמה שאפשר...
      ועם כל זאת - האם אמצא אותך מחר?

      אצל קרוב אצל עצמו.
      אדם בתוך עצמו הוא גר.

       

      חודש טוב   דברים טובים.

       

       

       

      שמח מאוד שצירפת לכאן את השיר!

      תודה חניתה

      וחג שמח לך!

      ע

        19/5/10 15:14:

      צטט: רחל נפרסטק 2010-05-16 21:01:31


      לעתים אנו זקוקים לקונכיה שלנו לזמן מה, על מנת לצאת מחוזקים שוב מהמצולות.

       

      כתיבה מרתקת.

       

       

      תודה לך רחל,

      מסכים איתך מאוד.

      חג שמח!

      ע

        19/5/10 14:58:

      צטט: Mr. Lonely 2010-05-16 20:52:50

      אהבתי את השיר !
      שיר שלכאורה מדבר על קונכיה
      עד התפנית בבית האחרון

      נהדר !

       

       

      אהבתי מאוד מה שכתבת.

      תודה לונלי וחג שמח!

      ע

        19/5/10 14:57:

      צטט: טימפי 2010-05-16 12:18:41


      ענוג כפלדה. עצמת רכות. קשב.

      נזכרתי ב "ואחד קטון קטן/ שם יפה לו,/טימפינטן/ התחבא בתוך שבלול/ לולי לולי , לולי, לול"

      נו, ומכאן גם הכינוי שלי בקפה.

      נדמה לי שב"קשובה" הק' צריכה להיות קמוצה.

       

       

      תודה רבה טימפינטן. נגעתי בשבלולך...

      חג שמח ידידי

      ע

        19/5/10 14:55:

      צטט: ashorer 2010-05-15 23:56:40


      הוֹמִיָּה

      מְתוֹכְכֶיהָ נִפְתַּחַתְּ

      אֶל אוֹר בְּרֵאשִׁית תַּעֲרֹג

      וככל שהיא בתוך התוך מבקשת לצאת לאור

      וקולה מהדהד...

      ואין זה משנה אם בתוך הים או האדם...שהרי הים אדם הוא

       

      תודה אשר על מילותיך היפות, הקולעות.

      חג שמח לך!

      ע

        19/5/10 14:52:

      צטט: יערית 1 2010-05-15 23:45:01


      לעתים הכמיהה והערגה כה רבה

      ואין לה ברירה אלא להתכנס בקונכיתה

      וגם אני כמו ליידי בלוז ממעל

      מזדהה עם מילותיך.

       

      עושר לשוני וכתיבה שהיא עונג צרוף.

       

      שבוע טוב לך וחג שבועות שמח

      זהבית

       

       

      עונג צרוף לי לקרוא התרשמויותייך,

      ונהדר שראית את הערגה העזה -

      לדידי, רק בהתכנסותה בתוככי

      יכולה להתחבר לאור בראשית

      ולמצוא את חרותה ואושרה.

      תודה וחג שמח לך, זהבית.

      ע

        19/5/10 14:49:

      צטט: שמעון רוזנברג 2010-05-15 23:26:19

      שירך הקצר יפה.

      באשר להבנתי את הרעיון - לתחושתי אני מפספס מסר העוסק בעניינים שברוח, מעולם הפילוסופיה החסידית או הקבליסטית?     

       

       

      תודה , שמעון

      אכן, הכמיהה לאור בראשית וההתחברות אליו

      כדרך להשתחרר מהעולם הקונכייתי שהאדם נמצא/גר - ענין שברוח .

      חג שמח לך

      ע

        19/5/10 14:46:

      צטט: סמדר שרת 2010-05-15 22:27:31

      שיר מרשים ונוגע מאד

      בנוי להפליא הסוף מפתיע

      תודה עוזי

       

       

      שמח לראותך, סמדר

      סיפוק לי מילותייך.

      תודה וחג שמח!

      ע

       

       

       

      ע

        19/5/10 14:43:

      צטט: ליידי בלוז 2010-05-15 21:45:31

      קצרצר עמוק ומעורר הזדהות.

      ואין איש לעולם, יבין לעומקה את נפשו של האדם המיוסר.

      כך להבנתי

      אתה משהו...:)

      אזלו..ואשוב...:) 

      .

      בלוז 

       

       


      תודה בלוז

      שמח שהזדהת, והתעמקת לתוככיה.

      חג שמח עדין!

      ע

        19/5/10 14:42:

      צטט: מרינה ב.א. 2010-05-15 20:33:55


      מִתְכַּנֶּסֶת קוֹנְכִיָּה

      קְשוּבָה בְּחֶשְׁכַת תְּהוֹמוֹת

      הוֹמִיָּה

      מְתוֹכְכֶיהָ נִפְתַּחַתְּ

      אֶל אוֹר בְּרֵאשִׁית תַּעֲרֹג

      שְׁקוּעָה קוֹנְכִיָּה                                       

      בִּמְצוּלוֹתֶיהָ                                                      

      בְּתוֹכְכֶיהָ

                     אָדָם.

       

      קונכיה הקשובה לחושך בתהום נפש האדם

      המשתוקקת ועורגת לאור בראשית

      ואדם בתוך הקונכיה הזו גר

      אי שם עמוק במחשכים

      עוטף עצמו בשריון הקונכיה

      מוגן.

      עורג לאור בראשית.

      שיר שבקלות יכולתי להזדהות איתו

      שבוע טוב ומבורך

      מ.

       

       

      תודה, מרינה

      מקונכייתי - לקונכייתך.

      חג שמח לכם עם האב.

      ע

       

        19/5/10 14:40:

      צטט: Dave Love 2010-05-15 19:59:06

      במילים ספורות העברת תחושות חודרות, משמעויות עמוקות המהדהדות הרבה לאחר גמר הקריאה. תודה.

       

       

      אז הצלחתי!

      תודה לך, דייב

      חג שמח עדין!

      ע

        19/5/10 14:39:

      צטט: אסקרינה 2010-05-15 19:27:49

      כן לפעמים יש ערגה כזאת

      גם מבחינה טופוגרפית וגם מבחינה נפשית,

      הצורך להיות מנותק עמוק בשקט ברוגע

      להתכנס בתוך עצמך...שלווה קצרה- עד אור בראשית.

       

       

       

      כל כך קולעות מילותייך!

      אלא שאצלי זה לא לפעמים, זה כל רגע כמעט.

      תודה לך, אסקרינה

      ע

       

        19/5/10 12:12:


      כמה שקוף וסמלי

      הדמיון לטבע -

      התכונות הזהות

      יש בנו מזה ומזה.

      ואתה כתבת יפה יפה:)

        19/5/10 08:09:

      הוֹמִיָּה

      מְתוֹכְכֶיהָ נִפְתַּחַתְּ

      אֶל אוֹר בְּרֵאשִׁית תַּעֲרֹג

      עוזי,

      מתוך הקונכיה ראיתי -

      את העולם הגדול

      ומנופפת אליך בחזרה ....

       

      חג שמח

      חיוך

       

        17/5/10 23:02:


      יפה לו לאדם להיות קונכייה ..

      (:

       

      ירצה או לא , ישוב הוא אל החול .. ומשם ..אל הים הגדול .

        17/5/10 10:15:

      עוזי היקר הטבת לתאר את הבדידות הקיומית שהיא אחת מהפרדוכסים היותר קוטביים אצל האדם, הרצון לחיברות מחד

       

      ומאידך הרצון לא להיבלע ולהיטמע באחר , והאדם נע בין שני רצונות אילו כל ימי חייו, ולפעמים זה נראה שזהו המצב האופטימלי

       

      הפרודכס הבילתי מתכלה הזה,

       

      מוטי.

        17/5/10 07:46:

       

       

       קוֹנְכִיָּה

      קְשוּבָה , הוֹמִיָּה

      אֶל אוֹר בְּרֵאשִׁית תַּעֲרֹג ,

      בִּמְצוּלוֹתֶיהָ                                                      

       אָדָם.*

       

       רגעים שהאדם מתכנס בתוך עצמו צולל לתהומות וליבו כמה לאור...

      ניזכרתי בשיר: אדם בתוך עצמו הוא גר .....

        17/5/10 00:27:


      עוזי יקירי,

      שוב הדהמת בכתיבתך.

      בהתבוננת פילוסופית, בעיניי, הקונכיה היא מטאפרה לנפש

      האדם, וכמה חוכמה יש באמירה שהאדם מתחבא או דר בתוך

      נפשו שלו....

      ונשאלת השאלה, האם הנשמה עושה אתנו או אנחנו את

      הנשמה? כפי שציינתי, יש פה קושיה פילוסופית.

      ובכל מקרה הנפש לעולם תתור אחר האור...

      .

      בכתיבה תמציתית סיכמת הגות שלמה.

      אוהבת לקרוא אותך,

      ג'אן

        17/5/10 00:21:

       

      קְשוּבָה ......רחש אדוות תכולות (:

        16/5/10 22:48:

      עוזי, שירך מאוד מהודק ומרשים בהגד המדוייק שלו. גם אני הייתי רוצה ציפה מגוננת כמו הקונכיה. לעיתים זה כל כך נחוץ.

      תודה חבר חדש ו*

      לאה

        16/5/10 22:05:

      *

       

        16/5/10 21:15:


      אדם בתור עצמו הוא גר,
      בתוך עצמו הוא גר.
      לפעמים עצוב או מר הוא,
      לפעמים הוא שר.
      לפעמים פותח דלת, לקבל מכר.
      אבל...אבל לרוב - אדם בתוך עצמו נסגר.

      אדם בתוך עצמו הוא גר,
      בתוך עצמו הוא גר.
      או באיזו עיר סוערת, או באיזה כפר.
      לפעמים סופה עוברת, וביתו נשבר.
      אבל...אבל לרוב - אדם גם לעצמו הוא זר.

      פזמון:
      ואת,ואת..כמה טוב שבאת.
      בלעדייך ריק הבית, והלילה קר.
      אז אני שומר עלייך כמה שאפשר...
      ועם כל זאת - האם אמצא אותך מחר?

      אצל קרוב אצל עצמו.
      אדם בתוך עצמו הוא גר.

       

      חודש טוב   דברים טובים.

       

        16/5/10 21:01:


      לעתים אנו זקוקים לקונכיה שלנו לזמן מה, על מנת לצאת מחוזקים שוב מהמצולות.

       

      כתיבה מרתקת.

        16/5/10 20:52:

      אהבתי את השיר !
      שיר שלכאורה מדבר על קונכיה
      עד התפנית בבית האחרון

      נהדר !

        16/5/10 12:18:


      ענוג כפלדה. עצמת רכות. קשב.

      נזכרתי ב "ואחד קטון קטן/ שם יפה לו,/טימפינטן/ התחבא בתוך שבלול/ לולי לולי , לולי, לול"

      נו, ומכאן גם הכינוי שלי בקפה.

      נדמה לי שב"קשובה" הק' צריכה להיות קמוצה.

        15/5/10 23:56:

      הוֹמִיָּה

      מְתוֹכְכֶיהָ נִפְתַּחַתְּ

      אֶל אוֹר בְּרֵאשִׁית תַּעֲרֹג

      וככל שהיא בתוך התוך מבקשת לצאת לאור

      וקולה מהדהד...

      ואין זה משנה אם בתוך הים או האדם...שהרי הים אדם הוא

        15/5/10 23:45:


      לעתים הכמיהה והערגה כה רבה

      ואין לה ברירה אלא להתכנס בקונכיתה

      וגם אני כמו ליידי בלוז ממעל

      מזדהה עם מילותיך.

       

      עושר לשוני וכתיבה שהיא עונג צרוף.

       

      שבוע טוב לך וחג שבועות שמח

      זהבית

        15/5/10 23:26:

      שירך הקצר יפה.

      באשר להבנתי את הרעיון - לתחושתי אני מפספס מסר העוסק בעניינים שברוח, מעולם הפילוסופיה החסידית או הקבליסטית?     

       

        15/5/10 22:27:

      שיר מרשים ונוגע מאד

      בנוי להפליא הסוף מפתיע

      תודה עוזי

        15/5/10 21:45:

      קצרצר עמוק ומעורר הזדהות.

      ואין איש לעולם, יבין לעומקה את נפשו של האדם המיוסר.

      כך להבנתי

      אתה משהו...:)

      אזלו..ואשוב...:) 

      .

      בלוז 

        15/5/10 20:33:

      מִתְכַּנֶּסֶת קוֹנְכִיָּה

      קְשוּבָה בְּחֶשְׁכַת תְּהוֹמוֹת

      הוֹמִיָּה

      מְתוֹכְכֶיהָ נִפְתַּחַתְּ

      אֶל אוֹר בְּרֵאשִׁית תַּעֲרֹג

      שְׁקוּעָה קוֹנְכִיָּה                                       

      בִּמְצוּלוֹתֶיהָ                                                      

      בְּתוֹכְכֶיהָ

                     אָדָם.

       

      קונכיה הקשובה לחושך בתהום נפש האדם

      המשתוקקת ועורגת לאור בראשית

      ואדם בתוך הקונכיה הזו גר

      אי שם עמוק במחשכים

      עוטף עצמו בשריון הקונכיה

      מוגן.

      עורג לאור בראשית.

      שיר שבקלות יכולתי להזדהות איתו

      שבוע טוב ומבורך

      מ.

        15/5/10 19:59:
      במילים ספורות העברת תחושות חודרות, משמעויות עמוקות המהדהדות הרבה לאחר גמר הקריאה. תודה.
        15/5/10 19:27:

      כן לפעמים יש ערגה כזאת

      גם מבחינה טופוגרפית וגם מבחינה נפשית,

      הצורך להיות מנותק עמוק בשקט ברוגע

      להתכנס בתוך עצמך...שלווה קצרה- עד אור בראשית.